DU-שיח

ברלינאי מבוואריה וברלינאי מישראל בורחים מקלישאה: מדור ניסיוני חדש. צילומים: יהודה סוויד

האנו: אז מאיפה מתחילים?

יונתן: בוא נתחיל מלהציג את עצמנו. מי אתה?

האנו: אני האנו האוונשטיין-פופל, עיתונאי. עברתי לברלין לפני שבע שנים מרגנסבורג שבבוואריה. רציתי לעבור למקום פחות שמרני. היו לי רעיונות רבים לגבי ברלין, שרובם הסתברו כלא-מציאותיים. מי אתה?

יונתן: אני יונתן ויצמן, כותב. עברתי לברלין לפני יותר משלוש שנים משום שפגשתי בחורה, התאהבנו, ורצינו לגור יחד. וגם משום שבערך באותה עת איבדתי את העבודה שלי וסיימתי את הלימודים, כך שהכל יחד יצר את התנאים המושלמים.

Gerhard Haase-Hindenberg

האנו: למעבר לברלין?

יונתן: לכל מקום, למען האמת. לך היה חשוב לעבור דווקא לברלין?

האנו: בהחלט. בהתחלה לא ידעתי אם ארצה להישאר, ועכשיו אני לא רוצה לעזוב.

יונתן: יש לך חברים מבוואריה שגם עברו?

האנו: כמה, אבל לא שמרנו על קשר. יש קהילות של דרומיים בברלין, אבל משום מה אנשים מהדרום נחשבים לרעים בברלין. אומרים שאנחנו עוברים לכאן והורסים את העיר.

יונתן: באמת? חשבתי שאומרים את זה רק על אאוסלנדרים שבאים לכאן וקונים דירות נופש ומעלים את שכר הדירה. לא חשבתי שאומרים דברים כאלה על גרמנים.

האנו: הזרים עושים את ברלין למעניינת כל כך! תגיד, מישהו נתן לך פעם את הרושם שעשית משהו רע בזה שעברת לכאן?

יונתן: לא ממש, אבל אני מרגיש לעיתים שגם מבלי שאמרו לי משהו, שהפנמתי שיש בעייתיות.

האנו: מה זאת אומרת?

יונתן: שיש הבדל בין מקומיים לזרים. או שאולי יותר נכון לומר בין דיירי העיר לתיירים. אתן לך דוגמא: אני יודע שבתור למועדון, עדיף לי לדבר גרמנית או לשתוק אם אני רוצה להיכנס. אני חושב שמועדונים מעדיפים מקומיים על פני תיירים. ולמרות שאני כאן רק זמן קצר, גם אני לפעמים מרגיש שנמאס לי מתיירים וממבקרים לרגע.

האנו: באמת?

יונתן: באמת. תראה, אני וארוסתי, אנחנו מדברים אנגלית בבית, וגרמנית בחוץ. מדוע? משום שאני רוצה להעמיד את עצמי מחוץ לשטף התייירים בעיר, שלדעתי העיר רק מתחילה להסתגל אליו. אני אמנם זר, אבל אני לא תייר. לתיירים יש תפישה קצרת מועד של העיר.

Gerhard Haase-Hindenberg Gerhard Haase-Hindenberg

האנו: אז אתה מתחתן בקרוב?

יונתן: בעוד שלושה שבועות.

האנו: מזל טוב! אבל אני מוכרח לשאול: לא מפריע לך שאתה נוטל חלק בחיזוק של מוסד שמפלה רבים, ובכללם גם חברים שלך?

יונתן: זה לא מפריע לי. אני חושב שלכולם מגיעה הזכות שיש לי להתחתן, אבל אני חושב שאם אני לא אממש את הזכות הזו, זה לא יסייע לאיש. ובסופו של דבר, אם לא אתחתן גם איאלץ לעזוב את גרמניה. אבל זו לא הסיבה שאני מתחתן.

האנו: אבל אם לא תתחתן, תוכל להצהיר במעשיך שלא תממש את זכותך עד שלכולם יוענקו זכויות שוות.

יונתן: האנו, בוא נודה על האמת – לחתונה אין משמעות של ממש בימינו, ובייחוד אם מוציאים מהמשוואה את עניין הוויזה. אני, ואני חושב שגם רבים אחרים, מתחתנים משום שזו הצגה שהציבור – הורים, משפחה, חברים – מצפה לה. ולמה לא לאפשר להם? אני גר עם ארוסתי כבר ארבע שנים, אנחנו חולקים את הכל כמעט. מה ההבדל בין זה לבין נישואים? נישואים עבורי הם הזדמנות לקנות חליפה יפה, ולחגוג עם אנשים שאני אוהב.

האנו: ארוסתך יודעת את כל זה?

יונתן: כמובן. והיא בכל זאת מתחתנת איתי. אתה היית רוצה להתחתן?

האנו: אם אמצא את אהבתי, וכדי להפר את האינדיבידואליזם הברליאני המעצבן הזה, של אני לעצמי בלבד, אז כן.

Gerhard Haase-Hindenberg Gerhard Haase-Hindenberg

יונתן: אבל האנו, במקום לדבר על החתונה שלי, בוא נדבר על הטור שלנו. אתה חושב שיש טעם בדיאלוג כזה? להצדיק טור, הרי להוציא את הדרכונים השונים שיש לנו, אין בינינו הבדל גדול, אודר?

האנו: אני חושב שאם נסתכל על זה כטור שנכתב בידי שני אנשים שונים, שגרים פה ולא לגמרי מתאימים לתבנית הסטריאוטיפית, אז אולי יש ערך בדברים שנאמר. אנחנו לא לגמרי היפסטרים טיפוסיים.

יונתן: חוץ מזה שאני לא באמת יודע מה זה היפסטר, כך שאני לא בטוח מהו היפסטר טיפוסי, חשוב לציין שבמידה רבה אנחנו דומים זה לזה ולרבים אחרים בדורנו ובעירנו: יש לנו זקנים, תסרוקות לא-סימטריות, עבודות יצירתיות, ונעלי עור עם קצה מחודד.

האנו: אבל אנחנו לא רק התווית הזו, אז אולי זה יכול להיות מעניין?

יונתן: יש רק דרך אחת לגלות. ובזמן שאנחנו מגלים, אני רוצה שנשתדל לא ליצור טור שמפגיש ישראלי וגרמני, ולא טור ישראלי בהכרח, אלא טור שמפגיש שני ברלינאים – יונתן והאנו – עם רקע מאוד שונה והסתכלות שונה על העולם.

האנו: אני חושב שטור ישראלי דווקא יכול לשמש עבור הרבה אנשים מקום טוב להתחיל בו, כלי שיצמצם את הזרות.

יונתן: ברור שזה יהיה טור ישראלי במידה, הרי אם זה בעברית, זה מוכרח להיות גם ישראלי, למרות שאנחנו בעצם משוחחים באנגלית. אבל אני חושב שמה שחסר לנו פה וכעת, זה משהו שיפתח אותנו כלפי חוץ, כלפי המקום שבו אנחנו נמצאים. משהו שזמין בעברית, שנכתב בידי אנשים שממש חיים פה, ושעוסק במקום ובזמן. וברוח זו, תגיד: מה אתה עושה היום, אחד במאי?

האנו: אני נוסע להפגנה האנטי-נאצית. אתה בא?

יונתן: אני חושש שלא.

האנו: מה? אתה חייב לבוא! למה שלא תבוא?

יונתן: אל תבין לא נכון, אכפת לי מפוליטיקה ומהמתרחש סביבי, אבל אין לי עניין בהפגנה אנטי-נאצית. הם לא חשובים מספיק עבורי, שאצא ואפגין נגדם.

האנו: אז מה אתה עושה היום?

יונתן: אחרי שאסיים עם הטור, אני מניח שאמצא מסיבה או שאלך לפארק, כמו כולם. אבל למה אתה חושב שצריך ללכת להפגנה?

האנו: אני חושב שבנוסף לערך שיש להתנגדות לדברים שאתה סולד מהם, יש גם תחושה של קהילה שנוצרת בהפגנות כאלו, תחושה שאין באירועים אחרים באחד במאי.

יונתן: ויש בימים אחרים?

האנו: גם לא. אני חושב שחשוב להיות מעורב במתרחש בעיר כדי ליצור קהילה.

יונתן: כמו למשל, לכתוב טור עבור מגזין ברלינאי בעברית.

האנו: למשל, אבל לא רק. מה אתה חושב? אתה חלק מהעיר?

יונתן: בהחלט. מרגע שהחלטתי שאני רוצה לגור כאן, אני חלק. ומאז גם נהייתי קצת גאה בעצמי, אם לומר את האמת.

האנו: אני מבין בדיוק על מה אתה מדבר. אני זוכר שיום אחד, כמה חודשים אחרי שעברתי לכאן, נסעתי באובאן והייתי מאוד מרוצה מעצמי שלא הייתי צריך להביט פעם אחת במפה. ידעתי בדיוק לאן אני נוסע.

יונתן: אבל האנו, אני כל הזמן שומע מאנשים  ש"ברלין היתה אתמול". שלפני עשור היה יותר טוב, לפני חמש שנים עוד היה מעניין ובועט, ושהכל כבר ירד לטמיון. יש כאן בכלל משהו יותר מאשר אדים של מיתוס

העבר?

האנו: אני חושב שיש בהחלט! ברלין עדיין עיר מדהימה ומרתקת. לפחות כל עוד המשבר הכלכלי שנוצר עם נפילת החומה קיים, וכל עוד אין לברלין משאבים כלכליים של ממש.

יונתן: כלומר כל עוד אין כסף. מעניין.

האנו: ולדעתי יש לנו עוד עשר, עשרים שנים טובות.

יונתן: אתה אופטימיסט. או בעצם פסימיסט. אני שיש לנו עוד הרבה זמן עד שיהיה כאן כסף.

האנו: הדברים משתנים מהר. ידעת, למשל, שהברגהיין, שנפתח לפני פחות מעשור, מקבל מימון מהעירייה משום שהוא מוסד תרבותי חשוב?

יונתן: לא ידעתי. ועכשיו שאני יודע, בתור משלם מיסים אני חושב שמגיע לי להיכנס בחינם. או לפחות בלי תור.

האנו: הלוואי! אבל אין שום סיכוי שבעולם.

יונתן: אני יודע. אבל תגיד, ואם לא ברלין, לאן?

האנו: תל-אביב! או שאולי רוסיה. סנט-פטרסבורג.

יונתן: שמעתי שיש סירות מרוסטוק לשם.

האנו: אז שניסע?

יונתן: יום אחד.

Gerhard Haase-Hindenberg

האנו

Gerhard Haase-Hindenberg

יונתן

צילומים: יהודה סוויד

תגובות