סערת הפסטיבל הפלסטיני בברלין והעצומה הישראלית-יהודית נגד צנזורה

בשבועיים האחרונים נכתב פרק נוסף בוויכוח הממושך — והטעון במיוחד בהקשר הגרמני — על הגבולות שבין ביקורת פוליטית לגיטימית על ישראל לאנטישמיות ולהסתה

בשבועיים האחרונים נכתב פרק נוסף בוויכוח הממושך — והטעון במיוחד בהקשר הגרמני — על הגבולות שבין ביקורת פוליטית לגיטימית על ישראל לאנטישמיות ולהסתה. הסיפור התחיל להתגלגל ב-20 באוקטובר, אז פורסמה כתבה בטאגסשפיגל (שהוסרה בינתיים מסיבות שיובהרו בהמשך) תחת הכותרת ״פסטיבל נגד ישראל במימון ציבורי״. בכתבה נטען כי בפסטיבל התרבות הפלסטיני After The Last Sky, שהתקיים בתיאטרון Ballhaus Naunynstraße בקרויצברג, הושמעו דברי שנאה והסתה נגד ישראל, לרבות הצדקת פיגועים ואלימות. כיוון שהפסטיבל זכה למימון ממשלתי ישיר ועקיף של כ-145 אלף אירו, משרד התרבות של הסנאט הברלינאי, בראשותו של טים רנר מה-SPD, הודיע סמוך לאחר מועד הפרסום כי יבדוק את הטענות. עוד טרם הבדיקה הבהיר המשרד כי לא יממן אירועים שמעודדים ״גזענות, אנטישמיות, או הטלת ספק בזכות קיומה של מדינת ישראל״.

אולי בשל סמיכות הפרסום למגעים הקואליציוניים שבמסגרתם יוחלט איזו מפלגה מהקואליציה תזכה במשרד התרבות, מיהר גם יו״ר מפלגת השמאל בברלין, קלאוס לדרר, לצאת בקריאה לבדוק איך קרה שהסנאט הברלינאי מימן אירוע כזה וכיצד למנוע מקרים דומים בעתיד. ״כשישראל מושמצת כמדינת אפרטהייד במימון ממשלתי זה כבר לא עניין של תרבות, אלא משהו שאי אפשר לקבל אותו״, אמר לדרר לטאגסשפיגל. גם בנדיקט לוקס מהירוקים, מפלגה נוספת שמתחרה על תיק התרבות, אמר שהפסטיבל הפלסטיני עסק באנטישמיות גלויה, שאין לה מקום על במות ברלין. לצד הפוליטיקאים הגרמנים שיגר גם שגריר ישראל בגרמניה, יעקב הדס הנדלסמן, מכתב לראש העירייה מיכאל מילר, שבו הביע דאגה מכך שהעירייה מממנת אירועים שכוללים שנאה נגד ישראל ואנטישמיות ואף ציין כי אוצרות האירוע הן תומכות BDS.

בעקבות השתלשלות האירועים המהירה, החליטו אנשי תרבות ישראלים ויהודים לפרסם ״מכתב פתוח נגד צנזורה״. המכתב, שנחתם על ידי כ-105 אנשי תרבות ישראלים ויהודים בברלין (רשימת התומכים מופיעה בגרמנית בתחתית הפוסט שבקישור), נשלח לשר התרבות של ברלין.

afterthelastsky

כיוון שהמכתב טרם פורסם בעברית אנו מפרסמים אותו כאן במלואו:

״אנו, א/נשי תרבות, אקדמאיות ואקטיביסטים יהודים וישראליות, אשר מתגוררים בברלין או פעילות בה, נוקטים בזאת עמדה כנגד ההתבטאויות המדאיגות של ארגונים, עיתונאים ופוליטיקאים, המערערות על הזכות לחופש הביטוי בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

רבים מאיתנו עזבו את ישראל כי לא יכולנו או רצינו יותר לסבול את האווירה מעוררת החשש של איומים כלפי מבקרים של מדיניות הכיבוש או ההגבלות הגוברות על החופש הביטוי. מזה כמה שנים מנסה השלטון הימני-לאומני של נתניהו להשתיק קולות פרוגרסיביים ופלסטיניים. כך הוקפאו תקציבים למוסדות תרבות פלסטיניים-ישראליים, אמנים ואמניות המתנגדים לשלטון אוימו על ידי ארגונים גזעניים וקולות ביקורתיים באקדמיה ובעיתונות נתונים תחת לחץ כבד.

תמיד קיווינו, וכך אף חווינו בשנים החולפות, שברלין היא המקום שבו דיונים אפשריים. לנוכח ההתפתחויות המעיקות בישראל, אנו נסערים מכך שגם בעיר זאת מוקעים ביטויים כלפי מדיניות הכיבוש הישראלית בצורה דומה כ׳שנאת ישראל׳ או כ׳אנטישמיות׳. עוד יותר זר בעינינו, שקריאות לצנזורה פוליטית מגיעות מארגונים ומפוליטיקאים אשר לא משייכים את עצמם לימין הלאומני ואפילו מזדהים כאנשי שמאל.

הסיבה למכתבנו היא הקמפיין הנוכחי נגד תיאטרון נאונינשטראסה והפסטיבל After The Last Sky שאורגן בשיתוף עמו, ואשר בו לכאורה הורשתה ׳הסתה אנטי ישראלית׳. מעבר להכפשות השקריות שלפיהן משתתפות מסוימות שיבחו אלימות בפסטיבל, קראו פוליטיקאים והתקשורת למנוע תקציבים ציבוריים מהתיאטרון על בסיס התבטאויות ביקורתיות כנגד מדינת ישראל של משתתפים יהודים ופלסטינים. כמו כן הוצגה תמיכתם — האמיתית או המדומיינת — של מארגנות הפסטיבל בתנועת ה-BDS כשערורייתית.

לנו, החותמות והחותמים על מכתב זה, יש דעות שונות האם מושגים כמו ׳אפרטהייד׳, ׳קולוניאליזם׳ או ׳טיהור אתני׳ שימושיים או מדויקים לתיאור העבר או ההווה של מדינת ישראל. יש לנו גם עמדות שונות כלפי הקריאה הפלסטינית לחרם, למשיכת השקעות ולסנקציות נגד מדינת ישראל. אך אנו מתעקשים שדיון על מושגים אלה והטיעונים של תנועת ה-BDS הם חלק לגיטימי מדיון ציבורי בנוגע למצב הפוליטי בישראל-פלסטין. אנו מתנגדות באופן עקרוני לצנזורה פוליטית כלפי אינדיבידואלים או מוסדות תרבות אשר מאפשרים מרחב לביקורת על המדיניות הישראלית. האפקט המצנן שאיומים אלה גורמים הרסני לתרבות דיון בחברה פתוחה ואף מונע את הדיון ההכרחי על אחריותה של גרמניה על המצב הפוליטי במזרח-התיכון, ובמיוחד בנוגע לכיבוש אשר נמשך כמעט חמישים שנה.

כיהודיות וכישראלים אשר לא יכולים להימנע מלעסוק בנושאי המזרח-התיכון ואשר מושפעים מההתפתחויות באיזור, אנו רואים בקריאות להצרת חופש הביטוי מאיימות במיוחד ומכוונות גם כלפי חופש הביטוי האקדמי והאמנותי שלנו. אנו רואות באינסטרומנטליזציה קלת הראש של האשמות באנטישמיות כנגד אנשי שמאל פלסטינים, ישראלים ואחרים, מכשול במאבק כנגד נטיות אנטישמיות אמיתיות, מאבק אשר חשוב היום יותר מתמיד לנוכח התחזקות הימין בגרמניה.

אנו מודעים לכך שביטויים פוליטים על ישראל ופלסטין יכולים להכיל גם אנטישמיות וגזענות אנטי-מוסלמית. בדיוק משום כך אנו מבקשות להדגיש את החשיבות של דיון אשר שם במרכזו זכויות אדם ושוויון. הזכויות הבסיסיות של פלסטיניות ופלסטינים חשובות לנו כמו אלה של האוכלוסייה היהודית-ישראלית. פסטיבל התרבות הפלסטיני, אשר אורגן על-ידי פעילים מהגרים ואנטי-גזעניים, מבטא בדיוק ערכים אלה. לכן אנו מכריזים על סולידריות מלאה עם תיאטרון נאונינשטראסה ועם מארגנות הפסטיבל״.

יומיים לאחר פרסום המכתב, ובעקבות פגישה עם מנהל התיאטרון שאירח את הפסטיבל, שיחות עם עדים שנכחו באירוע המדובר וצפייה בסרטון המתעד את חלקו, הודיע שר התרבות של ברלין כי הפרסומים היו שגויים, והביע את תמיכתו בגרסת מנהלי התיאטרון ומארגני הפסטיבל.

יש לציין כי הבדיקה התמקדה בטענה שבמסגרת הפסטיבל הוצדק שימוש באלימות נגד ישראל. טענה זו אף נכללה בכתבה המקורית של הטאגסשפיגל שהציתה את הסערה, וכעת הוסרה מהאתר ״מסיבות משפטיות״ — כלומר בשל תביעת דיבה שהגישה נגד העיתון מארגנת הסדנה שלה יוחסו האמירות הבעייתיות.

״המילה אפרטהייד נאמרה באירוע, וגם המילים טיהור אתני בהקשר של הנכבה״, אמר ל״שפיץ״ אחד מחותמי העצומה הישראלית-יהודית שביקש להישאר בעילום שם, ״אבל הדברים נאמרו כחלק מדיון תרבותי לגיטימי. נראה לי שהם הבינו שאי אפשר לקרוא לזה הסתה ואנטישמיות״.

כמובן שמבחינת רבים עצם הזכרת המילה אפרטהייד בהקשר של ישראל מהווה הוכחה לאנטישמיות ולשנאת ישראל — אבל הוויכוח הזה ככל הנראה לא יוכרע גם הפעם.

תגובות