הקלות חג המולד: גם הקורונה היא כלי להגדרת ה”גרמניוּת”

ההקלות בהגבלות הקורונה לכבוד חג המולד הן דוגמה לאסטרטגיות המתוחכמות שמעצבות את התפיסה בשיח הציבורי בגרמניה, שלפיה המורשת הנוצרית נחשבת לניטרלית — ואף הופכת להכרח ולאינטרס ציבורי. דעה

בתחילת אפריל, בעיצומו של הסגר הראשון בגרמניה, ובסמוך לחג הפסח היהודי, לרמדאן המוסלמי, ולפסחא הנוצרי, הופצו ברשתות החברתיות פייק ניוז לפיהן מוסלמיות*ים יוכלו ליהנות מהקלות בנוגע למגבלות הסגר במהלך החודש הקדוש. החדשה השקרית עוררה ביקורת חריפה שבמרכזה עמדה השאלה: למה מוסלמיות*ים זכאיות לפטור מתקנות הקורונה בעוד שבנות*בני דתות אחרות לא?

אנטה וידמן-מאוץ (Annette Widman-Mauz), הממונה בלשכת הקנצלרית על ענייני הגירה, פליטות*ים, ואינטגרציה, הגיבה בציוץ בחשבון הטוויטר שלה לאותה ביקורת והדגישה שהתקנות תקפות לכל הדתות: ״בין אם פסחא, פסח, או רמדאן, אני מבינה את הצורך בתפילה משותפת ובקהילה. בכל זאת, ראוי שנימנע מכך כרגע לטובת הכלל, מפני שבריאות קודמת לכל״. בתמצית, וידמן-מאוץ הדגישה בדבריה את טבען השוויוני של התקנות, גם כשמדובר בדת. 

השוויון נעצר בחג המולד

אולם בסוף נובמבר הממשלה הפדרלית של גרמניה ו-16 מדינות המחוז הסכימו על ״תקנות מיוחדות לימי חג המולד״, כאשר בפועל, משמעות אותן “תקנות מיוחדות” הינה הקלות בנוגע להגבלות הסגר. לפי ההסכם, ההקלות ייכנסו לתוקף בין 23 בדצמבר ל-1 בינואר. בכך, גרמניה לראשונה נאלצה להודות שהיא מנווטת את מדיניות הקורונה שלה גם בהתאם למסורות נוצריות.

ההסכם ראוי לתשומת לב משתי סיבות. ראשית, למרות שחנוכה חל במהלך הסגר הנוכחי, גרמניה לא הודיעה על “תקנות מיוחדות” לחג היהודי. מכך ניתן להסיק שגרמניה נותנת עדיפות לנצרות על פני דתות אחרות. שנית, בעוד שבמהלך הסגר הראשון בריאות קדמה לכל, במהלך הסגר השני, כפי שניתן לראות, נצרות קודמת לבריאות.

חשוב לציין שהחלטה זו אינה מגיעה בהפתעה. חוק היסוד של גרמניה מבטיח שימי ראשון וימי חג ציבוריים יוגדרו כימי מנוחה. העובדה שלפי מסורות יהודיות ומוסלמיות היום השביעי הוא למעשה יום שבת, ולא יום ראשון, כמו גם העובדה שלא חגים יהודיים ולא חגים מוסלמיים נופלים תחת ההגדרה של ימי חג ציבוריים — בעוד שרובם המכריע של אותם ימי חג ציבוריים הם חגים נוצריים — כל אלה מהווים הוכחה להיקף השיטתי והמוסדי בו גרמניה מתעדפת את הנצרות על פני דתות אחרות.

דת כמאפיין חברתי

בשנים האחרונות, המושג ״נצרות״ עבר שינוי בשיח הציבורי בגרמניה מסמן של “דת” בלבד, לסמן של “תרבות”. שינוי זה התרחש במיוחד לאור דיונים ציבוריים שבמרכזם השאלה: האם ועד כמה האסלאם תואם ערכים אירופיים בכלל וגרמניים בפרט. עבור אותן*ם אלה שניסו לאפיין את מהות התרבות האירופית והגרמנית, ולהדגיש את הרלוונטיות של אותו דיון, המושג ״נצרות״ הפך במהרה לכלי שימושי.

לדוגמה, כחלק מהדיון הציבורי בגרמניה סביב שאלת מאפייניה הייחודיים של התרבות הגרמנית — אותה תרבות אליה מצופה ממהגרות*ים ומפליטות*ים להתאים עצמן*ם אליה (אינטגרציה) — טען ב-2017 מי שהיה בזמנו השר הפדרלי לענייני הפנים, הבינוי והקהילה, תומאס דה מזייר: ״המדינה שלנו עוצבה על ידי הנצרות״. בשנים האחרונות, נצרות הפכה לאחד המושגים השימושיים באותם ניסיונות חוזרים ונשנים להגדיר מהי “גרמניוּת”, ומה איננו.

כך או כך, בין אם כסמן של “דת” ובין אם כסמן חילוני של “תרבות”, על ידי שימוש בנצרות כסמן של אותם הבדלים בין הגרמניוּת לבין האחרוּת, דווקא הדרה מתגלה כאחד המאפיינים המרכזיים של החברה הגרמנית כיום. אותה הדרה של כל מי שלא יכול*ה לטעון לשייכות למורשת נוצרית. ההחלטה לנווט את מדיניות הקורונה בגרמניה בהתאם למסורת הנוצרית היא עדות נוספת להדרה של יהודיות*ים, מוסלמיות*ים ובנות*בני דתות אחרות מהאינטרס הלאומי הגרמני. וזו דוגמה נוספת לאסטרטגיות המתוחכמות שמעצבות את התפיסה בשיח הציבורי בגרמניה, שלפיה אותה הדרה נחשבת לניטרלית, חילונית, מתקבלת על הדעת — ואף הופכת להכרח ולאינטרס ציבורי.

על פי הודעה של הממשלה הפדרלית הגרמנית מסוף נובמבר, ההחלטה לאפשר הקלות במהלך חג המולד, היא מפני שחג זה ״חשוב במיוחד עבור המשפחה ועבור הלכידות החברתית״. קשה להניח שחברות*י הממשלה הגרמנית אינן*ם מודעות*ים לסכנה האקוטית הטמונה בגישה מקלה זו בזמן שמגפה עולמית ממשיכה להתפשט. בשל מספרי ההדבקה הגבוהים, מדינת ברלין החליטה להתאים את ההקלות לאופי הדמוגרפי של העיר/מדינה, כך שההגבלה לחמישה א*נשים בלבד נשמרה (בעוד שההחלטה הפדרלית מאפשרת מפגש של עד עשרה א*נשים), אולם ההגבלה לשני משקי בית הורחבה לחמישה משקי בית, מתוך הכרה בכך שבברלין יש לרבים “משפחה מבחירה”. אולם גם הגרסה הברלינאית אינה סותרת את העובדה שמדינות המחוז נאחזות ברעיון ההקלות במהלך החג. המסקנה המתבקשת היא שכוח רב נמצא בידיהן*ם של פוליטיקאיות*ים שלא זו בלבד שעושות שימוש בערך השוויון בין הדתות באופן מחושב וצבוע, אלא שגם מוכנות*ים לסכן חיי אדם ובלבד שלא לוותר על הפריווילגיות שלהן*ם.

אודי רז היא דוקטורנטית ב-Berlin Graduate School Muslim Cultures and Societies, שם היא חוקרת תפיסות של דמיון ושוני במפגשים בין יהודיות*ים ומוסלמיות*ים בגרמניה. הטקסט פורסם במקור באנגלית. 

תגובות