אפילו הבירוקרטיה עושה לי טוב

דניאל נורמן, בן 24, במקור מראשון לציון, ראש צוות בחברת סטארטאפ

מה הביא אותך לברלין?

בפעם הראשונה הגעתי לביקור של עשרה ימים ופשוט נדלקתי על העיר. יצאתי מההוסטל בקרויצברג להסתובב ברחובות, וכבר בשעה הראשונה הרגשתי שאני חייב לעבור לפה, לחוות את האווירה, את האנשים הבלגניסטים, את האלטרנטיביות. זה משך אותי. אחרי חצי שנה (לפני כשנתיים) כבר עברתי לגור כאן.

מה אתה עושה?

אני עובד בחברת היי-טק בשם Sociomantic. אבל לא ידעתי מראש שאעבוד שם. באתי עם חסכונות לתקופה הראשונה, בדקתי את השטח, וגיליתי שפועלות כאן הרבה חברות סטארטאפ. התחלתי כמפתח תוכנה, אחד הראשונים בחברה, והיום אני ראש צוות פיתוח. במקרה העובדים שלי הם גם ישראלים.

במקרה?

כנראה שלא. לפני כן עבדתי שנה וחצי בצוות אחר, בינלאומי. בשלב מסוים הרגשתי שמיציתי את עצמי שם ורציתי להתחיל משהו חדש. אני מעריך שההנהלה חשבה שכישראלים תיווצר בינינו דינמיקה שתאיץ את תהליך הפיתוח.

מה אתם מפתחים?

אני לא יכול להיכנס לפרטים, זה סודי. בגדול אנחנו עסוקים בפרסום באינטרנט, בתחום שנקרא ריטרגטינג. אנחנו מציגים פרסומות על בסיס התנהגות המשתמש. אבל העבודה היא לא העיקר מבחינתי, זו לא מטרה אלא כלי שמאפשר לי לעשות גם דברים אחרים.

מה למשל?

אני מתנדב בפרויקט שנקרא BikeSurf Berlin. אנחנו משאילים בחינם אופניים לתיירים. זה דומה לקאוצ׳סרפינג, רק שאצלנו מדובר באופניים. בעיניי אופניים הם זכות יסוד, משהו בסיסי, הרי זה רק משפר את הסביבה האורבנית שאנחנו חיים בה, למשל מבחינת זיהום אוויר. לדעתי אופניים לא צריכים להיות מוצר שמשלמים עליו. כרוכב אופניים אתה חלק מקהילה. זה משהו שלא קיים בין נהגי רכב, להיפך, נהגים שונאים אחד את השני. האופניים מקרבים אותנו זה לזה. חוץ מזה יש עוד פרויקט, OpenTechSchool, שבו אנחנו עורכים סדנאות למתחילים בתיכנות ובפיתוח תוכנה. הרעיון מאחורי הפרויקט הוא שכל אחד יכול לבוא וללמוד גם אם אין לו כסף, ניסיון קודם, תעודת בגרות מתאימה וכו׳.

חשוב לך לתרום לקהילה, למרות שהגעת לא מזמן.

את ישראל עזבתי אחרי מחאת 2011 המפורסמת. באותה תקופה הרגשתי איזו אופוריה ברחובות, היתה תקווה. כשעזבתי, כבר ידעתי שהחלום לא יתגשם כל כך מהר. אחרי שהגעתי לברלין וראיתי שאני מצליח להתקיים כאן, זה נראה לי ריאלי לתרום. כאן אני יכול, מבחינה כספית ומבחינת זמן, לתת לחברה.

"בעיניי אופניים הם זכות יסוד"

"בעיניי אופניים הם זכות יסוד"

אתה רואה את עצמך נשאר כאן?

יש לי מחשבות כאלה. כרגע קשה לי לראות את עצמי חוזר. מצד שני, להקים פה משפחה, לגדל פה ילדים? בגרמניה? זה לא פשוט. כשלעצמי, אני די שלם עם ההיסטוריה. סבא שלי היה בצבא האדום, אמא שלי עובדת עם ניצולים – גדלתי על הסיפורים האלה. אבל כשאני מדבר עם גרמנים, אני תמיד מרגיש שזה טאבו. היה לי מאוד קשה עם זה, הרגשתי שמתייחסים אלי שונה רק כי אני ישראלי. בשלב מסוים החלטתי להעלות את הנושא בעצמי, ומאז נראה לי שהחיבור לגרמנים נעשה הרבה יותר קל.

אז העבר הוא נחלת העבר?

אבא שלי שאל פעם, רטורית, מה סבא היה אומר. הסבא שנלחם בגרמנים ולא זכה לראות אותי עובר לגרמניה. ובאמת זה קצת מפליא אותי, שאני ראש צוות בחברה גרמנית, בעיר הבירה של גרמניה. מאז גם אני שואל את עצמי לפעמים מה סבא היה אומר.

מה באמת הוא היה אומר?

אני לא יודע… ביומיום אני חי כאילו לא היה סבא. אלה דברים שאני מעדיף לא להתעסק איתם. מן הסתם אני מדחיק את זה. ללא ספק. זו תיבה שצריך לפתוח אותה.

בוא נפתח אותה.

יכול מאוד להיות שהוא היה שואל אותי אם אני משוגע: ״גרמנים?! אני נלחמתי נגדם! הם הרגו אותנו! לא יעלה על הדעת לגור שם, לעבוד בשבילם, ללמוד את השפה שלהם!״… אבל אני חושב שהוא היה חושב גם דברים חיוביים. הוא הרי ראה מראות נוראים. נראה לי שהיה משמח אותו לראות איך אני מתקדם, איך אני חי כאן, בלי מלחמות. אני חושב שבאיזשהו מקום הוא היה גאה בי. גאה שלקחתי את הצעד, שביססתי לעצמי כאן חיים.

אתה מרגיש מחובר לתרבות הגרמנית?

מאוד. למשל בעבודה שלי כמפתח תוכנה. הגרמנים מאוד יסודיים, יש פה מסורת עמוקה, רוח של הנדסה. עד היום אני מרגיש שיש משהו בתרבות הגרמנית שעושה לי טוב. אפילו הבירוקרטיה, שהיא בעיניי הגרמניות בהתגלמותה, זו שיטה שמוכיחה את עצמה. אנחנו הישראלים מאוד גמישים, יותר מדי. אני מתחבר טוב יותר לגרמניוּת. יש בה משהו מסוים שאני מאוד אוהב.

אתה יודע לומר מהו הדבר החמקמק הזה?

שהם מסודרים, שהם… גרמנים כאלה. דייקנות וקפדנות. לדעתי דווקא משום שהם כאלה, יש פה הרבה אנשים שמורדים בגרמניוּת, שמחפשים איך להיות יותר אלטרנטיביים. אני אוהב את זה. גם במרדנות שלהם הם יסודיים, קפדניים. אפילו בשיחות רגילות. לגרמנים יש דרך מאוד גרמנית להסביר מדוע ולמה. כל דו-שיח נעשה בצורה מסודרת. מצד שני אולי בגלל זה אני מרגיש לפעמים שדווקא כישראלי, שחושב קצת מחוץ לקופסה, יש לי מה לתרום פה.

למדת גרמנית?

כן. ואני ממשיך ללמוד כל יום. זה תהליך שלא מסתיים ועוזר לי להבין הרבה יותר טוב גם את השפה העברית. במקביל אני שם לב שמדברים פה הרבה באנגלית. כשעברתי לפה, חשבתי שאזרק מייד למים העמוקים של הגרמנית. אבל ביומיום הרבה מפגשים נעשים באנגלית, לאו דווקא בגללי, אלא פשוט משום שזו עיר בינלאומית. ובכל זאת אני אוהב את השפה.

מה אתה אוהב בה?

את התחכום שלה, את היכולת להביע דברים בצורה מאוד מדויקת, הגמישות, המשחק בניואנסים הקטנים. הגרמנית היא מכשיר מאוד מדויק, שפה של מהנדסים. זו לא שפה שמאפשרת לך להתפרץ על פקידה במשרד הרישוי. אני לא חושב שהייתי נהנה כך עם שפות אחרות. קח למשל את העובדה שאני יכול היום לקרוא את מיין קאמפף בשפת המקור… הרי זה ספר ששינה את פני ההיסטוריה לרעה. אני מרגיש שהיכולת להבין אותו בשפת המקור מאפשרת לי לחוות את ההיסטוריה בצורה הרבה יותר קרובה לאמת. ההורים שלי, אגב, אומרים שאני משוגע, כשאני מספר להם דברים כאלה. אבל אני מרגיש כמנצח.

באיזה מובן?

תמיד בהיסטוריה היהודים שגשגו בקרב גויים. המדינה היהודית היא מעין ניסוי. ניסוי שעוד ממשיך, כי למרות כל ההישגים המרהיבים, יש עוד הרבה סימני שאלה. בארץ אתה מרגיש שכולם חושבים כמוך, באותו עולם מושגים, אין לך ייחוד. כשאתה בא הנה, דווקא משום שאתה שונה, זה דוחף אותך קדימה. הקונטרסט בין הסביבה לבינך הופך את החיים כאן כישראלי למשהו מיוחד, כמעט בהגדרה.

איך זה בא לידי ביטוי?

מצד אחד ההדוניזם, חיי הלילה, המועדונים. מצד שני השואה, מלחמת העולם השנייה. אלה הפכים משלימים. בסוף היום, הבירה הזולה עוזרת להדחיק. אני חושב שזה גם מה שמושך לכאן ישראלים.

אתה חושב שישראלים, דווקא משום שהם פה, במקום הטעון הזה, רוצים להדחיק ולברוח? או שהם פשוט רוצים לברוח, לא חשוב לאן, ולכן באים לברלין האסקפיסטית?

הדוניזם של ישראלים בברלין הוא בריחה. הרבה ישראלים היו רוצים להאמין שהם בורחים מישראל, שבגלל ישראל הם באו לברלין. אבל לעתים קרובות, הם קודם מגיעים לפה ורק אז הם בורחים. מהעבר.

בוא נחזור אליך. איפה אתה גר?

בפרידריכסהיין, מאז שהגעתי. זו הדירה השלישית שלי בשכונה.

אם היית נאלץ לעבור לשכונה אחרת?

קודם כל אני ממש לא רוצה לעבור. רק כאן אני מרגיש בבית. אבל אם הייתי חייב, אז הייתי עובר לנויקלן.

למה דווקא לנויקלן?

כדי שלא אצטרך לגור בפרנצלאואר ברג.

מה היית מביא איתך מברלין לישראל?

עותק של מיין קאמפף בגרמנית.

ומה חסר לך כאן מהארץ?

קפה טורקי של עלית; האווירה השכונתית במשרד הרישוי, הישראליאדה; שיחות עם נהגי מונית; המסע הרגלי מרוטשילד לתחנה המרכזית החדשה וכל ההבדלים בדרך. לעבור תוך עשר דקות מישראל לחו״ל.

מסר לאומה העברית בברלין?

אל תשכחו מאיפה באתם ולאן פניכם מועדות.

תגובות