האמת נמצאת מעבר לשפה

זהר פרנק, 36, במקור מחדרה, מורה ליוגה, פילוסופית ורקדנית

איפה את גרה?

בנויקלן. גרתי בפרנצלאואר ברג, אחר כך במיטה ובפרידריכסהיין, ובסוף השתקעתי בנויקלן. במקרה זו גם השכונה שבה נקלטתי כשרק הגעתי, אצל חברה.

למה דווקא כאן?

חיפשתי דירה באיזור אחר ובמחיר שאוכל להרשות לעצמי. בזמנו נויקלן לא היתה כל כך פופולרית כמו עכשיו. אני זוכרת שבאתי לפה בהתחלה וחשבתי לעצמי: מה, זו ברלין?! זה כמו אלנבי… שדה התעופה טמפלהוף כבר היה סגור אבל עוד לא נפתח כפארק.

ואיך את מרגישה כאן היום?

אני מאוד מחוברת לעיר, בעיקר לשכונה שלי. אני אוהבת את הצניעות שלה. זו הפעם הראשונה שאני מרגישה שיש לי בית. זה ממש מרגיש לי כמו Kiez. אני אוהבת שהקופאית במכולת מזהה אותי. אני מכירה הרבה אנשים באופן אישי, הרבה חברים שלי גרים בסביבה. אם כי בשנה האחרונה גם זה מתחיל להשתנות. האוכלוסייה מתחלפת. כשהגעתי השכנים היו אנשים קשי יום. היום אני כבר מרגישה שאני הגרעין הקשה של השכונה.

היית מעדיפה שהשכונה תישאר בחתך סוציו-אקונומי נמוך יחסית?

הייתי מעדיפה שאף אחד לא יוּדר. אני רואה מה קורה עכשיו בבניין שלי ואיך השכנים מתחלפים.

אבל גם את חלק מהתהליך. פילוסופית, רקדנית, מורה ליוגה – לא בדיוק מעמד הפועלים.

נכון, גם אני חלק מהג'נטריפיקציה. ואני באמת שואלת את עצמי את השאלות האלה.

"נכון, אני גם חלק מהג'נטריפיקציה" צילומים: יואב ספיר

"נכון, אני גם חלק מהג'נטריפיקציה"
צילומים: יואב ספיר

איך את מעבירה כאן את ימייך?

אני מלמדת יוגה. בעבר גם רקדתי ולמדתי פילוסופיה. חצי מהתואר השני שלי עשיתי בהומבולדט.

בגרמנית?

השיעורים היו בגרמנית, אבל את התזה הגשתי בתל אביב וכתבתי אותה מבחירה באנגלית.

איך הגעת לפילוסופיה?

זה היה חיפוש שהעביר אותי בין כמה וכמה חוגים. למעשה התחלתי בפסיכולוגיה ותקשורת. מפה לשם, סיימתי את התואר הראשון בהיסטוריה ובפילוסופיה.

וכאן, בברלין, התחברת ליוגה?

אפשר לומר. תרגלתי כבר קודם אבל כאן עשיתי את קורס ההוראה. היום יש לי כמה קבוצות, אחת מהן בעברית.

את מלמדת גם בגרמנית?

לא, אני מעדיפה באנגלית. להיות מורה זה לא רק עניין של הוראות טכניות. יוגה לדעתי זה מסע רוחני וזה מצריך איזו ספונטניות בשפה, שחסרה לי בגרמנית. בעצם כל החיים המקצועיים שלי התנהלו בשנים האחרונות באנגלית. אני חושבת שכמהגרת איבדתי באיזושהי מידה גם את יכולת ההתבטאות הפואטית שלי בעברית.

אז רוב התלמידים שלך זרים?

יש גם כמה גרמנים. אני מניחה שהגורם המכריע הוא לא השפה אלא הכימיה עם המורה. אבל למרות השוני בשפות יש זהויות משותפות אחרות. הרוב צעירים, מגיל 25 עד 40 בערך.

מה הם מחפשים אצלך?

קטונתי מלדעת מה כל אחד מחפש. לדעתי לכל אחד יש מוטיבציה אחרת. יש כאלה שמסתפקים מן הסתם בתרגול הפיזי. אחרים באים גם, או בעיקר, בשביל התרגול הרוחני. אם כי במילה העברית תרגול יש משהו לא מתאים, משהו קפוץ… בכל מקרה, אני מנסה ליצור תנאים שיאפשרו להם להתחבר עם הכאן ועכשיו.

מה היוגה עשתה לך?

היא עזרה לי להגיע לשקט נפשי. עברתי תהליך שהתחיל ברמה הפיזית, חימום לעבודה שלי כרקדנית, אבל במהלך השנים זה הפך למשהו אחר. וזה ממשיך להשתנות. זה תרגול בוויתור, בשחרור. לא להשתעבד לדחף ההישגי. לא לחתור להישג המושלם.

זה שיחרר אותך מהמרוץ המערבי?

תראה, זה לא שאין לי שאיפות, אני פשוט מבינה טוב יותר מה נכון לי. מה נכון לי עכשיו. אתמול זה יכול היה להיות משהו אחר.

אז בעצם, אם אני מבין אותך נכון, העיקר הוא לא ה"מה" אלא ה"איך".

כן, נכון. זה לא הדברים עצמם, ששונים מאדם לאדם, אלא אופן ההתנהלות בתוך הדברים. לאו דווקא בתחום היוגה, אלא באופן כללי בחיים. הייתי אומרת שיוגה זו מטפורה לחיים. התרגול הפיזי הוא רק תירוץ לתרגול רוחני.

רוחני במובן הנפשי? במובן הדתי?

הרוח האנושית היא מעבר לדת. הרוח שונה מהנפש. זה החיבור לעולם, לא רק לעצמך.

את מרגישה היום שאת חלק ממשהו "שלם"?

אני לא מרגישה שלמוּת אבל אני כן מרגישה השלמה. לא השלמה של כניעה, אלא של שקט, שקט נפשי ואמת פנימית. זה לא משהו שאפשר לנסח במילים. זה סטייט אוף מיינד.

אני מרגיש שיש לך איזה קונפליקט עם השפה.

כן. בלימודים עסקתי באסתטיקה ובפנומנולוגיה. את התזה כתבתי על הכתיבה כתהליך יצירתי שמכיל בתוכו מוות מטפורי, את אי האפשרות להתבטא באופן שלם.

מה המשמעות של אסתטיקה בשבילך?

אסתטיקה היא לא רק עניין של יופי, אלא גם של אתיקה. השאלה המרכזית בפילוסופיה היא מהם החיים הראויים, איך ראוי לחיות את חיינו. זו שאלה אסתטית שמעסיקה גם אותי. אני מרגישה שאפשר להשיב עליה גם דרך היוגה.

מה התשובה?

אין לי תשובה כללית… למעשה אין לי תשובה בכלל. מדובר בחוויה. וגם החוויה האישית שלי היא מאוד דינמית. הראוי, ראוי להיום. צריך להיות פתוח לשינויים ולקבל אותם.

זה נשמע לי מיסטי.

מיסטיקה מתקשרת אצלי להרבה דברים שחלקם הגדול לא קשור ליוגה. אבל אני יכולה לתאר לעצמי שאני נשמעת אזוטרית. בכל זאת, בשבילי זה לא אזוטרי, להיפך, אני מרגישה שזה בדיוק מה שמחבר אותי אל הכאן ועכשיו. אבל למרות הכל, גם אני בן אדם, גם אני מתעצבנת. אני לא קדושה. קשה לי להסביר. אני שומעת את עצמי וזה נשמע לי מוזר. זו פשוט חוויה. אני מרגישה שאני מצליחה להעביר אותה לתלמידים שלי. אולי אני צריכה ללמוד לדבר על זה אחרת.

אני שומע כמה קשה לך עם המילים ושואל את עצמי איזה שאלות הן הנכונות.

כן, האמת נמצאת מעבר לשפה. אני מרגישה קושי גדול לתקשר דרכה. השפה היא חיצונית לחוויה הפנימית. היא שייכת למרחב הציבורי. השפה יכולה להסתיר משמעויות שהן מחוץ לסדר או למרחב שלה. יש פער גדול בינה לבין הפנימיות.

אז בואי נעבור לדברים פשוטים יותר. מה גורם לך להישאר כאן?

יש לי כאן איזו תחושה של חופש. אבל אני לא יכולה לומר, שפה אני רוצה להישאר. כרגע אני פה. זה מה שנכון לי עכשיו. במבט לאחור אני לא מאמינה שכבר עברו שבע שנים. בחיי הבוגרים, זה למעשה המקום שבו חייתי הכי הרבה זמן.

איפה העברת את השנים שלפני ברלין?

בניו יורק, בוונציה, בתל אביב. במקור אני מחדרה. אני למודת נדודים, כך שההגירה לא היתה חדשה לי. אבל היו חששות מסוימים, כמו תמיד.

את משלבת בחייך הרבה תחומים שונים.

פעם היה לי מאוד קשה עם הסתירות האלה. איך לחבר מחול עם פילוסופיה, פיזיות ורוח. אבל היום דווקא להיפך, נעים לי שאני באה מעולמות שונים.

איפה את רואה את עתידך?

אני מקווה שבאקדמיה.

יש איזה נושא שהחמצתי והיית רוצה לדבר עליו?

קשה לומר. בגלל הקושי עם השפה תמיד יש לי איזו תחושה שמשהו חמק, לא עבר כמו שצריך… אני רוצה שנדבר על הבן אדם שמאחורי כל המקצועות, אבל קשה לי לנדב מידע. סליחה, אני ממש מתנצלת.

אז אשאל אותך על המסר לאומה – מה שרצית לומר ולא שאלתי.

תן לי לחשוב על זה רגע…

 

תגובות