למה הגישה של חלק ממבקשי האשרה הישראלים במשרד הזרים צריכה להדאיג גם אתכם

עובדים במשרד הזרים מתלוננים באופן לא רשמי על גישת ״מגיע לי״ ועל מקרים לא מעטים שבהם ישראלים שמבוקשם לא התמלא באופן מיידי, מאשימים את הפקידים בגזענות, אנטישמיות וכמובן גם בנאציות

התלבטתי מאוד אם לכתוב את הכתבה הזאת. הנושא שלה רגיש ובעייתי, ולמען האמת הייתי שמחה להימנע מעיסוק בו. אבל לאחרונה הגיעו אלי עוד ועוד עדויות שחיזקו את התחושה שהדברים חייבים להיאמר, שכן התעלמות מהתופעה גורמת לנזק מצטבר לכל הישראלים החיים בברלין, וגם לאלה שאולי יהיו מעוניינים לחיות בה בעתיד.

כיועצת רילוקיישן אני מודעת היטב לעובדה שההתמודדות עם הבירוקרטיה בגרמניה היא לא תמיד נעימה. גם אם הכנתם תיק נאה של מסמכים, הגעתם בשעה היעודה והגשתם לפקיד בחיוך בטוח את המסמכים — לפעמים זה לא מספיק. הפקיד עובר על הניירת ומבקש מסמכים נוספים, ודווקא את אלה שלא נמצאים ברשותכם. אולי הם אפילו לא היו ברשימת המסמכים שהתבקשתם להביא. הוא או היא קובעים לכם פגישה נוספת, ומבקשים שתארגנו את המסמכים עד אז. אולי אסור לכם לעבוד בינתיים, ואולי מדובר במסמכים שיהיה לכם קשה מאוד לארגן. אולי ההליך לא ברור לכם לחלוטין כי הם דיברו מהר מדי, או בדיאלקט ברלינאי. אולי אתם גם רואים שאין לו או לה סבלנות אליכם. פתאום הכל מרגיש מאוד אישי. בכל זאת, אתם פותחים שם חלקים משמעותיים מחייכם האישיים: מערכות יחסים, חשבונות בנק, יחסי עבודה מורכבים…

מניסיוני אני יכולה לומר, שרוב הישראלים מגיעים למשרדים הממשלתיים בברלין בגישה נעימה ומנומסת. ולמרות זאת, ככל שקשריי עם הפקידים הלכו והתהדקו, התחלתי לשמוע יותר ויותר עדויות מטרידות על היחס שהם מקבלים מישראלים, למרבה הצער כנראה לא מעטים.

ברגע הזה, שבו צריך לנשום עמוק ולהבין שאין ברירה, חייבים ללקט עוד קצת מסמכים ולהתאזר בעוד מעט סבלנות, יש כאלה שלא מתאפקים. התיאורים ששמעתי דומים ברוב המקרים: אחרי שמתברר למבקש או למבקשת האשרה שמבוקשם לא יתמלא באופן מיידי, הם מתחילים להאשים את הפקיד או הפקידה בגזענות, באנטישמיות וכמובן גם בנאציות. במקרה אחד סופר לי על ישראלי שהגדיל לעשות, יצא לחצר של משרד הזרים ושיתף בצעקות את אבחנותיו. לצערי כבר פגשתי גם פקיד שאמר לי: "הרבה ישראלים הם ככה, חושבים שהם יותר טובים. טיפלתי פעם בישראלי שפשוט זרק עלי את הדרכון שלו ואמר לי: ׳ויזה׳".

אנשים רבים שואלים אותי, אם העובדה שהם דור שלישי לשואה תעזור להם בבקשה לוויזה. התשובה הקצרה על כך היא, שלא קיים בסיס חוקי המאפשר קבלת ויזה על סמך צאצאות לניצולי שואה כשלעצמה.

המשתנה המשמעותי ביותר לקבלת ויזה לגרמניה הוא סיבת השהייה בה, הנקבעת על פי חוקי ההגירה. לשמחתנו, ישראל נהנית ממעמד של מדינה מועדפת בגרמניה: פסקה 41 בתקנון ההגירה הגרמני מגדירה את אזרחיהן של שבע מדינות שונות, בהן ישראל, כמי שיכולים להיכנס לגרמניה ללא ויזה (במסגרת השהייה המותרת ללא ויזה, שהיא 90 יום מתוך 180 יום), ולשנות את המעמד החוקי שלהם מתוך גרמניה. ההעדפה הזאת חוסכת לנו התרוצצויות בשגרירויות וזמני המתנה, והופכת סירובי ויזה לעניין לא מאוד דרמטי בהשוואה לאזרחי מדינות אחרות, שכן ישראלים יכולים לצאת מגרמניה ולחזור שוב. אבל בזאת נגמרת ההעדפה, ומכאן והלאה, שורת השיקולים להנפקת ויזה לישראלים זהה לזאת של כל אדם אחר.

למרות זאת, מסתבר שישראלים רבים חושבים ששליפת קלף השואה תזכה אותם בנקודות נוספות. הרי גדלנו על רקע רגשי האשם של הגרמנים ומדיניות השילומים, שהגדירה מתווה של פיצוי חומרי תמורת פשעי הנאצים. אבל חשוב לזכור שבמשרדים הממשלתיים מה שקובע הוא החוק והתקנות הנהוגות במדינת ברלין, ולא רגשי האשם הקיימים או לא של הפקיד, או דעותיו האישיות על יהודים, ישראלים או זרים.

חשוב גם להכיר בהבדלי המנטליות. בישראל אמנם קל יותר לפעמים להשיג דברים בצעקות ובדפיקות על השולחן, אבל בגרמניה זה לא עובד ככה. לפעמים קשה לקבל את זה כשמגיעים ממקום שבו דברים רבים עובדים בקומבינה.

בקשות ויזה נשפטות באמצעות חוקים ותקנות. ברור שבתווך קיים המשתנה המתסכל לעתים של שיקול דעתו של הפקיד ו/או הפרשנות שהוא נותן לחוק, שעשויים להוביל להחלטות לא אחידות במקרים דומים. אבל גם במקרים שבהם יש סיבה מוצדקת לחשוב שהפקיד טעה (וזה יכול לקרות כמובן), הסבת תשומת הלב בצורה עניינית לטעות תניב תוצאות טובות יותר מאשר שליפת עניינים שאינם קשורים לתיק שלכם.

אגב, האם דיברתם פעם עם זרים בישראל? לא תאמינו, אבל גם בביטוח הלאומי הפקידים לא מקבלים את פני הזרים באנגלית צחה. הם אפילו לא מאטים את קצב הדיבור כדי שהזרים יבינו. יכול להיות שהפקיד או הפקידה גזענים, אבל יכול להיות שסתם היה להם יום לא טוב, או שיש להם זמן מוגבל לטפל בכל לקוח. פקידים הם אנשים ככל האנשים: חלקם נחמדים וחלקם פחות. ברור שאם נוצרת סיטואציה לא נעימה גם לצד השני יש אחריות בעניין. אבל האם כל מי שמתנהג אלינו בצורה לא נעימה הוא נאצי?

אז מה כן לעשות? כדאי להתכונן היטב לפגישה ויחד עם זאת להגיע עם סבלנות ומוכנות לכך שלא בהכרח הכל יילך חלק. ככה זה בחיים; זכרו שמולכם יושב בן אדם. תהיו נחמדים, מה אכפת לכם?; נימוס ומעקב אחר הכללים יניב תוצאות טובות יותר מאשר האשמות וצעקות; ואחרי הכל: נסו להשאיר רושם טוב. לטובתכם, אבל גם לטובת הבאים אחריכם.

מיכלי — מייעצת ומלווה בבירוקרטיה הגרמנית

תגובות