DU-שיח (טור מס' 2)

למי האנו יצביע? כמה ילדים יונתן רוצה? ולמה לאנשים ערומים באגם יש מבט זועף? ישראלי וגרמני בורחים מקלישאה צילומים: יהודה סוויד

יונתן: אז הבחירות בפתח.

האנו: כן, ב-22 בספטמבר.

יונתן: למי אתה מצביע?

האנו: אתה יודע, בגרמניה יש דבר שנקרא "חשאיות הבחירה". זה קיים בישראל?

יונתן: כך סיפרו לי, כן.

Gerhard Haase-Hindenberg Gerhard Haase-Hindenberg

האנו: כי הרושם שלי הוא שבישראל כולם מספרים לכולם למי הם הצביעו.

יונתן: אה, לזה אתה מתכוון, לא לסודיות בקלפי? אני חושב שזה רק עניין של הגדרות שונות של נימוס. שמעתי פעם שבשיחה מנומסת, אין מדברים על דת, פוליטיקה ומין. מכך יוצא ששיחות מנומסות הן שיחות די משעממות.

אתה מרגיש ששאלתי שאלה לא מנומסת?

האנו: למען האמת, כן. אבל זה בסדר. אנחנו חברים. ואתה ישראלי, אז זה נסלח. אבל המוסר הפרוטסטנטי שלי מונע ממני לדבר על דברים כאלה.

יונתן: וזו הסיבה שאני לא יודע כמה שכר-דירה החברים הגרמנים שלי משלמים.

האנו: בדיוק. אנחנו אנשים פרטיים.

יונתן: אז לא תגיד לי למי אתה מצביע? שאני אנחש? אתה תצביע ל-SPD, נכון?

האנו: יונתן, חשבתי שאנחנו חברים, שאתה מכיר אותי.

יונתן: טעיתי?

האנו: אגיד לך אחר כך.

יונתן: אז אני מבין שטעיתי. אבל אני די בטוח שהייתי קולע בניחוש הבא. בחור ברלינאי וצעיר כמוך, עם מודעות פוליטית ותפישת עולם מוסרית, אני חושב שאני מסוגל לנחש למי תצביע. אם לא למפלגה, אז לפחות אני יכול

לנחש למי תצביע לקאנצלר.

האנו: אם אתה כל כך בטוח, תנחש שוב.

יונתן: ולהסתכן בנפילה חוזרת בפח? לא ולא. למרות שאין הרבה מועמדים לקנצלר, נכון?

האנו: למרבה הצער זה נכון. אז תאמר לי אתה – למי היית מצביע אילו יכולת?

יונתן: אני רואה שהישראליות שלי קצת גלשה אליך. אני חושב שאילו יכולתי להצביע בגרמניה, הרי שגם פה, כמו בישראל, הייתי מבין שאין אף מועמד שמתאים לי בדיוק, והייתי מתפשר על מי שהכי פחות רחוק ממני אידיאולוגית. למרות שלהבדיל ממך, לי אין באמת אידיאולוגיה. אז כנראה שהייתי מצביע מתוך תחושות ולא מתוך ידע. למרבה המזל, שלך ושל גרמניה, אין לי זכות בחירה.

האנו: אין ספק שפייר שטיינברוק מעורר יותר תחושות בקרב הבוחרים מאנגלה מרקל. אפילו אם לא הייתי שמאלן מלכתחילה, הייתי מצביע לשטיינברוק משום שהוא מעורר יותר תחושות. הוא מדבר מהבטן, כמו שאומרים.

יונתן: היית מצביע לו למרות שחלק מהתחושות שהוא מעורר שליליות?

האנו: כן. משום שמרקל לא מעוררת שום תחושה. היא ההיפך מתחושות. היא מחושבת וקרה. שטיינברוק מדבר שטויות מדי פעם – כמו למשל כשאמר בראיון שיש להעלות את משכורת הקנצלר כי היא נמוכה מדי – אבל לפחות הוא גורם לי להרגיש משהו. והוא עומד מאחורי השטויות שלו.

יונתן: אתה חושב שיש מקום לפוליטיקאי כזה בגרמניה?

האנו: יש בהחלט מקום לשינוי. אבל אני לא יודע אם שטיינברוק הוא השינוי שאנו זקוקים לו.

יונתן: אתה מסכים שמבחינה פוליטית בלבד, מרקל עשתה עבודה טובה, או לפחות הצליחה להימנע מהמעידות הציבוריות ששטיינברוק התקשה להימנע מהן?

האנו: כן, מזווית גרמנית צרה ושמרנית, מרקל עשתה עבודה טובה, אפילו שהתנאים באירופה היו ועודם קשים.

יונתן: אבל אתה לא אדם צר אופקים. איך הדברים נראים מהזווית שלך?

האנו: אני מוצא אותה הרבה יותר סימפטית מפוליטיקאים שהיו פה בעבר, כמו הקנצלר לשעבר שרודר, אבל אני ממש לא מזדהה עם המפלגה שלה. מה אתה חושב – ששטיינברוק יוביל את גרמניה?

יונתן: למען האמת, אני חושב שדווקא משום שבפוליטיקה בסופו של דבר הכל מצטמצם לתחושות שאנשים מעוררים, מרקל תנצח. אני חושב שהיא משרה תחושת יציבות וביטחון. כלומר, שהיא משעממת. ואני חושב שבהינתן בחירה בין אדם יציב ומשעמם לאדם מעניין ושונה, גרמנים יבחרו במשעמם. כלומר, ביציב. ואני מדבר כאן רק על התדמיות של המועמדים, לא על המועמדים עצמם.

האנו: אני לא יודע אם זה נכון, למרות שזה כן נכון שגרמנים אוהבים יציבות. אבל אני רק מקווה שאנשים יצביעו.

יונתן: מעניין מה שיעור ההשתתפות בבחירות בברלין. בטח מאוד נמוך, לא? כולם עסוקים בחיים הפרטיים שלהם.

האנו: דווקא יש הרבה מעורבות פוליטית כאן, שיעור ההצבעה הוא כמעט שבעים אחוז.

יונתן: וואו! לא היה לי מושג. זה בוודאי בזכותך, ובזכות אנשים טובים כמוך. אנשים שמקימים מפלגות, כמו מפלגת הפיראטים. מה לכל הרוחות קרה להם?

האנו: כולם מדוכאים. הספינה שלהם טבעה על נוסעיה. והם אלו שהטביעו אותה.

יונתן: אז לא תצביע עבורם?

האנו: לא, ממש לא. ואני לא חושב שיהיו רבים שיצביעו שוב לפיראטים. הם אמנם בישרו שינוי חיובי, אבל הם אכזבו את המצביעים ואיפשרו למערכת לבלוע אותם.

Gerhard Haase-Hindenberg Gerhard Haase-Hindenberg

יונתן: ומי בכלל חושב עליהם עכשיו? עכשיו אף אחד לא חושב שום דבר. בימים יפים כאלה, כשהשמש זורחת, כולם באגמים, בפארקים, בפסטיבלים.

האנו: כל חורף אני שוכח איך העיר הזו שונה בקיץ, וכל קיץ אני נדהם מחדש.

יונתן: כולם מרגישים שהקיץ כל כך קצר, שחייבים לנצל כל רגע!

האנו: הייתי מצפה שלישראלים לא תהיה בעיה להחמיץ יום שמשי כדי להישאר בבית ולעבוד.

יונתן: כנראה שנעשיתי ברלינאי, כי מאז שעברתי לפה אני משתוקק לשבת בחוץ בימים חמימים ולא לעבוד. הייתי באגם בשבוע שעבר. רק אני, אשתי וכמה חברים, וקבוצת אנשים בגיל העמידה שהיתה כולה בעירום.

האנו: אז חווית את תרבות הגוף החופשית? נותרת לבוש?

יונתן: כמובן שהתפשטתי. נדיר שאני מחמיץ הזדמנות לפשוט את בגדיי.

האנו: הרגשת בנוח?

יונתן: כשאני מתפשט, לא אני זה שחש לא בנוח. אבל אתה יודע מה מוזר בתרבות הגוף החופשית פה? אולי זה רק נדמה לי, אבל אין שום קשר בין זה לבין ליברליות. פגשתי רק אנשים מבוגרים, שמרנים, עם מבט זועף ובלי פיסת בד לגופם. ואתה, היית באיזה פסטיבל או אגם?

האנו: הלוואי, אבל לצערי לא. אני עובד כמה שאני יכול. כמו שאתה יודע, לא קל לחיות מכתיבה. אבל לפחות בברלין אני יכול לשרוד.

יונתן: אתה חושב שמוטב היה אילו עשית משהו אחר בחייך?

האנו: כרגע לא. אבל יש סיכוי טוב שבעוד עשור אני אתעורר למצב כלכלי עגום ואקלל את היום שבחרתי ללמוד מדעי הרוח.

יונתן: יש לי אחים שלמדו דברים מעשיים ומרוויחים כסף. הם באים לעבודה בבוקר ועוזבים בערב, ומשלמים להם. ואני מקנא בהם, באנשים שאין להם שאיפות יצירתיות. אין להם עול סביב צווארם. העולם מבחינתם מצוי במצבו

הנכון, כפי שהוא אמור להיות.

האנו: אתה חש עליונות כלפי אלו שאתה רואה יותר מהם?

יונתן: אני לא חש עליונות, אני חש קנאה. הם לא אומללים. המפתח ליצירתיות הוא גם המפתח לאומללות – היכולת להביט בעולם ולראות מה חסר.

האנו: אבל יש הבדל משמעותי בין יצירתיות לפוריות. כולם יצירתיים. כל אחד רב-אמן בדימיונו, אבל רוב האנשים לא מביאים את הרעיונות שלהם לכדי מימוש.

יונתן: אתה צודק, יצירתיות כשלעצמה אינה דבר חיובי. השאלה היא תמיד אם ומה עושים עם היצירתיות. ואני חושב שבברלין הרבה מאוד אנשים, כמוני, עושים מעט מאוד עם היצירתיות שלהם. כך יש לנו את עיר הנופש המושלמת, שבה תמיד אפשר לא לעשות דברים מבלי להיות חריג.

האנו: אבל היה נחמד אילו יכולנו לחיות כאן וגם לדעת שיש לנו איך לשלם את שכר הדירה.

יונתן: כן, זה עשוי להיות נחמד. אבל אז החיים היו פחות מעניינים, לא? הפתרון הוא הסחות דעת. ברלין היא הסחת דעת אחת גדולה.

האנו: חשבתי שילדים הם הסחת הדעת האולטימטיבית. לא שאני מדבר מניסיון, אבל אני חושב שמשפחה נותנת לאדם מטרה, משהו לעשות.

יונתן: גם כלבים. אבל אל תבין אותי לא נכון. למרות שיש לי התנגדות מוסרית להבאת ילדים לעולם, אני מתכוון לעשות זאת.

האנו: התנגדות מוסרית?

יונתן: יש כל כך הרבה ילדים בעולם שחיים ללא אהבה וללא שצרכיהם הבסיסיים ימולאו. מדוע שאביא עוד ילדים לעולם? מדוע לא לאמץ? הטיעון היחיד לטובת הבאת ילדים לעולם הוא טיעון אנוכי, שלפיו לחומר הגנטי שלי יש חשיבות רבה יותר מלחומר הגנטי של אחרים.

האנו: ואשתך מסכימה איתך בעניין?

יונתן: הא! רחוק מזה. אבל מצאנו פשרה: להוליד אחד, ולאמץ אחד. ורק אחרי שנתבסס כלכלית קצת יותר.

האנו: אתה מעלה טיעונים אנוכיים, אתה יודע.

יונתן: ומה רע בלהיות אנוכי? קצת. קצת אנוכי.

האנו: טוב, אתה הרי בבירת האנוכיות. אנשים עוברים לפה כדי להתמקד בעצמם.

יונתן: לא פלא שאני מסתדר פה היטב. אבל יבוא יום ואיאלץ להתבגר.

האנו: חס וחלילה. אם תתבגר תיאלץ לעזוב את ברלין.

יונתן: חס וחלילה.

יונתן

יונתן

האנו

האנו

תגובות