אחרי עשר שנים ומאות מסיבות – ה"משוגע" עוזב את ברלין

ליין מסיבות המוזיקה הישראלית שלו הפך לשם דבר, אבל אביב נטר מרגיש שהגיע הזמן ללכת הלאה. ראיון פרידה

מתי הגעת לברלין ולמה?

ביקרתי בעיר בפעם הראשונה בקיץ 2005, בזמן שבישראל יישמו את תוכנית ההתנתקות. הגעתי כפעיל מרצ, חלק ממשלחת צעירים שנפגשה עם צעירים סוציאל-דמוקרטים מכל העולם. אולי זאת קלישאה, אבל התאהבתי בעיר מיד. כמה חודשים לאחר מכן, במרץ 2006, עברתי לגור כאן. זה היה אחד הקייצים הכי מדהימים בחיים שלי. המונדיאל התארח בגרמניה והרבה חברים ישראלים באו לבקר. אבל אני חייב לומר שאני מרגיש שאף פעם לא באמת ״עברתי״ לברלין. הכל תמיד היה זמני ולא הייתי מעלה על הדעת שאשאר פה כל כך הרבה זמן. זה מרגיש לי כמו סופשבוע אחד ארוך.

aviv

איך התחלת עם ה"משוגע" (Meschugge)?

הרעיון צץ בשעות הבוקר המוקדמות של יום רביעי, אחרי בילוי ערב יום שלישי ב-Ackerkeller במיטה, שכיום כבר לא פעיל אבל בזמנו היה הפאב האהוב עלי בעיר. יום שלישי היה היום החזק של המקום והם הציעו לי לנסות לנגן מוזיקה ישראלית באחד הערבים. עכשיו, צריך להבין, אנחנו מדברים על 2007. היתה בעיר כמות מצומצמת מאוד של ישראלים וטיסה שבועית ישירה אחת בלבד בין תל אביב לברלין. סגרנו תאריך והחלטנו על מחיר כניסה של אירו אחד. הלכתי לאיזה קופי שופ, צילמתי 300 דפי A4וגזרתי כל דף לארבעה פלאיירים. וניסינו. אם היו אומרים לי אז ששמונה שנים לאחר מכן נמשיך לרוץ, הייתי צוחק.

מה הדבר הכי טוב שקרה לך בברלין?

אני מרגיש שברלין נתנה לי הזדמנות להתפתח בכיוונים שלא הייתי יודע שקיימים אצלי, וזה בהחלט הדבר הכי טוב שקרה לי כאן. האישיות שלי התפתחה בעיר הזאת ואני מרגיש שזכיתי. כשעזבתי את ישראל הייתי במקום מאוד לא טוב והייתי זקוק נואשות לשינוי, אבל האמת היא שלא ידעתי את זה. אני יכול לומר את זה רק בדיעבד.

מה הדבר הכי גרוע שקרה לך בברלין?

לפני ארבע שנים, שבועיים לפני מסיבת יום ההולדת הרביעי של "משוגע", החבר הכי טוב שלי, סנטיאגו, שגם היה הדיג׳יי לצידי ב"משוגע", מת בגיל 27. עד היום כל מסיבת יום הולדת של "משוגע" מוקדשת לו ותמונה שלו תלויה בכניסה.

 

איזו מסיבה לעולם לא תשכח?

קשה לבחור אחת, אבל אם אני מוכרח, אז לפני ארבע שנים, כשפעלנו עדיין במתכונת של פעמיים בחודש, יצא באופן מקרי שהמסיבה נפלה על ערב חג המולד. הציפיות שלנו לא היו גבוהות אבל המסיבה היתה פשוט מכושפת. האווירה היתה כל כך ייחודית ומוזרה. זה הרגיש קצת כמו ברית בין יהודים/ישראלים שאף פעם לא יודעים מה לעשות בערב הזה לבין אלה שבאמת אין להם איפה לחגוג אותו.

כמה פעמים ראיינו אותך בתור "ישראלי בברלין"? מה אף פעם לא אמרת בראיונות האלה?

אני חושב שהתראיינתי באמת עשרות פעמים, אני כבר לא זוכר כמה. לומר את האמת, השאלות שנשאלתי היו כל כך מעייפות לפעמים, והתשובות כבר היו מוכנות. יש לי קו אדום שאני מסרב לחצות ואני מודיע על כך תמיד בתחילת כל ראיון – לדבר על ההיסטוריה של המשפחה שלי באירופה. מכיוון שבסופו של דבר אני יחצ״ן שמוכר מסיבה – אני לא רוצה לערבב בין הדברים.

למה אתה עוזב ולאן אתה הולך?

היעד הבא שלי הוא ניו-יורק. אני מרגיש שאני צריך לטוס למקום חדש, לעיר חדשה, ולחפש את עצמי מחדש. כמו שעשיתי לפני עשר שנים בברלין. אבל אני עדיין חושב שברלין היא the place to be. יש רק ברלין אחת ואני אוהב אותה בכל ליבי.

מה תרצה לומר לישראלים שנשארים?

בהצלחה עם החורף.

מה הכי יחסר לך?

הייתי בן 21 כשהגעתי לעיר, ובאחת הפעמיים הראשונות ש״יצאתי״ לפאב התלבשתי, התייפייפתי, שמתי בושם, עבדתי שעות על השיער. ואז ראיתי אנשים בטרנינג, או סתם משהו שהם שלפו מהארון, רק יצאו מהבית לשתות בירה, אולי כדי לא לסיים את הערב לבד. זה הדהים אותי. זה משהו מאוד מיוחד וייחודי לברלין, אווירת האיזי-גואינג. לא הייתי קורה לזה ״אלטרנטיבי״, כי זה לא. זה האופי של העיר, אתה יכול להיות מה שבא לך. אתה יכול להיות מלכת דראג שעבדה תשע שעות על המראה שלה לפני שיצאה מהבית ואתה יכול לצאת לפאב עם חולצת ״שלום עכשיו״ גזורה. ולזה אני אתגעגע. לזה ולחתיכים.

על איזה מועדון או ליין מסיבות אתה ממליץ למעריצים שאתה נוטש?

אני ממליץ להישאר עם "משוגע" – שימשיך לרוץ עם ״בלאסטיק חיפה״, וגם אני מבטיח לבוא לנגן לפחות ארבע פעמים בשנה במסיבות הגדולות. מעבר ל"משוגע", הבית השני שלי בברלין הוא House of shame של שנטל בימי חמישי, וזאת המסיבה שאני ממליץ עליה.

מסיבת הפרידה מאביב תתקיים בשבת הקרובה, 5 בדצמבר (פרטים בקישור)

תגובות