אבסורד: המהדורה החמישית (והדיגיטלית) של פסטיבל ID

את הנושא ״אבסורד״ בחר אוהד בן-ארי, המייסד והמנהל האמנותי של פסטיבל ID שיתקיים בסופ״ש הקרוב, הרבה לפני הקורונה. המציאות כבר התאימה את עצמה. ראיון

תחת הכותרת ״אבסורד״, יתקיים בשישי ובשבת הקרובים  (19-20 במרץ) בשעות הערב פסטיבל ID, ששפיץ מלווה ומהווה שותף מדיה שלו משנתו הראשונה. במהדורתו החמישית, בהתאם לרוח הזמן והמגבלות, ייערך הפסטיבל במרחב הדיגיטלי בלבד. לקראת האירוע, שוחחנו עם אוהד בן-ארי, המייסד והמנהל האמנותי של הפסטיבל. 

חסר מאפיין alt לתמונה הזו; שם הקובץ הוא image003.jpg

אוהד, המהדורה החמישית של פסטיבל ID היתה אמורה להתקיים כבר באפריל 2020 תחת הכותרת הכמעט-נבואית ״אבסורד״. למה בחרת במקור את הכותרת הזאת ואילו משמעויות חדשות היא קיבלה מבחינתך מאז? 

״למה כמעט?… אבסורד זו התחושה שמתעוררת בנו כשאנחנו מנסים למצוא משמעות בדברים ולא מוצאים אלא חוסר משמעות מוחלט. אי ודאות זה משהו שמלווה אותנו בני האדם מקדמת דנן. האדם מחפש משמעות והוא מוצא אותה פעם דרך דת ורוחניות ופעם דרך הרציונל והמחשבה. בשנים האחרונות ראינו את העולם נכנס לאפיזודה מוזרה שהתבטאה מבחינה פוליטית למשל בבחירתו של טראמפ לנשיאות ארצות הברית או בסבבי בחירות בלתי נגמרים בישראל שמסתיימים תמיד באותה תוצאה בלתי רצויה על-ידי רוב הבוחרים, ואנחנו צופים בשימוש שהמנהיגים הנ”ל עושים במדיה ובחדשות כזב.

אנחנו גם רואים איך כלכלת השוק החופשי מרסקת את המעמדות הנמוכים ומזניקה מיעוט מסוים לעושר בלתי נתפס על חשבון המעמדות הנמוכים. מה הגיוני בלשלם על הציוץ הראשון של ג׳ק דורסי שני מיליון דולר? בעוד שאנשים שולחים ידם בנפשם בגלל אובדן פרנסה, עשירים מוכנים לשלם סכומים דמיוניים על קבצים דיגיטליים שהם בסבירות גבוהה חסרי ערך.

אבל מהו ערך? בעולם האמנות אנחנו מבחינים בתהליך התכופפותה של התעשייה והתאמתה לשוק חדש שמוּנע מכוחות ניאו-קפיטליסטיים. האמנות כבר מזמן לא נמדדת על פי קריטריונים אסתטיים אלא באמצעות מדרג של לייקים ושיתופים. הקהל בהתאם מאבד במשך הזמן את סבלנותו ואת יכולת הריכוז שלו בטקסטים מורכבים. מה שבא מנגד הם דימויים באינסטגרם או סרטונים קצרים בטיק טוק וציוצים בני 33 תווים, זה הממוצע. כשהצעתי בהלצה לפרסם רומן של תומס מאן כסדרת ציוצים אנשים מאוד אינטליגנטיים חשבו שהרעיון מעולה. זה גורם לי להרגיש שהעולם שהכרנו בבעיה. זה לא שפתאום זה נהיה כך, זה תהליך, ואין לתהליך הזה גבולות ברורים. זה כמו שלוקחים צבע מסוים, נגיד אדום, ומערבבים בהדרגה צהוב או לבן — זה לא מיד נהיה צבע אחר, זה נהיה בהיר יותר ויותר עד שברגע מסוים אנחנו תופסים שזה כבר לא אדום יותר, אלא צבע אחר. 

המגפה רק חיזקה והדגישה את ממדי האבסורד, והוסיפה לו עוד רבדים, בין השאר דרך הבירוקרטיה וההנחיות שמכתיבים עכשיו את חיינו. הפסטיבל לא מגיב קונקרטית לקורונה, זה לא התפקיד שלנו, אבל האמנות שבו עוסקת בעקיפין ברבדים ובממדים הרבים והשונים של האבסורד״. 

חסר מאפיין alt לתמונה הזו; שם הקובץ הוא Ohad-Ben-Ari∏-Ruthe-Zuntz-510x340.jpg
אוהד בן-ארי צילום: רותי צונץ

בסופו של דבר הפסטיבל ב-2020 התבטל כמובן, והשנה עבר מכורח הנסיבות לפורמט דיגיטלי. תוכל לשתף בקשיים וההתלבטויות סביב השאלה אם לקיים פסטיבל שנעדרת ממנו המהות הפסטיבלית של המפגש האנושי? 

״זו שאלה מצוינת ואכן זה די אבסורדי לחשוב על פסטיבל ללא מפגש אנושי. זו נקודה שהתחבטתי בה לא מעט, אבל לא היתה לי שום התלבטות לגבי קיום אירועים השנה, אפילו אם זה ׳רק׳ אונליין. הפסטיבל התקיים תמיד בסתיו, והפסטיבל האחרון התקיים בסתיו 2018. באותה שנה רדיאל סיסטם, המקום שבו ערכנו את הפסטיבל, או ליתר דיוק, המבנה שרדיאל שכר מגוף פרטי, נמכר לסנאט הברלינאי. נערכו כמה שינויים מבניים בעקבות המכירה, ואנחנו האמנים הרווחנו בגדול מאחר שעלויות ההשכרה ירדו משמעותית. שינוי גדול ומבורך אחר היה הפרדת הפעילות במקום בין אירועי תרבות לבין השכרות מסחריות כך שהחלטות לא יתקבלו על פי שיקולי רווח. אלא שהוחלט שהסתיו יוקצה להשכרות מסחריות, וכך התבקשנו להזיז את הפסטיבל מסתיו 2019 לאביב 2020. חצי שנה בלבד, אבל אז נאלצנו לבטל גם את הפסטיבל באביב 2020. אם היינו מבטלים גם את הפסטיבל באביב 2021 אז על הנייר לא היה פסטיבל מ-2018 עד 2022, וזה דבר שלא הייתי יכול לחיות איתו.

בנוסף ולא פחות חשוב, הפסטיבל הוא פלטפורמה ליוצרים ולאמנים. אנשים בשר ודם. רבים מאיתנו נאנקים תחת עול הקורונה, ביטול פרויקטים, הפסדים כלכליים. כבר נאלצנו לדחות בשנה. אז שוב פעם לבטל? זה הרגיש לי פשוט לא אנושי. כל כך הרבה עבודה הושקעה בפיתוח הפרויקטים השונים. שני שליש מהפרויקטים נאלצנו לבטל, בעצם את כל הפרויקטים שלא היו יכולים להתקיים בגלל הגבלות הקורונה, אם זה הגבלות נסיעה או הגבלות בגלל גודל האנסמבל שלא עמד יותר בתקנות ההיגיינה.

בשורה התחתונה: אין תחליף למפגש האנושי. כסוג של פשרה אנחנו מציגים את הפסטיבל לא בתור אירועים בודדים אלא בתור שתי רצועות שידור בנות שלוש עד ארבע שעות כל אחת. בצורה הזו אולי יתאפשר לחלק מהקהל להיחשף גם לתכנים אחרים מאלה שהתכוון לצפות בהם״.

מה לגבי ההיבט של התאמת התוכנית לפורמט הדיגיטלי? באילו אופנים הניהול האמנותי וההחלטות האמנותיות שונות מאלה של פסטיבל רגיל? 

״את ההחלטה לעבור לפורמט דיגיטלי קיבלנו רק בסוף ינואר אחרי שהתקבלה החלטת הממשלה לסגור את כל מוסדות התרבות עד אפריל. כל הפרויקטים נאלצו לעבור התאמה למדיום החדש. ניהלתי מלא שיחות עם כל האמנים והגדלנו תקציבים בשביל לאפשר את האדפטציה מחוויית צפייה בלתי אמצעית בחלל אמיתי דרך החושים שלנו ולצד א.נשים נוספים.ות אל המדיום החדש. דברים שהיו עובדים מעולה והיו יכולים לרגש אותך לייב היו עלולים שלא להצליח לעבור מסך בצורה מוצלחת. 

בנוסף, בשביל למקסם את החוויה, אנחנו משקיעים המון באיכות הצילום והסאונד שיתאימו לצפייה במרחב הווירטואלי ובייצור המון תוכן שימלא את חללי הזמן בין ההופעות ויאפשר את רציפות השידור האינטרנטי מבחינת התוכן. אני מבטיח שלא יהיה רגע דל בשבע שעות השידור שלנו!״

חסר מאפיין alt לתמונה הזו; שם הקובץ הוא ID-Festival-2021_-Anali-Goldberg_WSDC-FOTO-RONI-LUGASSI-510x358.jpg
Wu Seyen di Chayes? אנאלי גולדברג צילום: רוני לוגסי

יתרון אחד לפחות של הפסטיבל הדיגיטלי הוא שהפעם כל התוכנית זמינה לצפייה בחינם ואין צורך לרכוש כרטיסים. האם זו החלטה שהתאפשרה פשוט משום שההוצאות על פסטיבל דיגיטלי נמוכות בהרבה, או שהיו כאן גם שיקולים נוספים? 

״ההנחה שיש לנו פחות הוצאות בגלל שהפסטיבל אונליין היא שגויה. ההפך הוא הנכון. למעשה נזקקנו לגייס עוד כסף מעבר לתקציב הממשלתי של משרד התרבות ואני אסיר תודה לקרן שלמה אלבם, לעיריית פרידריכסהיין ולקרן Between Bridges שתומכים בנו השנה.

נראה לי שההוצאה היחידה שחסכנו היא על הדפסת תוכנייה וחלוקת פליירים, כל השאר התייקר. הפרויקטים התייקרו כאמור לצורך התאמתם למדיום החדש, הוצאות הפקה בפועל התייקרו כי צריך בגלל הקורונה יותר משמרות של צוותים טכניים. ולא לשכוח את עלויות הצילום והשידור עצמו ואת הוצאות ההפקה של כל התוכן עבור רצועות השידור הארוכות. כל אלה הן עלויות שלא היו לנו בעבר.

אפילו אם הצלחנו לחסוך את עלויות הסדרנים והאבטחה במקום כי אין קהל, הרי שנאלצנו להוציא את אותו הסכום על סידורי קורונה, זאת אומרת על מסכות לכולם לפי התקן והנהלים ועריכת בדיקות במקום. ועוד לא ספרתי את ההוצאות שהיו לנו על הפסטיבל שביטלנו ברגע האחרון בשנה שעברה… 

את ההחלטה לגבי הצפייה החינמית קיבלתי — אגב, בניגוד להמלצת משרד התרבות — אחרי שביקשתי סקירה מפורטת של נתוני צפייה של אירועים דומים. אין לי ספק שההחלטה שלי תתברר כנכונה״. 

בתוכנית הפסטיבל מופיע בין השאר לייב סטרים ממינכן תחת השם ״בוקס סלון״, תוכל לספר קצת על מה מדובר ועל הקשר התמטי מבחינתך לפסטיבל? 

״מדובר בשיתוף פעולה שלנו עם פסטיבל HIDALGO. זה פרויקט שעלה בשנה שעברה במינכן בהצלחה גדולה, הופעה שמשלבת בין אמנות גבוהה (Kunstlied) וקרב איגרוף. הרעיון התאים לפסטיבל מבחינה תמטית כמו כפפה ליד. כפפת איגרוף כמובן. חוץ מזה שהיוצר, תום וילמרסדורפר, הוא גם בן לאבא ישראלי. 

מתוכנן היה שההפקה תגיע לברלין ושבמרחב הציבורי שיועד לקהל תוקם זירת איגרוף. רציתי שיגיע קהל לפסטיבל בנושא אבסורד, ושיוכל לחוות אבסורד כחלק מחוויית הביקור. שירגיש אגרוף מטפורי בבטן בגלל חוסר תיאום הציפיות. על הרעיון הזה כמו על הרבה רעיונות מדליקים אחרים שתוכננו לחגיגות הפסטיבל החמישי שלנו נאלצנו לוותר בגלל הקורונה. במקום זאת, ההופעה תועבר בשידור חי ממועדון איגרוף ידוע במינכן״.

חסר מאפיין alt לתמונה הזו; שם הקובץ הוא ID-Festival-2021_HIDALGO_Box-Salon-cMax-Ott-0154-510x340.jpeg
בוקס סלון צילום: Max Ott

סביר להניח שכמנהל האמנותי של הפסטיבל אתה ממליץ על כל חלקיו, אבל בכל זאת — מהן ההמלצות הספציפיות שלך לישראליות ולישראלים בברלין שרוצים או אולי יכולים להצטרף רק לחלק מהתוכנית? 

״ראשית אני ממליץ לכל אחד ואחת להיכנס לאתר ולהתרשם לבד מהפרויקטים מההופעות, לקרוא את הטקסטים ולראות את הטריילרים. ובפחות פורמליות — אכן, בוקס סלון זה משהו שכדאי לבדוק פשוט בגלל שזה קונספט שלא נתקלים בו בשום מקום אחר. לדעתי גם חלק מהשיחות שצילמנו וערכנו היו סופר מעניינות. בייחוד נהניתי להקשיב למה שלישראברלינאי תומר דותן דרייפוס יש להגיד על האבסורד (Conversations, שישי ב-21:00).

ועוד ׳לוקאל פטריוט׳: אני ממליץ לבקר בגן החיות הקווירי של אנאלי גולדברג/אריאל ניל-לוי, שעברו סיפור אנושי מורכב ומרתק (Wu Seyen di Chayes?, שישי ב-23:00)״. 

הפסטיבל יועבר כולו בשידור חי, בין השאר גם בעמוד הפייסבוק של שפיץ

תגובות