המוח שלנו ומשבר הקורונה: המתמטיקאי היהודי והטיית השורדים

אברהם ולד גילה את הטעות כבר בשלהי מלחמת העולם השנייה, אבל אנחנו ממשיכים לעשות אותה עד היום. כתבה חמישית בסדרה

אם עדיין לא מילאתם את שאלון החשיבה הביקורתית שעמו התחלנו את סדרת הכתבות, אתם עדיין מוזמנים לעשות זאת כאן.

לכתבות הקודמות בסדרה

זוכרים את השאלה לגבי מיגון מטוסי הקרב? “נבחרתם לייעץ לצבא היכן כדאי להוסיף מיגון למטוסי קרב על מנת להפחית את הסיכוי לפגיעה מירי נ”מ. קיבלתם תרשים המסכם נתונים מסקירה של כל המטוסים ששבו מקרבות ומציג באלו חלקים נפגעו אותם המטוסים. באלו חלקים תמליצו למגן את המטוסים, בהנחה שלא ניתן למגן את המטוס כולו?”. האפשרויות היו למגן את האזורים שבהם היו רוב הפגיעות במטוס או למגן את האזורים שלא נפגעו. האפשרות האינטואיטיבית בה רוב האנשים בוחרים היא למגן את האזורים שנפגעו. אך אם קראתם את הכתבות הקודמות בסדרה, לא תופתעו לגלות שגם הפעם לא כדאי לסמוך על האינטואיציה שלנו. הקוראים שלנו התחלקו בצורה די שווה, כאשר 57% מכם בחרתם באפשרות הנכונה של מיגון האזורים שלא נפגעו. מדוע זו התשובה הנכונה? בגלל הטיית השורדים.

שאלה זו מבוססת על מקרה אמיתי. בשלהי מלחמת העולם השנייה, מהנדסים של בנות הברית פעלו להגברת ההגנה על מטוסי ההפצצה המשתתפים בקרבות. כפי שמתואר בשאלה, הם באמת אספו נתונים על אזורי הפגיעה במטוסים ששבו מהקרבות, ואיור המטוס המוצג בשאלה מבוסס על אותם נתונים. על סמך מידע זה, החליטו המהנדסים למגן את האזורים שספגו הכי הרבה פגיעות. למרבה הפתעתם, לא היה שינוי בסיכויי השרידות של המטוסים. היה זה המתמטיקאי היהודי אברהם ולד, יליד רומניה שנמלט בתחילת מלחמת העולם השנייה לארה”ב, שגילה את הטעות. הוא הבין שהנתונים שאספו היו מהמטוסים ששרדו את הקרבות — כלומר שהפגיעות שספגו לא היו חמורות מספיק על מנת להפילם. מה שהם לא בדקו היו המטוסים שלא שרדו — כלומר אלה שספגו את הפגיעות באזורים קריטיים שגרמו להתרסקותם. בזכות תגלית זו מיהרו כוחות הברית לשנות את אזורי המיגון במפציצים, ואכן זה שיפר את הישרדותם בצורה דרמטית.

תופעה זו זכתה מאוחר יותר לכינוי “הטיית השורדים” (Survivorship bias), המסבירה את הנטייה שלנו להסתמך על המקרים שנותרים וזמינים לנו יותר מאשר על מקרים שאין לנו מידע עליהם. הטיה זו היא למעשה מקרה ספציפי של הטיית הזמינות שעליה הרחבנו בכתבה השנייה. דוגמא להטיה זו ניתן למצוא מדי פעם בערוצי התקשורת המפרסמים כתבה על אדם מסוים, לרוב אישה, המגיעה לגיל מופלג של מעל מאה שנים (הנה דוגמה). בכתבה שואלים את האישה מה הסוד שלה לאריכות חיים. אין זה משנה מה התשובה, העניין הוא שמדובר במקרה קלאסי של הטיית השורדים. התמקדות באדם אחד ששרד אינה נותנת לנו שום נתונים לגבי כל האנשים האחרים שלא זכו להגיע לגיל מופלג. לכן, מידע זה, למרות היותו מעניין ולמראית עין מלא תובנות, מוביל אותנו למסקנות שהן ככל הנראה מוטעות. עוד על הטיית השורדים בפרק הפודקאסט הזה של הסדרה המצוינת המתמקדת בהטיות קוגניטיביות, You are not so smart.

ואיך כל זה קשור לימים אלה של התפרצות הקורונה? לא פעם בתקופה האחרונה אנו שומעים ברשתות החברתיות סיפורים על “תרופות פלא” שעזרו לאנשים להבריא מהמחלה, החל מאכילת שום ועד למלמולי תפילות טיבטיות (רשימה משעשעת כזו ניתן לראות כאן). מבלי לפסול את האפשרות שאכן יש לחומרים מסוימים השפעה על המחלה, מה שצריך להיבחן בצורה מדעית מסודרת, יש כאן מקרה ברור של הטיית שורדים. גם אם יש אנשים מסוימים שהחלימו, אין לנו שום מידע על אנשים אחרים שפעלו באופן דומה ולא החלימו. יש לנו נטייה להתמקד במקרים אנקדוטליים מבלי להבין שאין לכך משמעות מבחינה סטטיסטית. נרחיב על כך בכתבה הבאה, שתעסוק בהטיות הסתברותיות.

צילום אילוסטרציה


על הכותב: ד”ר תום ביאליק, בוגר המחלקה להוראת מדעים במכון ויצמן למדע, הינו חוקר ומרצה בתחום החינוך המדעי. תום עבר לפני מספר חודשים לברלין לטובת משרת מחקר באוניברסיטה החופשית של ברלין, לאחר פוסט-דוקטורט של כמה שנים במישיגן, ארה”ב. מחקריו מתמקדים בשילוב סביבות למידה טכנולוגיות בהוראת המדעים בבתי הספר. כמו כן, תום מרצה לקהל הרחב בנושאי חינוך, חשיבה ביקורתית והיסטוריה של המדע במגוון מסגרות ואירועים. מידע נוסף ניתן למצוא באתר שלו.

תגובות