ראש הקרן החדשה לישראל בגרמניה: ״הגיע הזמן להציג כאן תמונה יותר מורכבת על מה שקורה בישראל ובשטחים״

עפר ולדמן, שנכנס לתפקידו בדצמבר, משוכנע שצריך לתת לגיטימציה לדיונים ״נפיצים״ על ישראל גם במרחב הגרמני, ויחד עם זאת מאמין בשיתופי פעולה דו-סיטריים: ״הגרמנים רק עכשיו מתחילים להבין שהם הופכים לחברה מעורבת, הטרוגנית, ולכן הניסיון שצברנו בישראל מהווה יתרון מאוד גדול״

לעפר ולדמן יוצא לא מעט לשמוע את המילה ״התגרמנתָּ!״. בין אם האבחנה הזאת נאמרת בטון משועשע, מתפעל או מזועזע — את ולדמן בן ה-37 היא לא ממש מפתיעה. אחרי הכל תהליך ההתגרמנוּת שלו התחיל כבר בנערותו, כשגמע בשקיקה את ״נרקיס וגולדמונד״ של הרמן הסה ואמר לעצמו שהוא חייב לקרוא את הספר הזה בשפת המקור שלו; המשיך בקריירת מוזיקה קלאסית כנגן קרן יער, תחילה בתזמורת הדיוואן של דניאל בארנבוים בברלין ולאחר מכן בשורה מרשימה של תזמורות גרמניות; ומפעפע גם בימים אלה, בהם ולדמן עמל כאן בברלין על הדוקטורט שלו בהיסטוריה של ספרות מזרח-גרמנית ועובד במקביל כבעל טור פוליטי וככתב אורח בתחנת הרדיו האוּבר-גרמנית דויטשלנד-רדיו קולטור. גם השיחה שלנו בבית קפה בשכונת מגוריו נויקלן, שמתנהלת בשפת אמנו כמובן, מנוקדת בביטויים גרמניים ייחודיים שהוא שולף בטבעיות ואז מתרגם לעברית (גילוי נאות: מכיוון שאנחנו מיודדים אני יכולה להעיד שזו אינה רק פוזה לצורכי הראיון).

אבל גם אם במובנים מסוימים תהליך ההתגרמנוּת של ולדמן נראה כמתקדם בכיוון אחד, הרי שבמובנים אחרים הוא בראש ובראשונה עדיין אקזמפלר של ישראליוּת ירושלמית מהזן שפעם אולי היו מכנים בשמות תואר כמו ״משכיל״, ״ערכי״, ״מלח הארץ״, והיום נודע יותר בקיצור ״אשכנזי-פריבילגי״. מודע היטב לאותה פריבילגיוּת, ולדמן, נשוי לגילי ואב לשלושה (בנו הצעיר נולד זה עתה), לקח על עצמו בדצמבר האחרון בהתנדבות את תפקיד ראש הקרן החדשה לישראל בגרמניה (NIF Deutschland), בין השאר אולי גם מתוך איזשהו ניסיון לאחד בין הגרמני והישראלי שחיים בכפיפה אחת בקרבו.

עזבת קריירה מוזיקלית מצליחה ועברת לעולם האקדמיה והעיתונות. למה לך גם פוליטיקה עכשיו?

״המוטיבציה שבגללה אני לוקח על עצמי את המחויבות הזאת היא אותה מוטיבציה שבגללה הגעתי לעיתונות — מחויבות הן כלפי המקום שבו אני חי, כלומר ברלין, והן כלפי הגוף הפוליטי שממנו אני מגיע כאזרח, כלומר מדינת ישראל. המחויבות הזאת בהחלט נובעת גם מתוך מודעות לעמדה הפריבילגית שלי. גדלתי בין רחביה לאוניברסיטה העברית בירושלים, נהניתי מחינוך נפלא בתור ילד ונער, ואין ספק שהרבה מאוד אפשרויות היו פתוחות בפניי. גם בגרמניה, כיהודי-ישראלי שהגיע לכאן כמוזיקאי, הקול שלי במרחב הציבורי הוא קול פריבילגי, שמבחינתי מביא עימו גם מחויבות לנושאים שקרובים ללבי. הפעילות בקרן החדשה היא לכן לא שינוי כיוון מבחינתי, אלא המשך. מה גם שהקרן החדשה בגרמניה היא לא רק גוף פוליטי — היא פלטפורמה שמאפשרת דיון פוליטי לצד התפקידים האחרים שלה״.

מקרן יער לקרן החדשה. עפר ולדמן

הקרן החדשה לישראל — גרמניה נוסדה למעשה כבר ב-2014, על-ידי הפסיכיאטר היהודי-שווייצרי רוג׳ר דרייפוס, שגם מימן עד כה מכיסו אחוז ניכר מהוצאותיה. בשנתיים הראשונות באו והלכו לא מעט אנשים מהקרן ונראה היה שהיא מתקשה למצוא את מקומה ותפקידה בגרמניה. ולדמן, שמלבד שליטתו המרשימה בשפה ובהיסטוריה הגרמנית שוחה היטב גם בקודים התרבותיים והפוליטיים המקומיים, ינסה למצב את הקרן כשחקנית משמעותית בזירה הציבורית.

למה בעצם צריך בכלל סניף גרמני של הקרן החדשה לישראל?

״כל הסניפים של הקרן החדשה בעולם הם ארגונים עצמאיים שתומכים בקרן, אבל רשמית לא שייכים אליה. יש כמובן קשר, אבל אנחנו לא מקבלים הוראות ישירות או כסף מהקרן בישראל. אף אחד מהאנשים שיושבים בקרן כאן לא נשלח מישראל כדי להקים משהו — מדובר ביוזמה מקומית של נשים וגברים מאוד איכותיים ומחויבים, כולם מתנדבים, שכבוד הוא לי להצטרף אליהם. יש לנו שלוש משימות עיקריות: המשימה הראשונה והמסורתית שלנו היא כמובן גיוס תרומות. במקומות אחרים בעולם הקרן החדשה מתבססת על קהילה יהודית גדולה שבתוכה יש סגמנט משמעותי של אוכלוסייה שנקרא לה לצורך העניין ליברלית. J street האמריקאי מוכר לרבים, אבל גם בקנדה, באנגליה, בשווייץ — יש קהילות יהודיות גדולות שחלק ניכר מחבריהן תומכים בערכים שעליהם מושתתת הקרן החדשה. את זה אין לנו כאן בגרמניה. או שאולי יש, ואנחנו עדיין לא גילינו אותם. בגרמניה יש קהילה יהודית קטנה יחסית למקומות אחרים שבהם הקרן פועלת, והחתך הפוליטי שלה הוא גם טיפ טיפה אחר. הדלת שלנו פתוחה גם אליהם כשותפים, ואנחנו מציגים את עצמנו גם במקומות האלה, אבל מכיוון שהסיטואציה קצת אחרת, אנחנו בעיקר עובדים על שיתופי פעולה מוסדיים, למשל עם קרנות פוליטיות כמו קרן היינריך בל (ירוקים), קרן רוזה לוקסנבורג (די לינקה), קרן פרידריך אברט (סוציאל-דמוקרטים), קרן קונרד אדנאואר (CDU) וקרן הנס זיידל (CSU), כששתי האחרונות נחשבות כאן לימין, אך בפועל בישראל הן תומכות נלהבות של פרויקטים של הקרן החדשה".

זה באמת מעלה את הנושא של היעדר קורלציה בין ימין ושמאל בגרמניה ובישראל. זה מקל על העבודה שלכם כאן?

״בהחלט. הייתי בעצמי מלגאי של קרן אדנאואר, הסתובבתי ברחבי גרמניה והרציתי על ישראל מנקודת המבט הפוליטית שלי, שמעולם לא ניסיתי להסתיר. תמיד אמרתי: אם אתם לוקחים את המפה הפוליטית הישראלית והגרמנית אתם צריכים לעשות הזחה מאוד מאוד חזקה, כי ה-CDU בחלקה הגדול נמצאת באיזור שבארץ אוהבים לכנות ׳מרכז׳, או אפילו שמאלה משם במה שקשור לזכויות אדם. פראוקה פטרי, שעומדת בראש מפלגת ׳אלטרנטיבה לגרמניה׳, אמרה בראיון שעשיתי איתה לא מזמן שרוב הישראלים שפגשה הם הרחק ימינה מהמצע של מפלגתה, שנחשבת כאן לימין קיצוני או לכל הפחות פופוליסטי. גם הליכוד הוא הרחק ימינה מה-CDU של מרקל״.

במקומות אחרים בעולם הקרן מתבססת על קהילה יהודית גדולה שבתוכה יש סגמנט משמעותי של אוכלוסייה שנקרא לה לצורך העניין ליברלית. את זה אין לנו כאן בגרמניה. או שאולי יש, ואנחנו עדיין לא גילינו אותם

מי בכל זאת מחוץ לתחום מבחינתכם?

״הימין הפופוליסטי בגרמניה ובאירופה מחפש את תעודת ההכשר הישראלית, כלגיטימציה לשנאת זרים, לשנאת ערבים ולהדרה של האסלאם מהמרחב האירופי. בליכוד מאוד אוהבים להזמין אותם לארץ. גם אם מעניין לדבר עם האנשים האלה — ואת זה אני אומר כעיתונאי — הם בשום אופן לא שותפים פוטנציאליים לקרן החדשה. יש ארגונים מסוימים ש׳אהבת ישראל׳ שלהם נובעת ממניע מאוד מסוים, שזר לערכי הקרן החדשה. מצד שני, ולהבדיל אלפי הבדלות, יש בברלין גם BDS חזק, אף שזו תנועה מבוזרת שכוללת בתוכה הרבה זרמים. אנחנו לא מאמינים בשלילה אלא בדרך החיוב, בשינוי מבפנים, שזה כמובן עומד בסתירה לעקרונות ה-BDS — חרם, משיכת השקעות וסנקציות. בכל מקרה הגבול המאוד ברור שלנו הוא אלימות או עידוד לאלימות״.

אנחנו לא שואב אבק של כסף. אני מאמין אמונה שלמה גם ביכולת שלנו לתת לחברה שבקרבה אנחנו חיים כאן בגרמניה

המטרה השנייה של הקרן החדשה בגרמניה היא ליצור שיתופי פעולה עם ארגוני חברה אזרחית מקומיים. ״האתגרים שבפניהם ניצבת החברה האזרחית במרחב שבשליטת מדינת ישראל דומים בחלקם לאתגרים שגרמניה ניצבת בפניהם. גזענות ושנאת זרים הן תופעות שיש כאן ושם״, אומר ולדמן. ״אם אני חושב למשל על ׳שתיל׳, ארגון של הקרן החדשה שמספק שירותי תמיכה וייעוץ לארגוני החברה האזרחית בישראל, הידע שנצבר שם מהווה יתרון מאוד גדול במרחב הגרמני. הגרמנים רק עכשיו מתחילים להבין שהם הופכים לחברה מעורבת, הטרוגנית. הידע המערכתי שנצבר ב׳שתיל׳ יכול מאוד לתרום לארגונים שעובדים פה בשאלות כמו מה עושים במרחב שיש בו יותר משפה אחת, יותר מדת אחת, יותר ממוצא אחד״.

אז אתה חושב שישראל היא דוגמה מוצלחת ללמוד ממנה?

״בתמונה הגדולה לצערי לא, אבל יש ארגונים שבכל זאת יש מה ללמוד מהם. ארגון כמו ׳סיכוי׳, עמותה לקידום שוויון אזרחי שמלווה בין שלל פעילויותיה את ההשקעה הממשלתית במגזר הערבי, או ארגון כמו ׳תג מאיר׳, שאחרי רצח מוחמד אבו ח׳דיר משועפאט חבריו מילאו שישה אוטובוסים והגיעו לאוהל האבלים. אז כן, אני חושב שיש דוגמאות מוצלחות. הן מעטות, אבל הן קיימות, ואני מאוד גאה שכמעט כולן נתמכות על ידי הקרן החדשה. וכן, אני חושב שנצבר ידע מערכתי שרלבנטי גם לגרמניה״.

זה אולי ניסיון גם לשבור את המשוואה הרגילה: ישראלים מבקשים כסף, גרמנים נותנים חסות?

״חד-משמעית. אני מרגיש עם עצמי הרבה יותר טוב בסיטואציה שבה התן וקח יותר שוויוני. מטבע הדברים חלק ניכר מהפעילות שלנו יתקיים באנגלית, כי האורחים שלנו מהארץ ברובם לא יהיו דוברי גרמנית, אבל מאוד חשוב לי להדגיש, כתושב ברלין, שאנחנו לא גוף זר, אנחנו לא נשלחנו מהארץ. אנחנו לא שואב אבק של כסף, שאמנם עובר לדברים שאני מאמין בהם בכל לבי, אבל אני מאמין אמונה שלמה גם ביכולת שלנו לתת לחברה שבקרבה אנחנו חיים כאן בגרמניה״.

המטרה השלישית שולדמן משרטט לקרן החדשה המקומית היא יצירת פלטפורמה אלטרנטיבית לדיון אודות ישראל והשטחים. ״אנחנו רוצים להוות מקור מידע חלופי למקבלי החלטות בברלין, בין אם זה נציגי תקשורת או פוליטיקאים בממשל הגרמני ובאיחוד האירופי. אני חושב שאנחנו יכולים להציג תמונה יותר מורכבת מזו שבדרך כלל מוצגת על מה שקורה בישראל ובשטחים, בוודאי יותר מורכבת מהתמונה הרשמית שישראל מבקשת להציג. אנחנו לא מפחדים מהדיון הזה, כי אנחנו חושבים שהדיון הזה מחזק ולא מחליש. זה לא נתפש בעיניי כמו לכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ. קחי למשל את חוק העמותות. כל השחקנים הפוליטיים בישראל מגייסים כיום תרומות בחו״ל. חוק העמותות נועד להפלות את הצד השמאלי של המפה, שמקבל יותר מימון מוסדי מאשר מימון מאנשים פרטיים. שרת המשפטים איילת שקד אמרה בעצמה, שהסיבה שהיא ריככה את חוק העמותות היתה שישב איתה ראש הוועדה הפרלמנטרית הישראלית-גרמנית פולקר בק, והבהיר לה מה החוק הזה אומר מבחינת גרמניה. אני משוכנע שיצירת דיון אלטרנטיבי היא סופר רלבנטית וחשובה, ואני מאמין שדווקא הלגיטימציה של הקרן החדשה כגוף המאגד ישראלים וגרמנים נותן לה עמדה ייחודית במרחב הגרמני להתמודד עם דיונים ׳נפיצים׳. אחת הבעיות היא, שבכל פעם שמתעורר דיון אודות ישראל פה בגרמניה, רובו מתנהל על עצם האפשרות לקיים דיון ולא על הנושאים עצמם״.

אבל יש שיאמרו שמתחת לפני השטח ממילא רוחשת שנאת ישראל ואנטישמיות, אז בשביל מה להסית עוד יותר את האנשים שממילא יש להם דעות קדומות?

״כל עוד משהו הוא מתחת לפני השטח — זה גרוע מאוד. אם יש דיון מתחת לפני השטח תוציאו אותו החוצה. ברגע שדברים הם על פני השטח אפשר לדבר עליהם. השימוש בכלי של טאבו, של השתקת שיח, של לא לאוורר דברים מסוימים, הוא מתכון בדוק לאסון, הוא מתכון בדוק להיווצרות של דעות קדומות. ראינו את זה בארה״ב, אנחנו רואים את זה בישראל, ואנחנו רואים את זה כאן בגרמניה עם הביטוי של ה-Lügenpresse (הגירסה המקומית ל׳תשקורת׳ — ט״א)״.

אולי בפעם הבאה שתטוס לישראל יעכבו אותך לתישאול, כפי שעשו לסגנית הקרן החדשה לישראל ג'ניפר גורוביץ.

״למען האמת, אותי הפתיעה עצם ההפתעה מהמקרה. למעשה, הופתעתי פעמיים. פעם אחת, כי הרי ברור שהזרם המוביל את המדינה סימן את הקרן החדשה לישראל כאויב, וזו היתה רק שאלה של זמן עד שדבר כזה יקרה. הם עשו לנו יחסי ציבור נהדרים, ואולי עזרו לפקוח את עיניהם של עוד כמה אזרחיות ואזרחים לגבי אופי השלטון הנוכחי וגישתו לדמוקרטיה. ההפתעה השנייה שימחה אותי אפילו יותר. הרי מה שהדהים בסיפור הוא העובדה שג'ניפר נחקרה למרות שהיא אישה יהודייה שפעלה רבות למען מדינת ישראל והקהילה היהודית בארה"ב. פתאום פרקטיקות ש׳נשמרו׳ לבני מיעוטים הופעלו על ׳אחת משלנו׳. אבל הרי אין ולא תיתכן עמדה פוליטית הדוגלת בשוויון, דמוקרטיה וזכויות אדם שנעצרת על גבול השייכות האתנית. אי-אפשר למחוק את ה׳אחווה׳ מתוך ססמת המהפכה הצרפתית ולהשאיר את החירות והשוויון על כנם. אם אזרחית או אזרח ישראליים המגדירים עצמם כתומכים בחברה דמוקרטית, שוויונית ושוחרת זכויות אדם יבינו שהמעצר של ג'ניפר הוא למעשה ביטוי לשותפות גורל יהודית-ערבית, שהמציאות מהצד השני של החומה ומרקע הטלוויזיה לא תישאר לאורך זמן רק שם, אולי זה יגרום לכוחות הדמוקרטיים-ליברליים בישראל, יהודים וערבים, להתעשת״.

אחת הבעיות היא, שבכל פעם שמתעורר דיון אודות ישראל פה בגרמניה, רובו מתנהל על עצם האפשרות לקיים דיון ולא על הנושאים עצמם

בינתיים, כאן בגרמניה, מה יש לך להציע לישראלים מודאגים?

״קודם כל, כבר אין תירוץ להתעצבן מהחדשות מישראל ולהיות מתוסכל שאין מה לעשות. אני מכיר את זה בעצמי. הנה, יש אפשרות להפוך את הקרן לנקודת מפגש לקהילה, יש אפשרות להשמיע קולות אחרים מתוך הסכסוך, מתוך החברה הישראלית. להסביר שקו השבר בחברה הישראלית הוא לאו דווקא אתני, אלא הוא קו שבר של אזרחות מול אי-אזרחות, קו שבר מעמדי, קו שבר של פריפריה מול מרכז — מה שגם מאוד מקרב את הדיונים שמתרחשים בישראל לדיונים שמתרחשים בגרמניה. אפשר להצטרף לרשימת הדיוור שלנו ולהגיע לפעילויות שלנו — גם פגישות קטנות שאנחנו מארגנים (NIF-GESPRÄCHE) וגם אירועים רשמיים, כמו למשל כנס גדול שנערוך ביוני לציון 50 שנה למלחמת ששת הימים. כמובן שאנחנו זקוקים גם לתמיכה כלכלית — מי שרוצה לראות את הקרן מתחזקת בגרמניה ובישראל מוזמנ/ת לתמוך בנו. מי שרוצה לתרום לארגוני חברה אזרחית ספציפיים בישראל, שנתמכים על ידי הקרן החדשה, יכול לעשות זאת דרכנו ולחסוך כך את עמלת ההעברה וגם להפוך את התרומה להוצאה מוכרת בגרמניה. התרומה מועברת כ׳כסף מסומן׳ ישירות לארגון הנבחר. מלבד זאת, כל אדם החולק את עקרונות הקרן מוזמן להצטרף אלינו. אנחנו מאוד מחפשים שיתוף פעולה בין ארגונים בישראל ובשטחים לפעילות ופעילים חברתיים בארגונים שונים בברלין ובגרמניה. בנוסף לצוות הנפלא שלנו, יש מקום לשיפור במגוון הקולות שנשמעים בתוך הקרן כאן בגרמניה. אני מקווה שיצטרפו אלינו גם חברות וחברים מן הקהילה הערבית-ישראלית. הדלתות שלנו פתוחות".

תגובות