התנגשות בין-דורית

בעקבות משבר יוצאת אנה לחפש את חבריה משנות השישים העליזות, כדי לשכנע אותם לייסד מחדש את דירת השותפים שלהם. הצרות מתחילות כשמסתבר שמעליהם גרים שלושה סטודנטים "אמיתיים" וצעירים

הצפייה בקומדיה החדשה של ראלף ווסטהוף, Wir sind die Neuen, סיפקה לי חוויה לא מוכרת: באולם הקולנוע הקטן היו איתי כמעט אך ורק נשים בגיל העמידה. אלה השתתפו בדבקות במתרחש על המסך, צחקו ובכו, דיברו עם הדמויות ויעצו להן בחום ברגעי התלבטות. גם אחרי שנגמרו הכתוביות ועלה האור, הן נותרו בכסאותיהן וניכר היה שהן נסערות למדי.
בנות ובני דור מהפכות 68', כפי שהם מכונים כאן (ובמערב בכלל), מזדקנים. ילדי הבייבי בום והפרחים, הסטודנטים המיתולוגיים ומובילי תנועות המחאה מצויים היום ברובם בעשור השביעי לחייהם. רבים כבר פרשו לגמלאות ונראה שאפילו עברם ההירואי אינו מסוגל להגן עליהם מתמורות הזמן ומפגעיו.
את הסיפור הזה של דור 68' אני פוגשת לא מעט באמצעות ילדיהם, בני גילי. בעוד הוריי שלי בילו את סוף שנות השישים בצבא ובמלחמות במזרח התיכון, נאבקו הוריהם, שהיו אז סטודנטים, בבורגנות הגרמנית, בשמרנותה ובסגירותה, ובקשר השתיקה שנשמר סביב העבר הנאצי של המדינה. הם מספרים בהערצה על אמהותיהם הפמיניסטיות ולסיפור נלווה תמיד גוון מתוק-מריר, שכן למרות ההד והמיתולוגיה שיצרו, הרי שהיו בסופו של דבר מיעוט מהפכני, שחי ופעל בקרב החברה הגרמנית. ילדיהם, שגדלו לעיתים קרובות אצל אמהות חד-הוריות או מחוץ לנישואין, ספגו גם עלבונות לצד רחמי השכנים.
רבים מוותיקי תנועות הסטודנטים הטביעו את חותמם על הציבוריות הגרמנית בעשורים שחלפו מאז. הם כיהנו בתפקידים רבי השפעה באקדמיה, במדיה ובתקשורת, בפוליטיקה ובמערכת המשפט. לפרישתם לגמלאות נלווית משמעות מעשית וסימבולית, שכן הם אלה שיישמו במרחב הציבורי הלכה ולמעשה, גם אם לא תמיד בהצלחה, את האג'נדות התרבותיות, החברתיות והפילוסופיות שגובשו באותן שנים סוערות. על משבר הפרישה הזה ועל פערי הדורות בינם לבאים אחריהם דובר לא מעט בשנים האחרונות.

03_Eddi-(Heiner-Lauterbach)-Johannes-(Michael-Wittenborn)-und-Anne-(Gisela-Schneeberger)-gruessen-die-neuen-Nachbarn
הסרט החדש מספר את סיפורן של כמה דמויות בנות הדור הזה, הנקלעות למשבר, כשמסתבר להן שבמציאות הנוכחית של ג'נטריפיקציה דוהרת וחברה אגואיסטית, הן אינן מצליחות להתקיים. בצר לה, יוצאת אנה, ביולוגית לשעבר במקצועה, לחפש את שותפיה לדירת הסטודנטים משנות השישים העליזות, כדי לשכנע אותם לחזור ולייסד את ה-WG (דירת שותפים) שלהם מחדש. הצרות מתחילות כשמסתבר שמעליהם גרים שלושה סטודנטים "אמיתיים" וצעירים. כבר במפגש ההיכרות מבהירים הצעירים לשכנים החדשים, שאורח החיים הפרוע והקולני שהם מנהלים אינו מקובל עליהם בשום צורה וכי הם דורשים שקט מופתי על מנת שיוכלו להתמקד בלימודיהם. מעבר לכך, אין הם מעוניינים בשום קשר מעבר לנימוס מינימלי בחדר המדרגות. Keine Kapazitäten, הם מסכמים בפסקנות.
איכשהו, ה"חדשים" לא מצאו לנכון להיענות לדרישות הדור הצעיר ומלחמת עולם בין WG ל-WG פורצת. בדיאלוגים שנונים, מודעים לעצמם ומודעים פוליטית, משרטט ווסטהוף את מפת ההתנגשות הבין-דורית. דור הסטודנטים הטרי, כפי שנצפה מעיניהם הלא מאמינות של שלושת הפנסיונרים, הוא צעיר, מפונק ומרוכז בעצמו, לוקה בשגעון המצליחנות ומנהל את חייו בפדנטיות כפייתית. אל כל מה שאמור להבטיח להם אושר בחייהם, מתייחסים הצעירים הללו כאל עוד פרויקט.
אולם לצד הדמויות המעט פלקטיות הללו של שלושת הסטודנטים, מציב ווסטהוף את שלושת גיבוריה האמיתיים של הקומדיה המתוקה-מרירה שלו.
“Johannes, wir waren ein gutes Team – wir müssen dahin wo wir mal waren!”
("יוהנס, היינו יחד צוות טוב – אנחנו צריכים לחזור למה שהיינו פעם!"), מתרפקת אנה בנוסטלגיה 35 שנה מאוחר יותר. אך הניסיון לשחזר את העבר מסתמן כלא פשוט בכלל. משא השנים, סימני הגיל וטינות ישנות צפים ועולים, וגם לילות שלמים של שיחות נפש ואלכוהול לא מקלים על המעבר. שלוש הדמויות המבוגרות מעוצבות לעילא בחמלה וברגישות, וגם ברגעי חולשה אין בסרט שמץ של לעג כלפיהן. השחקנים, בעצמם בני דור 68' (Gisela Schneeberger, Heiner Lauterbach ו-Michael Wittenborn), מביאים עימם עומק ופגיעות אנושיים, וכובשים את המסך במשחק אמין ומדויק, הנע בקלילות בין הקומי לדרמטי. הדינמיקה בין השלושה והדיאלוגים המופלאים מרימים את הסרט מקומדיית מצבים שגרתית ליצירה משמעותית ובעלת אמירה מורכבת ואקטואלית.
כמו Fack ju Göethe, זוהי קומדיה מפתיעה באיכותה והיא מיטיבה לגעת בעצבים החשופים ולשקף באופן נוגע, מצחיק ומרגש את הצייטגייסט של הימים הללו. אמנם גבוהים הסיכויים שתמצאו עצמכן בקולנוע בחברת פנסיונרים נרגשים, אבל מניסיוני, אין חביבים ולבביים מהם.

02_Die-Neuen_Johannes-(Michael-Wittenborn)-Anne-(Gisela-Schneeberger)-und-Eddi-(Heiner-Lauterbach)

תגובות