אין דבר כזה דף חלק

יואב שביט, בן 32, במקור מתל אביב, מטפל

איך הגעת לברלין?

החוזה על הדירה שלי בתל-אביב נגמר, סיימתי שני פרויקטים גדולים ונפתחה השאלה "מה הדבר הבא?". באתי עם חבר טוב והאמת שחשבתי שאשאר חודשיים, אבל אולי הידיעה שלו שהוא "פה כדי להישאר" השפיעה גם עלי.

כשאני עברתי לכאן חוויתי סוג של "מדרגת התבגרות" שקשורה בהגדרה עצמית ובזהות. גם אתה חווית משהו כזה?

להיות "מהגר" בתחילת דרכך זה כמו להיות "סטודנט", זה סוג של "בין לבין" — "אני עוד לא סגור על עצמי", "עוד לא יודע איפה אני גר", "לא בטוח בכלל שאני רוצה להישאר". אז בשביל למצוא יציבות, העדפתי להתרכז בגיבוש זהות מקצועית ואישית שאינה משויכת לזהות לאומית או גאוגרפית, ואז לראות מה קורה. בהתחלה נאחזתי בדפוסים שהיו חלק ממי שהייתי בתל-אביב, אבל די מהר זה התגלה כלא רלוונטי. אתה חושב ש"הצעד האמיץ" של לעבור למדינה אחרת הוא הפתרון, ואז אתה מבין שיש שדים שלא נעלמים עם החותמת בדרכון. את האישיואים שלך אתה תפגוש בכל מקרה. אבל גם שיטת האלימינציה יכולה להיות יעילה: אז זה לא הסטרס של ישראל, או הציפיות של החברים, או השאלות של המשפחה — אלה היו רק רעשים. עכשיו אני פנוי לחפש מה זה כן. עם המעבר התחלתי להיות מסוגל להפריד בין הקולות השונים בראש שלי, בין תחושות, למחשבות, לשאיפות, לדאגות, לרגשות. זה כמו להאזין לתזמורת ולהיות מסוגל להקשיב רק לחלילים. שמחתי לגלות שאני בעצם פתוח לסביבה חדשה שיכולה לאתגר אותי לדברים חדשים, ואני יכול להרשות לעצמי להיפרד באופן טבעי מדפוסים ישנים. אני לא מאמין ב"דף חלק", העבר שלי הוא תמיד חלק ממי שאני, אבל כן הרגשתי שעכשיו, ממקום פריבילגי לחלוטין, אני יכול להגדיר את עצמי מחדש בצורות יותר מדויקות ונכונות.

אם בהגדרות עסקינן, בישראל היית "הייטקיסט" ו"קולנוען" והיום אתה "מטפל". איך קרה שגיבשת את ההגדרה המקצועית הזו?

כמה חודשים לפני שעברתי לברלין, בזכות מספר אנשים שהכירו אותי, התחלתי לאפשר לצד הרוחני שבי לצאת החוצה באופן גלוי ובלי בושה ואז גם באו שינויים יומיומיים — הרגשתי יותר טוב עם עצמי, הגוף שלי דיבר איתי יותר ברור, אהבתי את האופן שבו דיברתי עם אנשים, הייתי פחות בסטרס. נהייתי יותר אמיתי וזה גם נתן לי את האומץ לעבור — הרגשתי שלהיות רחוק מהבית יכול לעזור לי להבין איך בדיוק עולם הרוח הזה ואני עובדים ביחד, בלי שהמציאות התל-אביבית תזכיר לי להישאר בתלם ותשאל אותי מה התוכניות שלי וממה אני מרוויח כסף.

יש משהו ספציפי שגרם לך להתבייש בזה שאתה רוחני?

לא, ההורים שלי ידעו שאני פותח טארוט ואף פעם לא אמרו לי "מה זה השטויות האלה". זה אני שיצרתי את הבושה. היו הרבה מקומות בחיי שרציתי להיות "כמו כולם" וזה פשוט לא עבד. זה תמיד היה חלק ממני — יש לי עור בהיר, עיניים כחולות ושיער בלונדיני, ואני בכלל עיראקי. יש לי זיכרון טוב, תפיסה חזקה למספרים וראש אנליטי, והעיסוק שלי בכלל בעולם הרגש והרוח. אני מאוד גבוה ואני לא משחק כדורסל. זה קצת סיפור חיי. סבתא רצתה שאהיה רופא, אבא שלי הוא פסיכותרפיסט, ועם הזמן מצאתי את הדרך שלי. כל מה שלמדתי בחיים הפך לכלים שאני משתמש בהם במתודת הייעוץ או הטיפול שלי. אם זה עולם ההיי-טק שנתן לי את נקודת המבט הלוגית והיכולת לדבר בטבלאות, או עולם הקולנוע שלימד אותי לספר סיפור שאפשר יהיה לגזור ממנו מחשבות או תובנות. "עולם הרוח" זה לא בהכרח פיות וכדורי בדולח, זה פשוט ונגיש, מחובר ישירות לפעולות היומיומיות שלנו.

אז למה לקרוא לזה "רוחני"? הרי המילה "רוח" מרתיעה. למה לא "טיפול משולב" או "אינטואיטיבי"?

לדעתי משתמשים במונח "רוחני" כדי להבהיר שלא מדובר במשהו מדיד ואמפירי, זה לא שבר ברגל או הסרת נקודת חן. "אינטואיטיבי" זה באמת הכי מדויק — אינטואיציה היא השפה שהנפש שלנו מדברת אל הגוף שלנו, והתפקיד שלי הוא לא רק לעזור למישהו להקשיב לאינטואיציה הקיימת בו מלכתחילה, אלא גם ללמוד איך להשתמש בה ביומיום כי זה משפר את איכות החיים.

ומה אתה עושה בתכלס? מהם אותם כלים אינטואיטיביים?

אני רוצה לענות לך בלי להשתמש במילה "תקשור".

למה? אם זו המילה אז זו המילה, אתה עדיין מתבייש?

לא, אבל אני יודע עד כמה המילה "תקשור" היא לא ברורה ולא יציבה. ובתחום הזה, מה לעשות, יש הרבה סיכון ויש הרבה פחד משרלטנים, וכמו בכל תחום שאינו מדיד, מדעי ומוכח, צריך לדעת לבחור את המילים בקפידה. אז ככה: כשמישהו רוצה טיפול או יעוץ הוא נותן לי שם ותאריך לידה ואני מאבחן אותו באמצעות שני כלים אינטואיטיביים מרכזיים: שפה סמלית וחישה. שפה סמלית היא כלי שלכל אחד מאיתנו יש, שימוש בסיפורים או בחיות או בצבעים במטרה לתאר רגש מסוים, לצבוע אותו באופן ספציפי. חישה היא היכולת שלי לסמוך על הדברים שאני רואה בעיני רוחי, או שומע או מרגיש "בתוך הראש שלי". החיבור של שני הכלים מייצר תמונה או סיפור. אני מתמקד בפרטים שמושכים את תשומת הלב שלי ומנסה להבין את הרלוונטיות שלהם עבור אותו אדם והמקום שבו הוא נמצא כעת בחייו.

את כל זה אתה עושה רק לפי שם ותאריך לידה?

ככל שאני יודע פחות פרטים על האדם, כך התמונה אודותיו יותר בהירה. אני כותב מה שראיתי וחשתי, וכשהאדם בא ומספר לי מי הוא ומה הוא אני מראה לו את הטקסט שכתבתי מראש ויחד אנחנו מצליבים את המידע. העיקר הוא איך ולמה סיפור מסוים מעורר אותך או מסקרן אותך ומה הרלוונטיות שלו בשבילך כיום.

אבל אם הכול עניין של פרשנות — אז מה אמיתי? הרי מי שרוצה להאמין, ימצא משמעות בכל דבר.

נכון, מי שרוצה להאמין ימצא במה להאמין. באמונה ובפרקטיקה שלי הנחת היסוד היא שכל התשובות נמצאות בתוכנו. אני במקרה הזה מהווה מראה או סיוע בלדייק את הפוקוס.

ומה עם אלה שאומרים "אני לא מאמין בזה"?

הרבה אנשים אומרים שהם לא מאמינים, יש כאלה שזה מייצר אצלם ממש אנטי. אבל כשמפרקים את המונח "אמונה" מוצאים שכל אחד מאמין במשהו — אחד קורא לזה "צירוף מקרים" ואחד קורא לזה "טבע". לפעמים אנחנו מתכוונים לאותו דבר רק שעולם המושגים שלנו שונה.

"יש שדים שלא נעלמים עם החותמת בדרכון", יואב שביט צילומים: כפיר חרבי

"יש שדים שלא נעלמים עם החותמת בדרכון", יואב שביט
צילומים: כפיר חרבי

מתי נפגשת עם הכישרון הרוחני שלך בפעם הראשונה?

בגיל 14 בל"ג בעומר היה ילד שממש כאב לו הגב ומשהו בי גרם לי לשאול אותו אם אני יכול לנסות לעזור לו. העברתי את הידיים קרוב לגב שלו בערך עשרים שניות ואז הוא שאל אותי מה עשיתי כי הכאב נעלם. ככה גיליתי שיש לי יכולות הילינג אינטואיטיביות אבל לא ממש ידעתי מה זה או איך להתנהל עם זה, וזה אחד הדברים שאני לומד עם עצמי פה.

ואיך הולך?

תמיד היתה לי משיכה לאנשים ורצון להבין דברים מנקודת מבטם. במסגרת הטיפול יוצא לי לפגוש אנשים שמבטאים את עצמם לא בשפת האם שלהם, וזה מרתק שהתקשורת הופכת פחות שכלתנית ואתה לומד "להקשיב" גם ממקומות אחרים. אני נהנה לגלות שעם כל השוני וההבדלים, כולנו גם אותו דבר — רוצים להרגיש נאהבים, פוחדים להיות לא מובנים, מחפשים לחיות עם עצמנו בשלום. השוני הוא באופנים הרבים שהרגשות האלה באים לידי ביטוי אצל כל אחד.

לברלין יש אנרגיות מיוחדות?

אני חושב שלכל מקום יש אנרגיות מיוחדות, העניין הוא התאמה. בישראל יש אנרגיה קדחתנית (hectic). בברלין הייתי אומר שזו אנרגיה הטרוגנית, צבעונית. אני חושב שאחד הכוחות החזקים של ברלין, בתקופה הזו במיוחד, הוא ההבדלים האדירים הקיימים בה באופן מאוד מקבל — על אף היותה "גרמנית".

בקצרה

איפה אתה גר?

בקרויצברג.

אם היתה לך מכונת זמן והיית יכול לנסוע לשבוע כמתבונן, היית נוסע לעתיד או לעבר?

למפץ הגדול.

עם מי היית יושב לשיחה איכותית?

לאו-דזה, מחבר ספר הטאו.

באיזה סרט היית רוצה לשחק את הדמות הראשית?

Dogma.

התבקשת לשיר בראיון עבודה. מה תבחר?

Spread a little happiness.

איזה נוף היית רוצה מהמרפסת?

טבע אורבני כמו שיש לי.

ארוחה אחת כל החיים, מה תאכל?

המבורגר.

איזה כוח-על היית רוצה שיהיה לך?

לשלוט במזג האוויר, כמו סטורם.

בשני פעלים, מה אדם צריך כדי להיות מאושר?

לאהוב ולסלוח.

בתור איזו דמות משמעותית היית רוצה להיוולד?

אני.

אם לא היית בן אנוש, מה היית רוצה להיות?

אריה.

מה מילת השאלה האהובה עליך?

לאן.

מה מוריד לך?

עקשנות.

מה גאוני בעיניך?

האינטרנט.

עמוק בפנים אתה בעצם…?

חנון.

במי היית רוצה לטפל?

מרגרט תאצ'ר.

מסר לאומה?

אל תניחו הנחות.

KH-2999_s

תגובות