המוח שלנו ומשבר הקורונה, חלק 3: המניפולציה הפשוטה אך מסוכנת של הטיית העיגון

על חשיבה ביקורתית והטיות קוגנטיביות בימי קורונה – כתבה שלישית בסדרה

בחלק השני של סדרת הכתבות בנושא חשיבה ביקורתית והטיות קוגניטיביות בימי קורונה עסקנו בהטיית הזמינות, וניתחנו את שתי השאלות הראשונות בשאלון (מוזמנות.ים לענות עליו עדיין, ממילא לא נתייחס לנתונים חדשים בהקשר לשאלות שכבר עסקנו בהן).

בהמשך השאלון התבקשתם לכתוב את שתי הספרות האחרונות של מספר הנייד שלכם. בשאלה לאחר מכן נשאלתם כמה מדינות אפריקאיות חברות באו”ם לדעתכם. לכאורה, אין קשר בין שתי השאלות, אבל הן נמצאות אחת בסמוך לשנייה בגלל סיבה מסוימת הקשורה להטיה שבה נדון הפעם: הטיית העיגון (Anchoring bias).

על פי הטיית העיגון (מהמילה “עוגן”), יש לנו נטייה “להינעל” על מידע מסוים, מה שמשפיע על הבחירות ועל קבלת ההחלטות שאנחנו עושים בהמשך. חברות שיווק ופרסום מרבות לנצל הטיה זו. לדוגמה, בדרך כלל תמצאו במדף היין בחנות בקבוק אחד בעל מחיר גבוה באופן קיצוני מהשאר. הסיבה לנוכחותו של אותו בקבוק יקר היא לאו דווקא כדי למשוך אתכם לקנות אותו, אלא על מנת שתחשבו שהמחירים של שאר הבקבוקים שלידו אינם כל כך יקרים בהשוואה אליו, וכך יש סבירות גבוהה יותר שתקנו בקבוק אחר במחיר גבוה. אנו נתקלים בהטיה זו גם בסיטואציות של משא ומתן, כאשר הצדדים תמיד מתחילים עם דרישות קיצוניות ולא סבירות, רק כדי “לעגן” אותן במוחם של האנשים בצד השני ולגרום להם להרגיש שבסופו של דבר הם הגיעו לפשרה מוצלחת לעומת הדרישות ההתחלתיות.

הסיבה שהטיה זו כל כך חזקה טמונה בצורת החשיבה שלנו: המוח שלנו עובד בצורה השוואתית. אנו מנתחים כל מידע חדש שאנו מקבלים על ידי השוואתו למידע נוסף הקשור אליו. חשבו עד כמה אנחנו עסוקים בלהשוות את עצמנו לאנשים אחרים בכל מיני הקשרים, כמו כמה לייקים התמונה שלנו קיבלה באינסטגרם, כמה שילמנו עבור הטיסה לביקור בארץ, או יותר רלוונטי לימים אלה — כמה קופסאות שימורים האחרים קונים בסופרמרקט.

איך כל זה קשור לשאלה על מספר המדינות האפריקאיות באו”ם? באחד המחקרים המרכזיים על הטיה זו, שהתפרסם ב-1997, צמד החוקרים הגרמנים פריץ שטרק ותומס מוסוויילר ביצעו ניסוי בו חילקו את המשתתפים לשתי קבוצות. קבוצה אחת נשאלה האם לדעתה מהטמה גנדי נפטר בגיל נמוך או גבוה מ-9. הקבוצה השנייה נשאלה האם לדעתם נפטר גנדי בגיל נמוך או גבוה מ-140. כמובן שהתשובות לשאלות אלה היה ברור. אולם החלק המעניין היה שלאחר מכן המשתתפים נתבקשו לנחש בין כמה באמת היה גנדי במותו. ההבדל בתשובות בין שתי הקבוצות היה משמעותי: הגיל הממוצע בקבוצה הראשונה היה 50, בעוד הגיל הממוצע בקבוצה השנייה היה 67 (הגיל האמיתי בו נפטר גנדי היה 78). מה גרם להבדל בין התשובות? ה”עיגון” של השאלה הראשונה. זה בדיוק מה שהיה אמור לקרות בשאלה שנשאלתם לגבי מספר המדינות האפריקאיות באו”ם: אם רשמתם מספר נמוך יחסית בשאלה על מספר הנייד היה ניתן לצפות שתבחרו במספר נמוך יחסית של מדינות אפריקאיות באו”ם, ולהפך. אנו שמחים לדווח שקהל הקוראים שלנו לא נפל במלכודת של הטיית העיגון. חישבנו את ממוצע מספר המדינות שנבחרו על ידי קבוצת בעלי מספרי הנייד הנמוכים (40 ומטה) וקבוצת בעלי מספרי הנייד הגבוהים (60 ומעלה). התוצאות: ממוצע של 28 בקבוצה הראשונה לעומת 32 בקבוצה השנייה, הבדל קטן ולא משמעותי (התשובה הנכונה היא 54, אבל זה ממש לא משנה).

בחזרה למה שקורה סביבנו בימים אלה: כיצד הטיית העיגון יכולה לסייע לחשיבה הביקורתית שלנו? חשבו עד כמה אנו מושפעים מההשוואות שאנו עושים כל הזמן להתנהגות של האנשים סביבנו. מספיק שנראה סרטון אחד על אנשים שרבים על חבילות נייר טואלט על מנת שזה יגרום לנו “להתעגן” על התנהגות זו ולחשוב שגם אנחנו צריכים להתחיל לאגור כמויות לא סבירות של נייר טואלט.

גם כשאנו מפיצים סרטונים ברשתות החברתיות בהם רואים אנשים עושים דברים בניגוד להוראות משרד הבריאות, אנו רק מגבירים את הטיית העיגון וגורמים לאחרים לחשוב שזו התנהגות מקובלת.

רוצים ללמוד עוד על הטיית העיגון? צפו בסרטון זה של הפסיכולוגית לורי סנטוס, המהווה חלק מסדרת סרטונים מעולים שלה על הטיות קוגניטיביות.

על הכותב: ד”ר תום ביאליק, בוגר המחלקה להוראת מדעים במכון ויצמן למדע, הינו חוקר ומרצה בתחום החינוך המדעי. תום עבר לפני מספר חודשים לברלין לטובת משרת מחקר באוניברסיטה החופשית של ברלין, לאחר פוסט-דוקטורט של כמה שנים במישיגן, ארה”ב. מחקריו מתמקדים בשילוב סביבות למידה טכנולוגיות בהוראת המדעים בבתי הספר. כמו כן, תום מרצה לקהל הרחב בנושאי חינוך, חשיבה ביקורתית והיסטוריה של המדע במגוון מסגרות ואירועים. מידע נוסף ניתן למצוא באתר שלו.

תגובות