לחוות כל מקום כפי שהוא

טל שחם, 36, במקור מאבן יהודה (אבל תיכון בת"א), מעצבת תפאורות

מתי הגעת לברלין?

הגעתי באוגוסט 2001, כשהייתי בת 25. סיימתי לימודי עיצוב מוצר בארץ ועסקתי בעיקר בטלוויזיה ובעיצוב מועדונים. רציתי לעשות תואר שני בחו״ל ובחרתי בברלין.

למה דווקא ברלין?

היו לי כאן חברים שהכרתי כשבאו לארץ במסגרת חילופי סטודנטים. התחברתי לאחת הבנות, ביקרתי אותה כמה פעמים, וכשהתפנה אצלה חדר בדירה ידעתי שזו ההזדמנות.

חשבת כבר אז שתישארי הרבה זמן?

כן ולא. בתחושות שהיו לי אז, לא רציתי לחזור, אבל בראש חשבתי שבוודאי עוד אחזור. אבל זה לא קרה, החיים הם מאד דינמיים. פתאום היה לי כאן רגוע. לא עיצבנו אותי ברחוב, לא דחפו אותי. היה לי נוח מאוד. יכולתי להוביל את הדברים לאן שרציתי, כמעט ללא עכבות. אחרי שסיימתי את הלימודים כבר הייתי במערכת יחסים, היו לי תוכניות, התחלתי לקבל עבודות.

מה מחזיק אותך כאן גם היום?

אני נשואה לגרמני שבמקור הוא מהמבורג, אבל חי בברלין כבר עשרים שנה. הוא מעצב אירועים. יש לנו שני ילדים, ילד בן חמש וילדה בת שלוש. כמובן שגם העבודה והחברים.

איך את מטפלת בתוך המשפחה בנושאים כמו שפה וחגים?

הילדים שלי מבינים עברית משום שאני מדברת איתם עברית. בעלי לא דובר עברית למרות כל הניסיונות. חגים לעומת זאת אינם הצד החזק שלי. אבל חנוכה אנחנו חוגגים וגם עשיתי מסיבת חנוכה לילדים בגן, למרות שזה גן פרוטסטנטי. בראש השנה אני מביאה תפוח בדבש לגן. הטורקים בגן חוגגים את ״חג הסוכר״ ואני צריכה לאזן.

את רואה אתכם נשארים בברלין?

כרגע כן. יש מעט מאוד ערים בגרמניה שהייתי מוכנה לגור בהן. צריך להרוג אותי כדי שאחיה באסן, למשל. בברלין אני חיה בקרויצברג, כבר שמונה שנים. בהתחלה חשבתי שאחרי שנה כבר אצטרך לברוח. אבל האיזור השתנה, נעשה מגניב מדי. כנראה שהתבגרתי והגיע הזמן לעבור עכשיו למקום יותר רגוע.

לאן היית עוברת?

בפנטזיה לשרלוטנבורג, כי יש שם בתי ספר טובים יותר. נכון שיש עוד ישראלים בקרויצברג, אבל אני מאמינה שבאזורים אחרים הזהות הישראלית של הילדים תתקבל בצורה יותר חיובית.

הזהות הישראלית – או שמא גם הזהות היהודית?

אני יהודיה, זו עובדה. אני לא יכולה לראות את עצמי לא-יהודיה. אני לא יכולה לשנות את זה וגם לא רוצה לשנות את זה. אני יכולה לקחת את זה למקומות שנוח לי איתם. בשורה התחתונה, אני רואה את עצמי כיותר ישראלית מיהודיה.

ובהתחשב בכל הדברים האלה, טוב לך כאן?

מאוד נוח לי לחיות בברלין, להגיע מהר למקומות אחרים באירופה. אפשר לחיות כאן טוב עם מעט כסף. אפשר ללכת לאיבוד, לא לראות את מי שלא רוצים וכן ולראות את מי שכן רוצים.

יש מצבים שבהם את מתגעגעת לישראל?

אני מתגעגעת בעיקר לים. ספציפית לים הישראלי. למים שכל המדינה השתינה בהם לפני רגע והם תמיד חמים. זה נורא כיף. פה האגמים קפואים, אני תמיד חוזרת חולה. חסרות לי גם המסעדות הטובות בארץ, לשבת על החוף, זה לא קורה פה. גם פירות וירקות אין כאן כמו בארץ, זה הדבר הראשון שאני קונה בארץ.

כל כמה זמן את מבקרת בארץ?

בהתחלה ביקרתי יותר מפעם בשנה, אחר כך זה ירד בהדרגה, וכיום בערך כל שנה וחצי.

אם תחזרו לישראל, מה היית לוקחת איתך מברלין?

אני לא מאמינה בלקחת דברים. צריך לחוות כל מקום כפי שהוא. אפילו את התחבורה הציבורית של ברלין לא הייתי מביאה לארץ. אם היתה רכבת תחתית בישראל הייתי מתעלפת בה מרוב דחיפות, המולה ולחץ. לדעתי זו אחת הסיבות שבגללן אין באמת רכבת כזו בארץ. אבל אולי שלג הייתי מביאה לישראל. הם צריכים להתקרר קצת.

שמת לב שאמרת כרגע ״הם״?

(צוחקת) כן. אני לא רואה את עצמי ממש שייכת לשם. גם בטיסה לארץ מדברים איתי באנגלית או בגרמנית. ואני עונה בכל שפה שמדברים איתי.

דבר נוסף שאת רוצה לומר לאומה?

יש לי מעין מנטרה, מסר שאני רוצה להעביר: הדבר הכי מופלא בחיים זה לעשות את כל מה שאתה חושב שאתה לא מסוגל.

 

"מתגעגעת למים שכל המדינה השתינה בהם", שחם. צילום: יואב ספיר

"מתגעגעת למים שכל המדינה השתינה בהם", שחם. צילום: יואב ספיר

תגובות