למה מפגיני הימין בגרמניה צועקים ״Wir sind das Volk״ (״אנחנו העם״)?

ההקשרים ההיסטוריים והפוליטיים של הסיסמה משרתים היטב את ניסיון הימין לחדור למיינסטרים של הפוליטיקה הגרמנית

לפני כשלושה שבועות אירעה בקאוזניץ שבסקסוניה תקרית אלימה שבה ניסו כמאה גרמנים לחסום אוטובוס של פליטים בדרכו אל המעון שיועד להם. מי שראה את הווידאו המתעד את האירוע הבחין בוודאי שההמון הימני צועק מחוץ לאוטובוס שוב ושוב: ״Wir sind das Volk״ (״אנחנו העם״). הקריאה הזאת מוכרת גם מההפגנות הרבות של הארגון האנטי-מוסלמי ״פגידה״ (ראשי תיבות של ״Patriotische Europäer gegen die Islamisierung des Abendlands״, אירופאים פטריוטיים נגד האיסלאמיזציה של המערב), שמתקיימות ברחבי גרמניה בשנה ורבע האחרונות (בעיקר במדינת סקסוניה, אבל כבר מזמן לא רק שם). מדוע הם קוראים דווקא ״אנחנו העם״ ומה מקורה של הסיסמה הזאת?

ההתייחסות הישירה של חברי פגידה היא ל״הפגנות יום שני״
(Montagsdemonstrationen) שהחלו בלייפציג בסתיו 1989, והיו אחד הגורמים לנפילת חומת ברלין ולחיסולה של גרמניה המזרחית. עוד מעט נחזור אל ההפגנות האלה, אבל לפני כן כדאי לספר שלסיסמה הזאת יש היסטוריה ארוכה בספרות הגרמנית הקשורה למהפכות.

האזכור הכתוב הראשון שלה מופיע בדרמה ״מות דנטון״ מאת גיאורג ביכנר. ביכנר היה מחזאי מהפכן מהתקופה של טרום מהפכת מרץ 1848. מטרתו היתה להפוך את הספרות לאמצעי ממשי של התחדשות פוליטית וחברתית, שתביא לביטול שלטון האצולה ולחוקה דמוקרטית המבוססת על חירויות האזרח (גם אלה של יהודים ונשים). המחזה ״מות דנטון״ עוסק במהפכה הצרפתית ובמיוחד בדיקטטורה היעקובינית של השנים 1793/4, אבל ביכנר מנסה כמובן לעורר בו את העם הגרמני למרוד ביחסים החברתיים בתקופתו ובמונרכיה הגרמנית, ולפעול למען כינון דמוקרטיה.

מעניין שהקריאה ״אנחנו העם״ מושמת במחזה בפיהם של אזרחים זועמים הרוצים לבטל את החוק ולרצוח את האריסטוקרטיה:

אזרח: נשינו וילדינו זועקים ללחם; נאכיל אותם בבשר האריסטוקרטים! להרוג את כל מי שאין לו חור במעיל!

כולם: להרוג! להרוג!

רובספייר: בשם החוק!

אזרח: מהו החוק?

רובספייר: רצון העם.

אזרח: אנחנו העם, ואנחנו רוצים שלא יהיה חוק; מכאן שרצוננו הזה הוא החוק, כלומר בשם החוק אין חוק יותר, ובכן: להרוג!״  

(תמונה שנייה במערכה הראשונה)

בעקבות אירועי מהפכת מרץ 1848 חיבר המשורר פרדיננד פרייליגרט (Freiligrath) שיר מהפכני ושמו ״למרות הכול״ (Trotz alledem), שנועד לעודד את העם להוסיף ולהילחם על החירויות שלו למרות העיכובים והניסיונות של השלטונות לבלום את המהפכה. השיר פורסם ביוני 1848 בעיתון המהפכני ״נויה ריינישה צייטונג״ בעריכת קרל מרקס. בבית האחרון שלו נאמר:

״אנחנו העם, אנחנו האנושות,

ובכן: אנחנו נִצחיים, למרות הכול!״

אבל את הקריירה הפוליטית המרכזית שלה עשתה הסיסמה הזאת כאמור בסתיו 1989. החל מ-1982 התקיימו ״תפילות שלום״ בימי שני בכנסיית ניקולאי בלייפציג. ההפגנות שהחלו בספטמבר 1989 התקיימו תמיד מיד אחרי תפילת השלום של יום שני, ודרשו חופש גדול יותר לאזרחי גרמניה המזרחית (ולא את חיסול המדינה). ההתנגשויות עם כוחות הביטחון הלכו ותכפו, וההפגנות התפשטו במהירות כמעט לכל הערים הגדולות בגרמניה המזרחית. הקריאה ״אנחנו העם״ היתה קריאת נגד ליומרה של המדינה המזרח גרמנית (ובעצם של כל מדינה קומוניסטית) להיות רפובליקת העם. מול היומרה הזאת קראו המפגינים ״אנחנו העם״ — לא אתם, כוחות הביטחון והשררה. נפילת חומת ברלין וסיפוחה של גרמניה המזרחית לגרמניה המערבית, מה שנקרא (מן הסתם בטעות מכוונת) ״איחוד גרמניה״, התרחשו בסופו של דבר בצורה שלווה, בלי עריפת הראשים שהיינו מצפים לה אולי במהפכות. לכן המהפכה הזאת נקראת גם ״המהפכה השלווה״ (Friedliche Revolution).

המפגינים של ״פגידה״ מנסים בבירור להתייחס למהפכה השלווה של סתיו 1989. לכן ההפגנות שלהם מתקיימות בימי שני, ולכן הם קוראים ״אנחנו העם״. בכך הם מנסים להשיג, ראשית כל, את אהדת העם הגרמני, שרובו מזדהה עם המטרות של המהפכה השלווה ועם איחוד גרמניה. אבל לא רק שהם מנסים להשיג את אהדת רוב העם, אלא השימוש בסיסמה ״אנחנו העם״ בא גם כדי להציג את עצמם כתנועה שכבר השיגה את האהדה הזאת ומהווה את רוב העם. מכאן גם הסכנה הגדולה של השימוש ש״פגידה״ עושים בסיסמה הזאת. הם מנצלים את הקונוטציה החיובית של העם הגרמני כלפיה כדי לנסות להחדיר למיינסטרים החברתי את הדרישות הפוליטיות שלהם, הבאות מהצד הימני קיצוני של המפה.

בשבועות האחרונים קראו ראשי פגידה בגלוי להצביע למפלגת AfD (״אלטרנטיבה לגרמניה״). לנוכח העלייה המטאורית של המפלגה בבחירות שנערכו שלשום בשלוש ממדינות המחוז, נראה שהאסטרטגיה של שימוש בסיסמה ״אנחנו העם״ עובדת לא רע.

העולם כמקור וכתרגום — הבלוג של גדי גולדברג

תגובות