לקח לי 13 שנה לקנות ספה

אמיר קוזינסקי, 43, במקור מראשון לציון, מנהל תחנת ישראייר בברלין ומנהל שיווק

מה אתה עושה בברלין?

הרבה אנשים מכירים אותי כמנהל תחנת "ישראייר" אבל בעצם זה לא העיקר. יש לי עבודה משרדית די רגילה בשיווק.

אומרים שאתה האדמו"ר של הקהילה הישראלית בברלין.

אני באמת משתדל לעזור לחדשים כאן. אני זוכר איך התקשיתי כשעברתי הנה. לא היתה קהילה גדולה, לא היו הרבה אנשים שיכלו לעזור.

לפני כמה שנים היית חדש בברלין?

לפני 21 שנים. הגעתי לפרנקפורט שנתיים קודם לכן, כדי ללמוד. לא הצלחתי להתקבל לרפואה בישראל וחשבתי להתחיל בגרמניה. אחרי שנתיים בפקולטה לרפואה הבנתי שזה לא מה שאני רוצה לעשות, אז עברתי לפסיכולוגיה ובאותה הזדמנות גם לברלין. האמת היא שלא תכננתי להישאר כל כך הרבה.

ובכל זאת הנה חלפו שנות דור ואתה עדיין פה.

כן, הגורל רצה אחרת. קיבלתי הצעת עבודה טובה ואיכשהו… דבר הוביל לדבר. רק שבזמנו זו לא היתה עיר אטרקטיבית. הרבה אנשים התפלאו שעברתי לכאן.

KH-spitz--5911

"בישראל הומו מעל גיל 30 יושב בבית וסורג. כאן הסצנה מאוד מפותחת, ולא רק לצעירים" צילומים: כפיר חרבי

לא היתה בך איזו סקרנות לחוות את העיר זמן קצר אחרי האיחוד?

ממש לא. דווקא להיפך. זה היה כמו לעבור מתל אביב לבאר שבע. ברלין היתה עיר נידחת, פרובינציאלית. צחקו עלי כשסיפרתי שאני עובר. אמא שלי ממש לא הבינה אותי ודאגה מאוד.

למעשה היה לך קשר לגרמניה עוד לפני שבאת, מן הסתם כבר ידעת גרמנית אם בחרת ללמוד פה?

אמא שלי דיברה איתי גרמנית כשהייתי ילד. היא התגיירה בעקבות ביקור בישראל.

אתה יודע למה היא רצתה להתגייר?

לא ממניעים רוחניים. היתה בה סקרנות שהובילה אותה לישראל. כך היא הכירה את אבי, והחליטה להישאר.

נשמע שאתה אדם מרובה זהויות.

לכל ילד שהוא תוצאה של נישואי תערובת יש שני צדדים שונים. מצד אחד אני מרגיש ישראלי, הרי גדלתי בישראל. מצד שני חלק מהעבר שלי נמצא פה, בגרמניה, לכן אני מרגיש גם מאוד שייך לגרמניה.

ניסוח מעניין. אתה "מאוד שייך לגרמניה" או "גרמני"?

אני חושב שמי שגדל בישראל והולך לבית ספר בישראל ולצבא, אז משהו מאוד בסיסי בזהות שלו הוא ישראלי. אז אמנם אני חי פה כבר יותר שנים ממה שחייתי בישראל, אבל להגיד שבזהות שלי אני גרמני? זה לא. זה מוגזם. אם כי גם אף פעם לא הרגשתי מאה אחוז ישראלי.

אף ישראלי לא מרגיש מאה אחוז ישראלי… מה חסר לך, לדעתך, כדי להרגיש "גרמני"?

אני חושב שזה עניין של חינוך ומנטליות, שני דברים מאוד בסיסיים בזהות של כל אחד. זה לא קשור להיסטוריה אלא לאיך שאני רואה את עצמי, את החיים שלי, את מי שאני. יש הרבה מאוד דברים שקשורים בלהיות גרמני שלא מתאימים לי. אני לא מרגיש שזה אני. החינוך שלי אחר, הערכים שקיבלתי בארץ אחרים.

עם מה הגרמניוּת מתקשרת אצלך?

הרבה דברים. חלקם קשורים לסטיגמות אבל זה לא אומר שהם פחות נכונים. מרובעות, נוקשות, חוסר בגמישות, הפנמה של רגשות. אז אמנם אני חי פה מספיק זמן כדי לדעת שיש גם גרמנים שהם לא מופנמים, אבל הסטיגמות לא באות משום מקום. זה עניין של רוב. עניין של מנטליות ושל חינוך. אגב, אני חושב שישראל היא מקום נהדר לגדל בו ילדים. יש לי בן והוא בישראל.

אתה כאן והוא בישראל?

אמא שלו חברה מאוד ותיקה וקרובה שלי. היא היתה נשואה לבחור גרמני שהוא גם חבר טוב שלי, ואחרי משהו כמו 14 שנים של זוגיות בלי ילדים הם נפרדו. היא היתה כבר קרובה לגיל ארבעים ושאלה אותי אם הייתי רוצה לעשות איתה ילד. זה משהו שהיינו צוחקים עליו בעבר, שאם היא לא תמצא את נסיך חלומותיה אני אהיה ה-backup sperm שלה. אף פעם לא חשבתי שזה באמת ייצא לפועל, אבל מאוד שמחתי שהיא פנתה אלי. זה מודל אידיאלי לשנינו כי הילד יודע שיש לו אבא, ואני עוזר, מבקר ותומך כלכלית. ומצד שני אני לא הטיפוס להיות אבא במשרה מלאה. אני מאוד אוהב את החיים שלי כמו שהם ואין לי שום כוונה לשנות אותם באופן רדיקלי.

מה למשל לא היית משנה?

שאלת על גרמניוּת וישראליוּת, אבל מבחינתי העובדה שאני גיי היא חלק מאוד משמעותי מהזהות שלי. אני גם מרגיש מאוד שייך לקהילה של הגייז בברלין. אני ובן הזוג שלי גרים בסביבה של המועדונים בשנברג, אנחנו יוצאים ומבלים הרבה. יש כאן סצנה מאוד מפותחת, ולא רק לצעירים. זה דבר שחסר לי בארץ. בישראל הומו מעל גיל שלושים יושב בבית וסורג. מצפים ממך שברגע שאתה מגיע לגיל מסוים תהיה בבית עם הילדים ומקסימום תזמין אליך חברים ביום שישי בערב.

אתה יכול להיזכר בנקודה שבה אמרת לעצמך 'אוקי, אני כנראה לא חוזר עוד שנה-שנתיים'?

זה היה בשלבים. בהתחלה לא קניתי כלום. אפילו לא ספה, כי הרי לא אוכל לקחת אותה לארץ. אפילו אחרי עשר שנים כאן עדיין לא הבנתי שאני נשאר. אבל אז זה התחיל לחלחל לתודעה. בשנה ה-13 כבר קניתי את הספה. זה היה שילוב של עבודה טובה וזוגיות מוצלחת. לפני כן תמיד היה רק אחד מהשניים. רק כששני הדברים הסתדרו, חשבתי לעצמי 'למה לעזוב?'. אגב, גם היום אני לא יודע אם ארצה להישאר כאן. נראה לי שבגיל הפנסיה אחזור לחיות בישראל.

למה?

בגלל מזג האוויר. אני מאוד סובל כאן. פעם הייתי נשבע כל חורף שזה החורף האחרון. אבל בסוף מתרגלים, גם אם לא אוהבים את זה.

מה יותר נוח לך היום, עברית או גרמנית?

רוב החיים שלי הם בגרמנית – בבית עם בן הזוג, וגם במשרד. עברית אני מדבר בשדה התעופה או בפייסבוק. אחותי גם גרה כאן עם המשפחה שלה, וכשאנחנו מדברים יוצאת מן תערובת של גרמנית ועברית. האמת שאחרי כל כך הרבה שנים אני מתחיל להרגיש שלפעמים חסרות לי מילים בעברית.

אם היית יכול לחיות את חייך מההתחלה?

הייתי בוחר שוב בברלין. אני לא מתחרט. עשיתי כאן כיף חיים ולדעתי זו העיר הכי נהדרת בעולם לחיות בה.

בזמן האחרון היו הרבה דיבורים על אנטישמיות בברלין.

בכל השנים שחייתי פה, לא נתקלתי במשהו רציני. לדעתי גם אז רוב הברלינאים לא תמכו בהיטלר. רובם פשוט המשיכו בחיים הרגילים שלהם וסבלו בשקט.
(ברגע זה מגיע למקום – תחנת גרונוואלד – איש מבוגר, ספק שיכור, הצועק לעברנו ללא הרף 'הייל היטלר! הייל היטלר!')
אתה יודע יואב, חולי נפש לא חסרים גם בתל אביב…

אני לא בטוח שכאלה.

אז יש שם מופרעים אחרים.

איך היית מנתח את הסיטואציה הזו, שאנחנו יושבים כאן עכשיו עם קפה ובירה, סביבנו כל מיני מקומיים, וכולם מקבלים את הצעקות האלה בשלוות נפש?

אני לא מאמין שהוא צועק מתוך אידיאולוגיה. הוא נראה לא שפוי ולכן אף אחד כאן לא לוקח אותו ברצינות. אם אזרח מן השורה היה עושה את זה, מיד היתה באה משטרה.

מסר לאומה?

Make love not war!

KH-spitz--5916

תגובות