חורבה לתפארת

המקום שבו ייצרו במהלך המאה העשרים מלט, כימיקלים ופוספטים משמש כיום כתפאורה מושלמת של שדה קרב אורבני. החרשן החדש וידידו התפעלו ממפעל הדשנים הנטוש של Rüdersdorf

לפני כמה שבועות, באחד הימים הנפלאים של האביב הברלינאי, יצאנו חברי ואני (שאותו אכנה מעתה בשם "המנהיג", בשל כישורי ההנהגה המפוארים שלו) לביקור של אחר צהריים במפעל דשנים נטוש מחוץ לברלין, ביקור שהתגלה כהרפתקה מעניינת למדי שכללה מסע בזמן לסטלינגרד של 1943 והיתקלות משונה עם רשויות החוק.

הכל החל מטיפ של הבלוג הנודע "ברלין הנטושה". יצאנו ברכבת הפרברית S3 לכיוון המטרופולין השוקק Erkner, אי שם בסוף איזור C של התחבורה הציבורית. ברכבת לקחנו איתנו אופני כביש, בקבוק מים ושקית אגוזים וצימוקים. ירדנו בתחנה הלפני אחרונה של הקו, Wilhelmshagen, ורכבנו לעבר כפר שנקרא Rüdersdorf (ירדנו בתחנה הזאת כי רצינו לרכוב דרך היער; למעשה התחנה הקרובה ביותר היא Erkner).

לאחר מעט בלבול, האשמות הדדיות וכמה חופני צימוקים, מצאנו עצמנו מול החורבה הכי מרשימה שראינו בשיטוטינו עד כה: מפעל הדשנים הנטוש של Rüdersdorf. כמנהגנו, התחלנו המנהיג ואנוכי להקיף את גדר המתחם בחיפוש אחר פירצה. גילינו לדאבוננו שהגדר חדשה למדי ומעליה סליל תיל מהסוג שעטוף במה שנראה ומרגיש כמו סכיני גילוח. המשכנו את הסיבוב תוך שאנחנו מצלמים את המתחם מבחוץ. בזמן שאני מנסה לתחוב את המצלמה דרך הגדר כדי לשפר עמדות, שמעתי קריאה מכיוון המנהיג. הנ"ל מצא נקודה בגדר שאפשר לזחול מתחתיה. שמחים וטובי לב נכנסנו פנימה. האושר היה גדול.

צילומים: אייל רוט וישי זומר

צילומים: אייל רוט וישי זומר

המקום החל את דרכו ב-1899 בתור מפעל לייצור מלט עבור ברלין, שנכנסה לתקופת הגדילה המסיבית שלה בתחילת המאה כעיר הבירה של גרמניה. ב-1939 רכש את המפעל תאגיד הענק Preussag (כיום TUI Travel) והחל לייצר בו כימיקלים שונים ששימשו את מאמצי המלחמה של גרמניה הנאצית. בתום המלחמה פירקו הרוסים את המפעל, אך ב-1950 הוא זכה לחיים חדשים כמפעל לייצור פוספטים עבור תעשיית המזון לבעלי חיים של גרמניה המזרחית. איחודה של גרמניה סימל את תחילת דעיכתו של המפעל, והוא נסגר סופית ב-1999, ככל הנראה בשל ניהול כושל ושיטות ייצור מיושנות.
המנהיג ואנוכי התחלנו לשוטט בשטח העצום, מצלמים כל סלע שלישי שנקרה בדרכנו. הנוף שנגלה לנו נדמה לברלין של 1945: בניינים עצומים ואפורים בדרגות שונות של קריסה והתפוררות, ארובות גבוהות, מיכלים עצומים.

20140503_182549

המקום גם הרגיש מוכר באופן משונה. תהיתי אם בגלגול קודם הייתי גם אני תעשיין בטון פרוסי, כימאי מזרח-גרמני או אף חמור מכך. אך זכרוני לא הטעה אותי. את המקום הזה ראיתי בעבר.
בדיעבד הסתבר שלאחר סגירת המפעל, הוא הצליח למשוך את תשומת ליבם של האנשים היקרים מבבלסברג, שידועה גם כהוליווד של גרמניה. במספר סרטים שימש המקום כתפאורה של שדה קרב אורבני. כך, למשל, בסרט "אויב בשער" (2001), המתאר את סיפורו ההזוי למדי של טוראי ניקולאי זייצב שפגע ב-114 חיילים גרמנים כחלק מהקרב על סטלינגרד. גם סצינות מתוך הסרט "ציידי האוצרות" (2014) צולמו במקום, שאף נרכש על ידי האולפנים של בבלסברג.

החלטנו להיכנס לאחד המבנים המאסיביים כדי להתרשם מהציוד התעשייתי שהושאר במקום. לפתע נשמעו קולות חשודים מבחוץ ובפתח צצו שני מאבטחים חמורי סבר מהסוג המקומי. אחד מהם ביקש מאיתנו להתקרב ואמר בקול תקיף, שעומדות בפנינו בשלב זה שתי ברירות: לחזור למקום שממנו הגענו, או להמתין כמה רגעים בזמן שהוא קופץ לקרוא למשטרה. כשאנחנו עומדים מול בחירה מאוד מסובכת זו הבטנו, המנהיג ואני, זה על זה, והחלטנו לחזור לגדר ולהמשיך את היום בתור אזרחים חופשיים.

20140503_184239

תוך שאנחנו מתהלכים בליווי המאבטחים, פצחתי בשיחה קלה עימם בניסיון להפוך את האווירה לקצת פחות מאיימת. הם הסבירו שהם פוגשים לא מעט טיפוסים משונים עם מצלמות שמנסים לחדור למתחם, ובזמן שהמנהיג ואני זחלנו חזרה מתחת לגדר פנה אלי אחד המאבטחים בקול אבהי ושאל: "למה אתם עושים את זה?". גירדתי בפדחתי והשבתי שהמקום מאוד אסתטי בעיניי. הוא כחכך בגרונו ואמר: "אתה יודע מה? גם אני פעם הייתי צעיר והרפתקן, אני ממש מבין אתכם. שיהיה לכם המשך יום נעים". נפנפנו לשלום והמשכנו בדרכנו חזרה לברלין, עייפים אך מאובקים.

הבהרה: כפי שמשתמע בבירור מהטקסט, הכניסה למתחם אסורה ועלולה להסתיים בפציעה, בקנס או אפילו במעצר (לא כל המאבטחים במקום היו פעם צעירים או הרפתקנים). אבל המקום כל כך מרשים ששווה להגיע אליו גם רק כדי לעשות סיבוב מבחוץ.

מיקום על המפה
אייל רוט, הדרכות טיולים בברלין

תגובות