בקרוב בצבא גרמניה: יותר רבנים צבאיים מחיילים יהודים?

משרד הביטחון הגרמני יקבל יח"צ חיובי על רקע שערוריות תאי ימין קיצוני בשורותיו; המועצה המרכזית של יהודי גרמניה תקבל ג'ובים שווים לחלוקה; יש רק בעיה אחת קטנה עם תקציב המיליונים להקמת רבנות צבאית בבונדסוור — לא ברור איפה החיילים היהודים

ב-20 בדצמבר אשתקד חתמו שרת הביטחון אנגרט קראמפ-קארננבאואר ויו"ר המועצה המרכזית של יהודי גרמניה יוסף שוסטר, על חוזה להקמת רבנות בצבא הגרמני. ״מדובר ביום היסטורי", אמר שוסטר בטקס החגיגי ושרת הביטחון הוסיפה: ״יום נהדר שאנחנו יכולים להיות גאים בו ביחד״. 100 שנה לאחר סוף מלחמת העולם הראשונה, שבמהלכה איפשר הצבא הגרמני לרבנים לספק שירותי דת לעשרות אלפי היהודים ששירתו בחזית, יוצבו בשנית רבנים במחנות צבאיים ויצטרפו למאות הכמרים הפרוטסטנטים והקתולים שמובילים תפילות ומשמשים כיועצים רוחניים לכל חייל החפץ בכך.  

מדובר אכן בצעד בעל משמעות סמלית עמוקה — הבונדסוור, ממשיכו הרשמי של הצבא הנאצי שהשתתף באופן פעיל בהשמדת יהדות אירופה, יפתח את שורותיו לרבני הקהילה. שיתוף פעולה זה יועיל לא רק לאותם הרבנים שיקבלו משרות נוחות עם תגמול נאה בצידן. בשונה מהמצב בישראל, הצבא אינו גוף פופולרי במיוחד בחברה הגרמנית, הסולדת מהשתתפות במלחמות זרות בניכר. בנוסף לכך התקשורת המקומית חשפה בשנים האחרונות שערוריות רבות על תאים של אנשי ימין קיצוני בשורות הצבא. כך שמבחינת יחסי ציבור, ערכם של חובשי כיפה במדי הצבא הגרמני לא יסולא בפז. 

גם לפי מספר החיילים היהודים ששימש בסיס לאישור החוק הרי שלכל 30 יהודים ימונה רב, בעוד שהצבא ממנה כומר לכל 1500 מאמינים. אבל אפילו המספר הנמוך ממילא של 300 חיילים מוטל בספק רב

ובכל זאת, מחירה של המחווה אינו זול. העלות של הרבנות הצבאית הגרמנית היא כ-4.67 מיליון אירו לשנה, וכוללת הקמת משרד גדול ומאובטח בלב ברלין ל-48 עובדות ועובדים. ערך השוויון חשוב, וגם ליהודים מגיע לקבל שירותי דת כמו כולם, אבל כמה מהם בכלל משרתים בבונדסוור? 

תלוי את מי שואלים. לפי משרד הביטחון מדובר בכ-300 חיילים בני דת משה. לפי החישוב הזה, לכל שלושים יהודים ימונה רב. החוזה של הצבא עם הכנסיות לעומת זאת מחייב את הצבא למנות כומר לכל 1500 מאמינים. אבל גם המספר הנמוך ממילא של 300 חיילים מוטל בספק. בתחקיר (חלק א', חלק ב') לעיתון טאצ יחד עם קרסטן אוגוסטין גילינו שהמספר המשוער של יהודים בשורות הצבא כנראה קטן יותר ממספר הרבנים שיגויסו עבורם. כל זה לא הפריע למשרד הביטחון ולראשי הקהילה היהודית להפיץ מספר חסר ביסוס ומנופח. גם חברי הבונדסטאג מכל המפלגות (משורות מפלגת הימין הקיצוני אלטרנטיבה לגרמניה ועד מפלגת השמאל די לינקה) התבססו בהצבעתם על אישור הקמת הרבנות על אותו מספר של כ-300 חיילים יהודים לכאורה. 

(ציוץ של המועצה המרכזית של יהודי גרמניה ביום חתימת ההסכם לפני קצת פחות משנה. צילומסך של הציוץ מופיע גם בראש הכתבה) 

איך סופרים יהודים?

הטענה של משרד הביטחון שכ-300 יהודים משרתים בצבא נשמעה מוזרה לכל מי שמכיר את הדמוגרפיה של חברי הקהילה במדינה. נכון להיום מאוגדים בשלל הקהילות היהודיות המוכרות כ-95 אלף חברים. רובם הגיע בגל ההגירה ממדינות ברית המועצות לשעבר בשנות ה-90 וחלקם הגדול כבר בגיל הפנסיה. גם אם מספר היהודים המשרתים היה מקביל לחלקם באוכלוסייה הכללית, הרי שאמורים היו לשרת בצבא הגרמני פחות ממאתיים חיילות וחיילים יהודים. אולם אין סיבה להניח שמספרם מקביל לחלקם באוכלוסייה הכללית, שכן אפילו בימים שבהם היה גיוס חובה בגרמניה (עד 2011), צאצאיהם של קורבנות הנאציזם זכו לפטור אוטומטי ורק מספר מועט מאוד של יהודים התגייסו למרות זאת.  

נשיא הכבוד של ״איגוד החיילים היהודים״, עמותה רשומה שמטרתה לדאוג לזכויותיהם של יהודים בצבא הגרמני, מכיר רק כשישה יהודים שמשרתים כיום בבונדסוור

אחד מאותם יחידים שהחליטו על אף הכל לעטות מדים גרמניים הוא מיכאל פורסט, היהודי הראשון שהתגייס לבונדסוור עוד בשנות השבעים. פורסט הוא היום ראש הקהילה היהודית בנידרזאקסן (סקסוניה התחתונה) וגם נשיא הכבוד של ״איגוד החיילים היהודים״, עמותה רשומה שמטרתה לדאוג לזכויותיהם של יהודים בצבא. כחלק מהתחקיר שלנו התקשרנו אליו על מנת לקבל את חוות דעתו. על אף שהעמותה נמצאת בקשר טוב עם הקצונה הבכירה בבונדסוור, אף אחד לא התייעץ איתם לפני קבלת ההחלטה בקשר להקמת הרבנות. לדברי פורסט, הוא מכיר אישית רק כשישה יהודים שמשרתים כיום בצבא הגרמני, ורובם אינם דתיים ולא מעוניינים בשירותיו של רב. גם מספר בירורים אצל קהילות שונות ברחבי המדינה העלו חרס: אף אחד לא הכיר חייל בונדסוור יהודי שנוכל לראיין. חיילים בודדים שהתגייסו לצה״ל דווקא הכירו לא מעט.

(שרת הביטחון אק"ק ביום אישור החוק בבונדסטאג במאי השנה)

כמובן שלא כל היהודים הם חברי קהילה. ישנם כעשרות אלפי יהודים נוספים, בעלי אזרחות גרמנית או זרה שמרכז חייהם בגרמניה ושנמנעו מלהירשם כחברים ולשלם אחוז קטן מכספי המיסים שלהם לקהילה המקומית. אבל אפילו אם כמה מתוכם יתגייסו לצבא, האם מי שמסרב להצטרף לקהילה זקוק לרב ולאוכל כשר?  

יהודים — סוד צבאי

אז איך משרד הביטחון הגיע למספר של 300 יהודים? בפנייה הראשונה שלנו לדובר המשרד נאמר לנו שהמספר מבוסס על פרטים אישיים שסופקו על ידי חיילים בעת גיוסם. כשביקשנו לראות טופס לדוגמה, נאמר לנו שמדובר בטעות ושהמספר מבוסס על חישוב על סמך שאלון ייצוגי שבוצע על ידי גוף אקדמי שמסונף לצבא. כשביקשנו פרטים נוספים על השאלון נאמר לנו שמדובר במידע מסווג. לאחר חיפוש קצר בספרייה הציבורית מצאנו חלק נכבד מאותו מחקר בפרסום פומבי וגם על השאלות הנוגעות לענייני דת הצלחנו בסופו של דבר לשים את ידינו. על השאלה ״לאיזו אמונה דתית אתה מרגיש קשור?״ ציינו כשבעה מתוך 7744 חיילים שמילאו את השאלון ברשת האינטרנט הפנימית של הצבא את האמונה היהודית. בחישוב סטטיסטי שמבוסס על כך סופקה ההערכה שמספר היהודים בצבא הוא בין 53 ל-291. אגב, מספרם של החיילים ה״מרגישים קשורים״ לבודהיזם או לדתות פגאניות יותר מכפול.  

אבל להיות יהודי זה לא עניין של רגש, בטח לא בגרמניה. לצד הכנסייה הפרוטסטנטית והקתולית, הקהילה היהודית היא הגוף הדתי היחיד שזוכה להכרה כוללת מצד המדינה, שברוב המקרים אף אוספת עבורה את כספי המיסים. סעיף מס הדת הזה נאסף בדרך כלל גם על ידי המעסיק של כל חבר קהילה – ולכן יכול היה הצבא הגרמני לספק ללא כל בעיה מידע מפורט על כמה חיילים חברים בכנסייה הקתולית (40,889) וכמה בכנסייה הפרוטסטנטית (53,451) נכון ליולי 2020. על בסיס זה פנינו למשרד הביטחון בדרישה לספק לנו גם את מספר החיילים שמשלמים את ״מס הכנסייה״ לקהילה היהודית, אך באופן מפתיע נטען שאין ביכולתם לספק לנו את הנתון מפני שאינו ברשותם ונאמר לנו לפנות למשרד המיסים ולמשרד הפנים על מנת לקבל את הפרטים המדויקים. שני המשרדים טענו בתורם שאין ביכולתם לגשת לפריט המידע הזה אך התעקשו שהמספר המדויק נמצא במחלקה למשאבי אנוש של הצבא. כשפנינו לאותה מחלקה נאמר לנו שהם ישמחו להגיד לנו בדיוק כמה חברי קהילה יהודית נמצאים בצבא אך יום למחרת התנצלו ואמרו שאין ביכולתם לתת לנו את המספר ״כי הוא לא נכון״.

כדי להכשיר את הקמת הרבנות נטען שאחד מתפקידיה יהיה לחנך לקבלת האחר ומניעת אנטישמיות. אולם למטרה ראויה וחשובה זאת ניתן לגייס לא מעט ארגונים מנוסים בתחום החינוך

רבנים על שום מה? 

אם אין יהודים בצבא, או לפחות בקושי כאלה שזקוקים לעזרה בשמירת מצוות, כיצד ניתן בכל זאת להכשיר את הקמת הרבנות? בשלל ההצהרות של הקהילה היהודית, של חברי הפרלמנט וגם של הצבא, מסתבר שתפקיד נוסף של אותם רבנים עתידיים אמור להיות בכלל בהעברת מערכי שיעור לחיילים לא-יהודים על קבלת האחר ומניעת אנטישמיות. עצם הנוכחות של רבנים בשורות הצבא, כך לפי דובר משרד הביטחון, אמורה לשלוח מסר עוצמתי של סובלנות ופלורליזם לכלל החברה. אבל ממתי תפקידם של רבנים הוא להוות סמל או למנוע מגויים להפוך לאנשי ימין קיצוני? על מנת להיאבק בהקצנה גזענית (מאבק חשוב שראוי מאוד להקצות לו משאבים) ניתן בקלות רבה יותר להעסיק אנשי חינוך מקצועיים. יש לא מעט ארגונים מנוסים שיוכלו לספק לצבא את השירות ההכרחי הזה. 

סיפור הקמת הרבנות הצבאית בבונדסוור הוא אחת הדוגמאות הקיצוניות למה שחוקר היהדות וההיסטוריון יוליוס שפס קרא ״יהדות רפאים״, Phantomjudentum. חלקים בחברה הגרמנית אשר משתוקקים לכפר על העבר ולהשיב את אותם יהודים שאבדו, נוטים להגזים ולפנטז קיום יהודי עשיר ופורח במקומות בהם הוא כמעט ולא בנמצא. אולם הפעם אבל לא מדובר רק במשאלת לב תמימה להחזרת עטרה ליושנה אלא גם בטריק פוליטי שאמור לשפר את תדמיתו המעורערת של הצבא שנכשל פעם אחר פעם בטיפול במקרי הקצנה ימנית בשורותיו. בתמורה לכמה ג׳ובים, המועצה המרכזית של יהודי גרמניה מוכנה לשתף עם זה פעולה. לא פלא שרבים מחברי הקהילה כועסים על המהלך, אם כי הביקורת נשארת בינתיים בעיקר מאחורי דלתיים סגורות.