פאק יו גתה

הקומדיה הפרועה של הבמאי הגרמני-טורקי בורה דטקין מצליחה להיות גם מעין סרט בורקס מקומי ועדכני וגם מסמך ביקורת תרבות מרתק

הכירו נא את המושג Jugendlichen aus Bildungsferne Schichten: צעירים משכבות ללא גישה להשכלה. או משהו כזה. בפועל מדובר בכינוי תקין-פוליטית לנוער מהמעמדות הנמוכים. הבמאי הגרמני-טורקי המצליח, בורה דטקין (Bora Dagtekin), הקדיש לנוער הזה את סרטו האחרון.

Fack ju Göhte (השגיאות במקור), שיוצא כ-DVD במאי, הפך לאחת הקומדיות המצליחות ביותר בתולדות הקולנוע הגרמני עם יותר משבעה מיליון צופים. גיבור הסרט, זקי מולר (Elyas M'Barek אליל הבנות), השתחרר זה עתה מריצוי שנת מאסר בכלא, רק כדי לגלות שעל המקום שבו קבור המטמון שהכין לעצמו מבעוד מועד, הרחיבו את אולם הספורט של בית הספר השכן. כדי לחפור באין מפריע, הוא נאלץ לקחת משרה של עוזר הוראה בבית הספר. הוא רק לא משער למה הוא נכנס.

שבר הזהות הכפולה

מסוף שנות התשעים החל להתגבש בגרמניה ז'אנר קולנוע ייחודי, שיוצריו הם בעיקר בני הדור השני להגירה הטורקית. עם השנים צבר הקולנוע "הגרמני-טורקי" נפח והשפעה ושינה לחלוטין את כללי המשחק. לצד במאים מפורסמים כפאטי אקין (Fatih Akin, "עם הראש בקיר", "בקצה גן עדן") וקוטלוג אטאמאן (Kutluğ Ataman, "לולה ובילידקיד"), השתלבו בתעשייה גם שחקניות ושחקנים ואנשי מקצוע מכל התחומים. אלה הביאו עימם, מעבר לתרבות, למנהגים ולמראה השונה, גם התבוננות מורכבת על החברה הגרמנית, על ניסיונות ההשתלבות בה ועל שבר הזהות הכפולה. דטקין, שנולד בהנובר לאב טורקי ולאם גרמנייה, נמנה על קבוצת היוצרים הזו ואחראי, בין השאר, לכמה סדרות סיטקום מהפופולריות ביותר בגרמניה. גם הוא מרבה לעסוק בדינמיקות שבחברה מגוונת ומרובדת, ביחס לדת ולמסורת ולנוער בשולי החברה, אך משלב זאת בהומור פרוע. כך, למשל, הוא עוקב בשלוש העונות של "טורקית למתחילים" (Türkisch für Anfänger) אחרי זוג מעורב המנסה להתחיל "פרק ב'" עם ילדיהם המתבגרים. לדטקין חיבה מיוחדת לתרבות רחוב והוא מוצא בה, מעבר לשפה, גם אוצר בלום של סטריאוטיפים, כינויי גנאי, דעות קדומות וטינות. בכל אלה הוא משתמש כחומרי גלם בתסריטים שלו. במיומנות גדולה הוא מצליח להפיק תוצרים מצחיקים בטירוף, שמנטרלים את הרצינות האופפת את נושא היחסים בין הקהילות. הקומדיות הרומנטיות שלו הן מעין סרטי בורקס מקומיים ועדכניים, שבהם מככבים לפחות זוג מעורב מאוהב אחד (ובדרך כלל יותר) שאהבתו תנצח את פערי המעמדות, השפה, התרבות, המסורת ושאר מהמורות.

צילומים: Constantin Film

צילומים: Constantin Film

Fack ju Göhte עוסק אף הוא בפערי מעמדות, אולם הפעם מזווית אחרת. בין כתלי בית הספר יצר דטקין קומדיה פרועה עם לא מעט סלאפסטיק, דמויות מוגזמות וסיטואציות מופרכות לחלוטין. בעולם המקביל של בית הספר הכללי על-שם גתה, מורות מנסות להתאבד בקפיצה מקומה ראשונה לעיני תלמידים בסמרטפונים שלופים, המנהלת מסניפה טיפקס, ובהצגת בית הספר מסמסים רומיאו ויוליה זה לזו ומתים ממנת יתר. אולם ההברקה האמיתית בסרט מצויה בשימוש שהוא עושה בשפה הגרמנית כאמצעי קומי. בעוד סגל ההוראה מסוגל לפחות להתבטא בגרמנית תקנית (כשצריך, רק כשצריך), הרי שתלמידותיהם ותלמידיהם מדברים גרמנית חדשה לגמרי – מעורבבת, מעודכנת, ישירה, בוטה ומלאה בקודים פנימיים. המורה האמביציונית ליזי שנאבלשטט (Karoline Herfurth הנפלאה) מנסה תחילה לתקן את התלמידים ולהחזיר את ה-Genitiv למשפטיהם, אולם במהרה אנו מוצאים אותה מתרוצצת נואשת במסדרונות בית הספר עם פנקס ועט, רושמת לעצמה ביטויים חדשים. התמונה משתנה כשהאסיר המשוחרר ועוזר ההוראה החדש, זקי מולר, נכנס לכיתה. הוא אמנם עובר את סדרת ההתעללות הרגילה לה זכו קודמותיו בתפקיד, אבל הפעם מחכה לתלמידים תגובה שונה בתכלית, ובשפה שהם מבינים.

סדר חברתי שאבד עליו הכלח

התסריט הפך כמעט מיד לקאלט, בעיקר בקרב בני נוער שמסוגלים לצטט ממנו דיאלוגים שלמים. הוא מורכב ממלאכת מחשבת של מלחמות מילים (Word Battles), רפרנסים פנימיים מתרבות הפופ והשפעות ברורות של ראפ והיפ הופ, במוזיקה, בקצב ובטון. את השימוש הזה בשפה אפשר למצוא אצל כוכבי היפ הופ גרמנים כמו בושידו וסידו – שפה גסה, מעליבה ו"מתוקנת" תחבירית ודקדוקית במתכוון: מבנה המשפט מקוצר ושגוי, ה-Artikel והסופיות מושמטות, שימוש ב-Konjunktiv וב-Genitiv אסור בתכלית, ומילות היחס מופיעות באופן אקראי ובהקשרים לא עקביים. גם הדיאלוגים בין המבוגרים ספוגים באירוניה, בסלנג וברמיזות טעונות. הסרט אינו מותיר מקום לספק: מעמדה של השפה התקנית ניצב בפני אתגרים ממשיים. דטקין משתמש בשפה כסמל להבדלים מעמדיים מיושנים, לסדר חברתי שאבד עליו הכלח ולדגשים שהפכו למיותרים בתרבות צעירה, אקלקטית, גמישה ותזזיתית. בעקיפין הוא גם מבקר את החשיבות המנופחת שיש בתרבות הגרמנית ל-Ausbildung (השכלה) ולשיגעון ההכשרה וצבירת התעודות שחונק את הדור הצעיר ומרפה את ידיו. ברוח זו מסדרת לזקי מנהלת בית הספר (Katja Riemann) תעודת בגרות מאולתרת כדי שיוכל להמשיך ללמד.
הסרט אמנם אינו חף מבעיות והאידיאליזציות שהוא עושה שנויות במחלוקת, בוודאי בראייה חינוכית, אולם הוא קצבי, צבעוני ומהנה. השימוש שנעשה במוזיקה מספק רובד נוסף והומוריסטי, ושלל ההתייחסויות והקריצות לתרבות הפופולרית מצדיקות את הפיכתו לקאלט. חבל רק שאת המשחקים בשפה הגרמנית, המהווים את לב ליבו של הסרט, לא ניתן להעביר באופן מספק בתרגום.


תגובות