לקראת הבחירות בברלין: על מה מצביעים, מי יכול להצביע — ומה יקרה אם הימין הקיצוני יזנק גם כאן?

לאחר התוצאות הדרמטיות במדינת מקלנבורג-פורפומרן נשואות כעת העיניים לברלין, שבה יתקיימו הבחירות האזוריות ב-18 בספטמבר. עפר ולדמן מציג: מורה נבוכים לבוחר/ת – וגם למי שרק יכול/ה להתבונן מהצד

לאחר התוצאות הדרמטיות של הבחירות האזוריות במדינת מקלנבורג-פורפומרן, שבהן הגיעה מפלגת הימין הקיצוני AfD (״אלטרנטיבה לגרמניה״) למקום השני עם 20.8% מהקולות, העיניים בגרמניה נשואות כעת לעיר הבירה, שבה יתקיימו הבחירות האזוריות בעוד פחות משבועיים. האם גם בברלין, מעוז מסורתי של השמאל, תזנק מפלגת המחאה של הימין?

עיריית ברלין שימשה תכופות כמקפצה פוליטית לעומדים בראשה: וילי ברנדט, ראש העירייה הכריזמטי בשנות השישים הפך עשור מאוחר יותר לקנצלר; ריכרד פון וויצקר עבר מבית העירייה היישר למעון נשיא גרמניה המערבית בשנות השמונים; וגם קלאוס ווברייט, ראש העירייה הקודם, היה ממריא כנראה לקריירה פוליטית מזהירה, אם רק היה מצליח לסיים לבנות את שדה התעופה בזמן. ברלין שימשה גם מאז ומתמיד שדה ניסויים פוליטי: כאן החלה הההתקרבות בין מערב גרמניה למזרחה, וכאן כיהנה אחת הקואליציות הראשונות מאז נפילת החומה שבהן השתתפה המפלגה הקומוניסטית.

הסקרים צופים מרוץ צמוד וסבוך בבחירות בין ימין לשמאל, קיצונים ומתונים — וייתכן שברלין מזמנת כמה הפתעות שישפיעו על המפה הפוליטית בגרמניה כולה.

אבל קודם כל:

לאיזה גופים מצביעים בכלל, ומי יכול להצביע?

הבחירות ב-18 בספטמבר (הקלפיות פתוחות מ-08:00 עד 18:00) נחלקות לשתי הצבעות שונות, שתיהן מתקיימות בו-זמנית אחת לחמש שנים:

1. בחירות לבית הנבחרים של העיר-מדינה ברלין (לבעלי/ות דרכון גרמני בלבד מעל גיל 18):

פתקי ההצבעה הראשון והשני (Erststimme, Zweitstimme) מיועדים לבית הנבחרים העירוני: הפתק הראשון לנציג/ה מסוימ/ת של המפלגה, והשני למפלגה בכללותה (בדומה לשיטה היחסית הנהוגה בבחירות הכלליות בגרמניה). בית הנבחרים, המתכנס בבית העירייה האדום ליד אלכסנדרפלאץ, מעמיד מקרבו את ראש/ת העירייה.

כדאי להבין עם זאת, שלבחירה לבית הנבחרים הברלינאי יש גם משמעות בשדה הפוליטי של כלל גרמניה: כל אחת מ-16 המדינות (Länder) המרכיבות את גרמניה, לרבות ברלין (אחת משלוש ערי-מדינה), שולחת נציגים לבית העליון של הפרלמנט על פי מפתח שנגזר מגודל האוכלוסייה במדינה (מינימום שלושה נציגים ומקסימום שישה). הסכמת הבית העליון הכרחית עבור רוב החוקים שנחקקים בפרלמנט הגרמני, בראש ובראשונה בנושאי תקציב, כך שלהצבעה המקומית יש במקרה הזה גם השלכות רחבות הרבה יותר, ולא רק בנושאים הקשורים ישירות לברלין. למשל, מי שמעוניין שצוללות גרמניות ימשיכו לשייט להן בנחת למפרץ חיפה, או לחילופין שמוצרי התנחלויות יסומנו בכל רחבי האיחוד האירופי — יוכל להשפיע על כך בעקיפין דרך פתק ההצבעה הברלינאי, לפי עמדת המפלגות השונות בנושא הישראלי.

כיום משקפים ארבעת הנציגים מטעם ברלין את הקואליציה העירונית הנוכחית: הסוציאל-דמוקרטים (SPD) והשמרנים (CDU).

2. בחירות לאסיפות הרבעים — Bezirksverordnetenversammlung — BVV (לבעלי/ות דרכון אירופי מעל גיל 16, שרשומים/ות כתושבי/ות ברלין לפחות מאז 18 ביוני 2016):

עם פתק ההצבעה השלישי (Drittstimme) נבחר/ת נציג/ה לעירייה שבתחום שיפוטה אתם רשומים (נויקלן, פאנקו, פרידריכסהיין-קרויצברג וכו׳). הבחירות לעיריות המקומיות משפיעות על אינסוף פרטים קטנים הקשורים לחיי היומיום בעיר: משעות פתיחת עסקים, רשיונות עסק, שווקים, הסדרי תחבורה, מדיניות בנוגע לגני משחקים ופארקים, תחזוקת מבני ציבור מסוימים, ועד להתמודדות עם מוקדי מצוקה מקומיים. מעבר לכך מייעצים ראשי עיריות הרבעים לראש העיר המכהן.

רוצים לדעת מה הנושאים הבוערים של הרובע שלכם, וכיצד מומלץ לכם להצביע בהתאם לעמדותיכם לגביהם? היכנסו לאתר העזרה לבוחר ברבעים השונים.

למי מצביעים?

ככלל, מפת המפלגות בבחירות בברלין דומה למפה המפלגתית ברמה הפדרלית:

הסוציאל-דמוקרטים (SPD)

אמונים על פשרה בין החברתי לכלכלי, גם אם זו לא תמיד עולה בידם. הסניף הברלינאי של המפלגה ניצב מעט שמאלה מהמפלגה הראשית, ומיכאל מילר (Müller), ראש העירייה המכהן, הינו דוגמא מצוינת לכך.

spd muller

מעט שמאלה ממפלגת האם. כרזה של ראש העירייה המכהן מילר

האיחוד הנוצרי דמוקרטי (CDU)

נוטים לפתרונות שמרניים מוכווני המגזר העסקי וידידותיים למעמד הביניים הגבוה. ה-CDU בגרסתה הברלינאית היתה מעט יותר פתוחה וסובלנית ממפלגת האם, אך מכיוון שאנגלה מרקל משכה את המפלגה בשנים האחרונות הרחק ממחוזות הימין השמרני העמוק לעבר המרכז הפוליטי, נוצר חלל פוליטי מימינה, שאליו נכנסה מפלגת הימין הקיצוני AfD. בניסיון להשיב לחיקה מצביעים שזלגו ל-AfD שבה ה-CDU בברלין לפרוט על פחד מפני מהגרים ולקרוא להגברת הביטחון האישי. כיום משמשת המפלגה כשותפה זוטרה בקואליציה, ובהסתמך על הצהרתה שאין בכוונתה להקים קואליציה עם הימין הקיצוני, נראה שאין לה סיכוי לעמוד בראשות העיר.

השמרנים קורצים לימין

נערה צהובת שיער רוצה לחיות בביטחון. השמרנים קורצים לימין

הירוקים (Bündnis 90/Die Grünen)

התחילו כמפלגת מחאה בעלת צביון שמאלי מובהק, אך נמצאים במשבר זהות: מי שיכול להרשות לעצמו עיסוק ב״ערכים ירוקים״ משתייך לרוב למעמד הבינוני הגבוה, ואלה, ככלל, נמשכים יותר ויותר לשמרנות הרכה של אנגלה מרקל. הירוקים הם היחידים שמציבים באופן מסורתי את זכויות הלהט"ב וההגנה הכללית נגד אפליה על כל רקע שהוא במרכז מצעם. בברלין מייצגת המפלגה תפישת שימור סביבתית-חברתית, הניצבת מעט שמאלה ממפלגת האם בבונדסטאג.

מפלגת השמאל (Die Linke)

המפלגה הסוציאליסטית לשעבר והיורשת החוקית של מפלגת השלטון המזרח-גרמנית. די לינקה הינה הסמן השמאלי בבית הנבחרים המכהן, ומבקשת להתמודד עם אתגרי העיר באמצעות התערבות ממשלתית נרחבת. בברלין השתתפה המפלגה לראשונה מחוץ למזרח-גרמניה לשעבר בקואליציה, וגם הפעם מקווים במפלגה לשחזר את ההישג. ההבדלים בשלטי החוצות של המפלגה בין מזרח העיר למערבה — במערב העיר מוצגים בהם מועמדים עם רקע של הגירה בעוד שבמזרח העיר כמעט ולא — חושפים את השסע הפנימי של הדי לינקה: במערב היא נתמכת על ידי פעילי שמאל מובהקים, אך במזרח, שם היתה מפלגת השלטון עד נפילת החומה, היא מייצגת קו שמרני בהרבה, למשל בנושאי הפליטים ורב-תרבותיות.

״יותר אנשים טובים״. די לינקה

״יותר אנשים טובים״. די לינקה

אלטרנטיבה לגרמניה (AfD)

מפלגת הימין הקיצוני גוזרת את התייחסותה לתושבי העיר, תחת מסווה של ססמאות פופוליסטיות, על פי מפתח אתני גזעני. סקר עדכני חוזה לה כ-15% אחוזים, מרחק 6% בלבד מהמובילה בקושי בסקרים, ה-SPD. תופעה מעניינת, החוזרת על עצמה בבחירות האזוריות האחרונות שהתקיימו בגרמניה, הינה יכולתה של המפלגה לזכות בקולם של אזרחים שנמנעו עד כה מלהצביע, רובם מרקע סוציו-אקונומי נמוך. הדבר מקשה על הסוקרים לחזות במדויק את תוצאות הבחירות, ולאור ההפרש הזעום בין המפלגות בסקרים האחרונים, יש סיבה טובה לחשוש מתוצאות האמת. בברלין, שממשיכה לפגר בהוצאה לנפש בהשוואה למינכן, המבורג או פרנקפורט, הובילו הקשחת תנאי התמיכה הסוציאלית (חוקי Hartz IV) בשילוב עם עליית מחירי המחייה לפגיעה קשה במיוחד באוכלוסייה זו. לכך מצטרף התסכול מהצמיחה הכלכלית הגרמנית המופלאה, שנדמית כפוסחת על שכבות שלמות בגרמניה בכלל — ובברלין בפרט. עובדה זו, אף יותר מהמתחים הקיימים בין אוכלוסיות העיר השונות (שבברלין התגברו אך במעט כתוצאה מגל הפליטים לאור המגוון האנושי שהיה קיים גם כך בעיר), היא שתדחוף רבים — מאוד, ככל הנראה — לידי ה-AfD. מדובר בראש ובראשונה בהצבעת מחאה ותסכול נגד המערכת הפוליטית (באופן שמזכיר מקומות אחרים בעולם), כנראה יותר מאשר ביטוי לגזענות. תעיד על כך העובדה שרבים ממצביעי ה-AfD, לצד שמרנים מאוכזבים ולאומנים מוצהרים הינם מצביעים לשעבר של מפלגת השמאל, מפלגת מחאה שבעיני רבים נס ליחה.

שימוש בפחד מאירועי קלן. AfD

שימוש בפחד מאירועי קלן, ועל הדרך התייחסות אסוציאטיבית לפליטים כאל חרקים. AfD

הפיראטים (Piraten)

נכנסו בגאון לבית הנבחרים הברלינאי בבחירות הקודמות ומאז עסקו בעיקר בהרס עצמי ובמריבות מביכות. ריבוי השלטים מטעמם ברחבי העיר עלול להטעות, אך הוא נובע אך ורק ממימון הבחירות המגיע למפלגה לפי חוק. הסקרים מנבאים להם מחיקה מהמפה הפוליטית.

פרפרזת סמים קלים של הפיראטים על ססמת התמיכה בפליטים kein mensch ist illegal. הסקרים מנבאים להם התרסקות

הפיראטים מיישמים את ססמת התמיכה בפליטים kein mensch ist illegal גם על סמים קלים

הליברלים (FDP)

מנסים שוב את כוחם לאחר שנזרקו בבושת פנים מבית הנבחרים בבחירות הכלליות האחרונות. ה-FDP היא המפלגה היחידה שהפכה את השארת שדה התעופה טגל על כנו לנושא מרכזי בקמפיין.

על מה מצביעים — הסוגיות המרכזיות שעל הפרק

דווקא שדה התעופה החדש, שבלע עד כה מיליארדים מכספי הציבור ומועד פתיחתו שב ונדחה, אינו אחד הנושאים הבולטים במערכת הבחירות הנוכחית. מי שלא ייבחר מקווה לגזור את הסרט ולהביא את הקץ על הפרק המביך הזה בתולדות העיר (ואולי מי שמצוי בנבכי העניינים מבין שבזירה הזאת אין טעם להבטיח הבטחות שלא ניתן יהיה לקיים).

מעבר לסוגיות הפרטניות של כל רובע (שאליהן ניתן לצלול בקישור שלעיל), יש כמה נושאים מרכזיים שעומדים במרכז מערכת הבחירות:

שוק הדיור

מצד אחד, מצבה של ברלין נהדר: האבטלה ירדה לראשונה מאז נפילת החומה מתחת לקו עשרת האחוזים; עסקים חדשים נפתחים, חברות מכל רחבי תבל מחפשות דריסת רגל בעיר; וברלין גם מושיטה את ידיה לקראת פליטי הברקזיט — למשל לייבלים מובילים של מוזיקה, שמחפשים דרכי מילוט מלונדון הלוּמת (או שיכוֹרת, תלוי באיזה צד של הג'ונסון אתם נמצאים) ההתנתקות מהאיחוד האירופי.

אך זה כמובן רק צד אחד של המטבע, או לחילופין: יש מחיר לתהילה. הכסף הרב הזורם לעיר שוטף-מוחק מרקמים חברתיים עדינים. הזירה המתוקשרת סביב שירות השכרת הדירות Airbnb וייבוא פרקטיקות בסגנון ניו-יורק ותל-אביב לשוק השכירות הברלינאי הינן חזית אחת בולטת במאבק בין ברלין הישנה לחדשה.

כדי להבין איך הגענו הלום עלינו לחזור לראש העירייה המפורסם ווברייט, שלפני מחדל שדה התעופה היה חתום על נסיקת ברלין לעמדת בירת המסיבות העולמית באמצעות שורה של חוקי עזר עירוניים שאין להם אח ורע בגרמניה (תגידו לו תודה קטנה בלב בכל פעם שאתם קונים ניירות — טואלט, כמובן — ב-Späti הקרוב למקום מגוריכם בשלוש בבוקר) ועל מיתוגה כ״ענייה אבל סקסית״, וזאת לאחר שמאמציו לקבל מימון פדרלי לכיסוי הגירעון העירוני נכשלו. בניסיון לצמצם בכל זאת את הבור התקציבי העצום שפער איחוד העיר, הציע ווברייט למכירה את הדבר האחד שהיה לעירייה בשפע: דיור ציבורי, ובמיוחד באותן שכונות מוכות גורל דאז כמו פרנצלאואר ברג, פרידריכסהיין, נויקלן וקרויצברג (אז אם אחרי שקניתם ניירות אתם חוזרים לישון על ספסל/דירת חמישה שותפים/בליכטנברג, תזכרו להודות לו גם כן).

באותם ימים קשה היה לחזות את הנזק העצום שתגרום לעיר המכירה הסיטונאית של נדל"ן עירוני למשקיעים, אולם כיום מחירי הדיור המאמירים במהירות מהווים אחד מנושאי הבחירות המרכזיים. אמנם מחירי השכירות בברלין עדיין נמוכים ביחס לבירות אטרקטיביות ברחבי העולם, ואפילו ביחס לערים עשירות אחרות בגרמניה, אולם מנועי הצמיחה של העיר מפגרים הרחק מאחורי קצב עליית מחירי הדיור ולפיכך מציעות המפלגות — כל אחת על פי שיטתה — דרכים להתמודדות עם ההיבטים הכלכליים והחברתיים של השינויים המהירים המתרחשים בעיר.

ה-CDU השמרנים מבקשים להרחיב את השקעות המדינה בבנייה חדשה באמצעות מתן אשראי זול לחברות בנייה ממשלתיות ופרטיות, ועידוד משפחות צעירות לקנות את הדירות שבהן הן גרות. בעוד הם מהססים להתערב ישירות בשוק השכירות ושומרים פינה חמה בלב למשקיעי הנדל"ן, מציעות המפלגות מה-SPD ושמאלה פתרונות רדיקליים יותר או פחות לעצירת עליית מחירי השכירות — החל מתקרת מחיר ועד הלאמה של מבני מגורים.

מלבד ה-CDU מבקשות המפלגות לשוב ולחזק את חברות הבנייה של המדינה (המקבילות של עמידר בישראל), על מנת שיבנו דירות שדמי השכירות עליהן יהיו נמוכים משמעותית מהנהוג בשוק היום. בין שלל הפתרונות הנוספים למחירי הדיור המשתוללים מוצעים גם איסור על שיפוצי מותרות ואיסור על הפיכת דירות להשכרה לדירות להשקעה. בלינקה אף מציעים פיקוח מחמיר על שכר הדירה בשוק החופשי כמו גם שכר דירה בדיור הציבורי שייגזר מגובה ההכנסה החודשית.

הפליטים ואינטגרציה של אוכלוסיות מיעוטים

נושאים אלה שייכים כבר שנים רבות לנושאי הליבה של רשויות ברלין, אולם מטבע הדברים משבר הפליטים האחרון העמיק את חשיבותם. כאן, מעבר למפלגת הימין הקיצוני, שררה עד לא מזמן תמימות דעים יחסית בין המפלגות: יותר שיעורי גרמנית, גישה קלה יותר לשוק העבודה, קורסים להיכרות עם התרבות המקומית. הסוציאל-דמוקרטים למשל, מבקשים להעמיק את הדיאלוג עם אוכלוסיות אלה, בין השאר באמצעות השקעה ב"כיתות מקבלות פנים" ובשינוי שמה של לשכת הזרים ל"לשכת קבלת פנים" (Willkommensbehörde). בקרב הסוציאל-דמוקרטים והירוקים ישנו גם ריבוי מועמדים/ות עם רקע של הגירה לעיריות הרבעים ולבית הנבחרים.

ה-CDU שוברת כאמור לאחרונה ימינה ומנסה לפרוט על נימות לאומניות. שלטי חוצות עם נערות צהובות שיער והכיתוב "לבלות בבטחה" מתייחסים בבירור לאירועי השנה החולפת. גם בגרמניה, מסתבר, "ביטחון" הוא מילת קסם במערכות בחירות.

המאבק בפשיעה

ראשית יש לומר כי שיעור הפשיעה בברלין בירידה מתמדת, גם אם מקריאת מבול הכתבות על איזור קוטבוסר טור מתקבל רושם אחר. עם זאת, כמעט כל המפלגות (חוץ מהירוקים) דורשות יותר שוטרים. ה-CDU, שהצליחה לאחרונה במסגרת שותפותה בקואליציה לצייד את שוטרי ברלין ב"שוקרים" חשמליים, מבקשת להרחיב את סמכויות המשטרה באופן משמעותי, למשל בצורת חיפוש ללא עילה, מצלמות ואיתור טלפונים ללא צו. ואילו מפלגות המרכז והשמאל מבקשות להימנע מפגיעה בפרטיות האזרחים ומחפשות את הדיאלוג עם האוכלוסיות השונות בעיר.

שירותים לאזרח

מי מכם שניסה לאחרונה להוציא אישור רישום (Meldebescheinigung), רשיון נהיגה או סתם רצה לברר איך לרשום את הילדות לגן, מכיר את מצבם הנורא של השירותים לאזרח בברלין. כבר קרוב לעשור סובל השירות הציבורי בעיר מקיצוצים נרחבים בשל הגרעון העירוני, וזאת למרות העלייה הדרמטית במספר תושבי העיר. אם להאמין להבטחות הבחירות, החל מהשנה הבאה יבוא לכך הקץ: כל המפלגות מדגישות את הצורך בהעסקת עובדים חדשים ב-Bürgerämter השונים, כמו גם הרחבת הנגישות המקוונת לשירותים שונים. שיהיה להם ולנו בהצלחה.

תחבורה ציבורית

כאן אין גבול ליצירתיות. הירוקים והפיראטים מבקשים לשקול להפוך את התחבורה כולה, מחוץ לשעות העומס בבוקר, לחינמית עבור תושבי העיר, ולהאריך את הטראם אל תוך השכונות המערביות. כך, למשל, קו ה-M10 אמור להימתח עד להרמן פלאץ. ככלל, הטראם זוכה לעדנה בקרב כל המפלגות, חוץ מה-CDU.

היוזמה למשאל עם אודות הרחבת שבילי האופניים עוררה ברחבי הקשת הפוליטית חיבה לרוכבים ולרוכבות, והירוקים מגדילים לעשות ומציעים שבילי אופניים ברוחב שלושה מטרים בחלק מרחובות העיר.

האוטובאהן A100, אותו אתר בנייה עצום בדרום מזרח נויקלן בואכה שנפלד, היה ונותר סלע מחלוקת מרכזי: ה-CDU וה-SPD מצביעים על היתרון בחיבור המהיר של שדה התעופה למרכז העיר ולהפחתת התנועה ברחובות הקטנים בין דרום נויקלן למרכז פרידריכסהיין. הירוקים והלינקה טוענים לעומתם שממילא רק לכשליש מתושבי העיר יש רכב פרטי, ושהשימוש בשירותי שיתוף רכב הולך ומתרחב. על כן הם מבקשים לעצור את הפרויקט, שיזלול שטח רב במרכז העיר, בנקודה אליה הגיע ולא להמשיכו עד ל-Frankfurter Allee.

מערכת החינוך

נושא חשוב אחר בברלין הינו מצבם המזעזע (לפחות בקנה מידה גרמני) של מבני בתי הספר בעיר, והעומס הרב שההגירה החיובית לעיר מטילה על מערכת החינוך, במיוחד לאור החוק החדש המחייב את המדינה לספק גני ילדים לכל דורש. כל המפלגות מבטיחות להשקיע יותר במבני מערכת החינוך ולהעלות את שכר עובדי/ות המערכת. הסוציאל-דמוקרטים, הירוקים והלינקה מבקשים מעבר לכך גם להגיע למצב של חינוך חינם לכל בברלין, מהגיל הרך ועד לאוניברסיטה, ובנוסף לכך לחזק את בתי הספר המשותפים — Gemeinschaftsschulen — שנועדו לשלב תלמידים במסלולי בגרות עם תלמידים במסלולים אחרים עד לכיתות הגבוהות. גם ה-CDU מבקשת לשפר את מצב המורים/ות כבר משלב הגן, אך היא מבקשת גם לחזק את הגימנסיות ולהדגיש את ההבדלים בין המסלול לבגרות למסלולים האחרים.

אז: לכו להצביע!

נו, אז למי להצביע, או לכל הפחות להחזיק אצבעות? המתקשים להחליט יכולים להיעזר גם בשאלון הידידותי באתר העזרה לבוחר/ת בבחירות בברלין (לא להתבלבל עם האתר שמסייע להחליט על פתק ההצבעה השלישי על סמך סוגיות ספציפיות שרלבנטיות לרובע שלכם).

הסקרים האחרונים מראים כי הקואליציה המכהנת של ה-SPD עם ה-CDU לא תוכל להמשיך בתפקידה.

מילר אמנם נכנס לתפקידו בדצמבר 2014 נחוש לצבור מספיק ניסיון וחשיפה עד לבחירות הקרובות על מנת לשמור על ראשות העיר בידי ה-SPD, אך משימה זו נראית קשה מתמיד: הסקרים חוזים בית נבחרים מפוצל לחלוטין, כשלאף מפלגה אין יתרון מובהק על פני חברתה בדרך לשלוט בבית העירייה.

מילר מגלה תעוזה ראויה לציון בשלטי החוצות שלו: הראשון שבהם הציג אישה מוסלמית בכיסוי ראש ואת מילר עצמו, כסמל למאבק על שמירתה של ברלין עיר פתוחה, מזמינה, שוויונית וסובלנית. מצד שני, אין לשכוח שהסוציאל-דמוקרטים שותפים לאחריות על משבר שוק הדיור.

הצלחתה הצפויה של ה-AfD תאלץ ככל הנראה את בית הנבחרים הברלינאי להעמיד קואליציה המורכבת משלוש מפלגות: קואליציית מרכז SPD-CDU-Grüne, או קואליציית שמאל של SPD-Grüne-Die Linke. השאלה הגדולה (אם להאמין לסקרים) היא, אם הירוקים יגברו על הסוציאל-דמוקרטים (הדבר כבר קרה בדרום מערב גרמניה) ויתבעו לעצמם את ראשות העירייה. התפתחות כזו אף תציב את המפלגה בעמדת זינוק נוחה לכאורה, להפוך אחרי הבחירות הכלליות הבאות לשותפה בקואליציה הפדרלית השמרנית-ירוקה הראשונה בהיסטוריה של גרמניה. לחלופין, גם חלקים ממפלגת הדי לינקה להוטים להוכיח בברלין שהמפלגה כשירה להיות שותפה לקואליציה פדרלית שתשים קץ לשלטונה הארוך של מרקל. אבל זה כבר סיפור אחר, שעוד נעסוק בו רבות לקראת הבחירות הכלליות בשנה הבאה.

ובינתיים: אם יש לכם דרכון גרמני או אירופי כלשהו — לכו להצביע!

 

תגובות