בוקר אחד אתה מגלה שאתה כבר לא יכול לעזוב בכזאת קלות

מיכאל רימל, 33, במקור מחיפה, עוזר פרלמנטרי של נשיא הבונדסטאג

מה הביא אותך לברלין?

קיבלתי מילגה להיות מתלמד בפרלמנט הגרמני לפני כשלוש שנים. אחרי המילגה הוצע לי להיות העוזר הפרלמנטרי של נשיא הבונדסטאג, ונשארתי.

מה עושים בעבודה כזו?

זה תלוי מאוד ביום, אבל בעיקרון אני כותב הרבה מכתבים, מכין חומרים לפגישות של הנשיא, מלווה אותו מדי פעם לפגישות ובעיקר מבצע הרבה עבודה ארגונית. אני מסתובב לא מעט בגרמניה.

הגעת עם העבודה זו למקום שבו רצית להיות?

אני מניח שלא. את החיפוש עוד לא מיציתי, אז אני עוד לא יודע איפה אני רוצה להיות. אבל איפה שלא אהיה, העבודה הזו היא מקום טוב בדרך.

באיזה תחום אתה רוצה לעבוד?

למדתי מדעי המדינה וצברתי ניסיון בתחום, אז נראה לי שיתאים לי להמשיך באותו התחום או במשהו נלווה, כמו תרבות, אולי דיפלומטיה.

אתה רואה את העתיד שלך בגרמניה?

אין לי מושג. אני יכול לדמיין את העתיד שלי טוב מאוד גם בארץ. זה עניין של הזדמנויות. בנסיבות מסוימות אני גם רואה את עצמי נשאר כאן, אם תיפתח בשבילי איזו דלת מקצועית למשהו שמאוד מעניין אותי. אולי אז אחליט לפרוק את המזוודות.

אחרי יותר משלוש שנים אתה עדיין חי "על המזוודות"?

פחות או יותר. קניתי עד היום ארון אחד וגם שולחן כתיבה, וכל השאר זה סוג של מזוודות. זו החלטה שצריך לעשות מתישהו. אני מניח שזה בא לאט לאט, לא מהיום למחר. זה דבר שזורם, באיזשהו שלב אתה קם יום אחד בבוקר ומגלה שאתה כבר לא יכול לעזוב באותה קלות שהיית רוצה.

הגעת בתפקיד הזה לתובנות כלשהן בנוגע ליחסי ישראל-גרמניה?

לכל היותר לתובנות אישיות, לא רק מהעבודה אלא גם מהשיחות האישיות שהזדמן לי לנהל עם בכירים ישראלים וגרמנים. זה בעצם אישש את מה שהרגשתי קודם. מדובר ביחסים מאוד קרובים, רוב הגרמנים רוצים לדעת על מה שקורה בארץ, אבל יש פה גם רצון שהיחסים האלה יהפכו לנורמליים, למרות שהם בעצם לעולם לא יוכלו להיות נורמליים.

אם הם לא יכולים להיות נורמליים, מה המשמעות של המילה בהקשר הזה?

יחסים נורמליים זה כמו היחסים של גרמניה עם ברזיל, למשל.

בניין הרייכסטאג, ברלין

שים לב שברחת מאירופה.

זה מובן מאליו שגרמניה לא יכולה לקיים יחסים נורמליים באמת עם מדינה אירופית כלשהי, על אחת כמה וכמה עם ישראל. גם עוד מאה שנה היחסים יישארו מיוחדים. לאו דווקא במובן החיובי או השלילי של המילה, אלא יחסים טעונים, יחסים עם עבר, עם היסטוריה שהתחילה לפני שהיחסים בין המדינות נולדו בכלל. זה חלק מההיסטוריה שלנו ואי אפשר לשנות את זה. אבל הרצון, כפי שאני מרגיש בגרמניה, הוא שהיחסים בכל זאת יהפכו ליותר נורמליים ממה שהם יכולים להיות.

בהתחשב בתפקיד שלך, אתה מרגיש לפעמים יותר מזוהה עם הצד הגרמני?

העבודה שלי לא עוסקת באופן יומיומי ביחסי גרמניה וישראל, כך שאני לא צריך לחשוב על זה כל יום, זה אפילו די נדיר. כמובן שלפעמים בכל זאת מגיע השגריר הישראלי או משלחת רשמית מהארץ. אז אני מרגיש קצת קרוע. כמובן שאני מרגיש קודם כל ישראלי, אם אני צריך לבחור בין השניים. אבל בסופו של דבר אני רואה את העבודה שלי קודם כל כעבודה ולא כזהות, כלאום. אני מנסה לעשות אותה על הצד הטוב ביותר, כאשר המקרים שבהם אני מרגיש שאני צריך ״לבחור״ הם נדירים ולכן לא משמעותיים במסגרת העבודה.

נחזור לברלין. באיזו שכונה אתה גר?

בפרנצלאואר ברג. עם חברתי הישראלית. זה התחיל כבחירה מקרית אבל טוב לי בשכונה הזו, אחלה איזור, אני מרגיש בו מאוד בנוח.

מה חסר בברלין ובגרמניה, האם יש משהו שאכזב אותך?

מזג האוויר כאן טעון שיפור. אני גם מתגעגע מאוד לשפה, לדבר יותר עברית. אצל הגרמנים מפריעה לי מדי פעם המרובעות שלהם וחוסר הגמישות. קשה לקחת איתם דיון שכבר התחיל בצורה מסוימת למקום אחר.

ואלו דברים טובים מצאת כאן, שאולי כדאי לייבא מברלין לארץ?

את התחבורה הציבורית. גם הפתיחות של הרבה גרמנים הפתיעה אותי לטובה, היכולת שלהם לצחוק על עצמם. זה סתר את הקלישאות המוכרות על הגרמנים.

כל כמה זמן אתה מבקר בארץ?

אני משתדל לפחות פעם בשנה. בקיץ, כשהפרלמנט בפגרה. אחרי מינוס עשרים מעלות בברלין, ארבעים מעלות בארץ מפצה על העוול.

דבר נוסף לומר לאומה?

ברלין היא עיר פתוחה, קל ליהנות ממנה, אתה לא מרגיש מאוד זר כשאתה מוקף ברב-תרבותיות בעוצמה כזו. אבל צריך לזכור שברלין היא לא מדד לכל גרמניה. כעיר היא באמת שונה, באירופה בכלל ובתוך גרמניה בפרט, אי אפשר להשוות אותה לערים אחרות. אני ממליץ לישראלים בברלין לבקר גם במקומות אחרים בגרמניה.

 

תגובות