עושים כאן חיים: מדריך הריון ולידה בברלין
בדומה לכל תחום, גם הריון ולידה במדינה אחרת דורשים למידה ואיסוף מידע - ולפעמים גם גישור על הבדלים תרבותיים. כמה בדיקות אולטרה סאונד עושים כאן? איפה מתאים לך ללדת? ועל איזו עזרה ממש לא כדאי לוותר?
הריון ולידה הם חוויות אנושיות כה בסיסיות, אוניברסליות ואישיות - לכאורה זה לא ממש משנה איפה אנחנו עוברות (וגם עוברים) אותן. בפועל, אם אפילו התנהלות בקוּפה בסופרמרקט במדינה אחרת דורשת הסתגלות ולמידה, מן הסתם גם אירועי חיים כה משמעותיים כרוכים בפערי מידע ובהבדלים תרבותיים. המדריך שלפניכם הוא ניסיון לתמצת מידע מועיל על הריון ולידה בברלין, ולעשות קצת סדר באפשרויות הרבות. המידע מסתמך על ניסיוני המקצועי בתחום (ראו מסגרת), אך כמובן שייתכנו גם דעות וחוויות שונות.
1. הריון
על פי רוב אנחנו מגיעים להריון עם הרבה מידע שצברנו מבנות ובני משפחה, חברות וחברים, סרטים, טלוויזיה, אינטרנט, עיתונים ועוד. המידע הזה מאוחסן בקופסה בראשנו תחת הכותרת ״ככה זה לידה״. כשאני מתחילה להעביר קורס הכנה ללידה, ההצעה הראשונה שלי למשתתפות ולמשתתפים היא להסכים לעשות תהליך unlearning, כלומר לשכוח את רוב מה ש״למדנו״ מהסביבה באופן פסיבי, ולהתחיל לאסוף באופן אקטיבי את הידע המתאים והמדויק עבורנו. הידע הנכון יאפשר לנו להשפיע עד כמה שניתן על תהליך ההריון והלידה ולעשות בחירות מודעות, שנכונות לנו. באופן כללי, הגישה למעקב ההריון בגרמניה היא גישה פחות התערבותית לעומת ישראל, שבה כמות הבדיקות במהלך ההריון - גם תקין לחלוטין - היא מהגבוהות בעולם. כך, למשל, ההמלצה הכללית בגרמניה היא לבצע כשלוש בדיקות אולטרה סאונד במהלך ההריון, בעוד שבישראל מתחילים בחמש בדיקות, והרבה רופאים אף נוטים לעשות אולטרה סאונד בכל פגישה. אמנם גם כאן, לאט לאט, כמו בהרבה מדינות, התחום משתנה ויש נטייה לבצע יותר בדיקות אולטרה סאונד ובדיקות נוספות, כך שמעט בעייתי לומר דברים גורפים לגבי ״ככה זה בישראל וככה זה בגרמניה״, אבל בהחלט אפשר לומר שפה מעדיפים להתערב פחות ויש לגיטימציה למי שבוחרת להפחית את כמות הבדיקות. מצד שני, למי שרוצה להרגיש יותר בטוחה או לדבוק בשיטת המעקב הישראלית, לא תמיד יהיה נעים לבקש בדיקות נוספות. באחד המקרים המוכרים לי, לדוגמא, אישה ישראלית בהריון ביקשה לבצע בדיקת שקיפות עורפית, שבישראל מבצעים באופן שגרתי, והרופאה המקומית לא הבינה למה היא צריכה את זה בגילה הצעיר ובמצבה התקין. לאחר שהתעקשה, נאותה הרופאה לבקשתה. עוד הבדל משמעותי: בשונה מבישראל, שבה רק רופאים ורופאות מורשים לבצע מעקב הריון, בגרמניה ניתן לבחור בין רופא/ה למיילדת, או לשלב בין שניהם. המיילדת(Hebamme) היא מה שמכונה בישראל אחות-מיילדת, אלא שהשירותים שהיא מציעה רחבים הרבה יותר, ולמעשה היא דמות מפתח הן בהריון, הן בלידה והן בתקופה הראשונה שלאחר הלידה (כפי שנפרט בהמשך). היא רשאית לבצע גם את כל מעקב ההריון אם כך תבחרו (למעט בדיקות האולטרה סאונד), ובמקרה הצורך תשלח אתכן לבדיקות נוספות אצל רופא/ה. בהתאם לסוג מעקב ההריון שבחרתן, ייקבע מספר הפגישות עם המיילדת. כיוון שהמיילדת תהיה קרובה אליכם בזמנים רגישים ומשמעותיים, חשוב שהיא תהיה מישהי שאתם מתחברים אליה מבחינת אמון, גישה וכימיה בסיסית. יש מיילדות דוברות אנגלית, אך כדאי לשריין אותן מראש. אותו הדבר נכון לגבי בחירת רופא/ה, שחשוב שיתאימו לנו ולגישתנו, כדי שנוכל להרגיש בנוח לשאול כל שאלה ולבקש את מה שהכי מדויק לנו. על פי רוב, המיילדת שליוותה אתכן בהריון לא תהיה נוכחת בלידה עצמה, אלא אם כן בחרתן באפשרות של מיילדת פרטית (ראו בהמשך). אתר לחיפוש מיילדות
2. לידה
בלידה, כל דבר משפיע, וכדאי מאוד לבחור ללדת במקום שירגיש בטוח ונעים. בגדול, תוכלו לבחור מבין ארבע אפשרויות: מחלקת יולדות בבית חולים (גדול או קטן); בית לידה (Geburtshaus); בית יולדות אנתרופוסופי; ולידת בית. מעבר לכך, אפשר כאמור גם לשכור את שירותיה של מיילדת פרטית, שמלבד הליווי בהריון ואחרי הלידה (שהוא חלק מהשירות שכולם מקבלים) גם תהיה איתכן בלידה עצמה (להבדיל ממיילדת שפשוט נמצאת במשמרת ואין לה היכרות קודמת איתכן). שירות המיילדת הפרטית רלבנטי למי שיולדת בבית חולים. לפני שנפרט מה המשמעויות של כל אחת מהאפשרויות, כמה דברים כלליים: כמו בהריון כך גם בלידה עצמה - בישראל יש נטייה ליותר התערבויות: נותנים זירוזים מהר יותר ובאופן כללי לכל לידה מוקצב פחות זמן. הנטייה הכללית כאן היא לתת יותר זמן אם האשה מבקשת (ולפעמים גם אם היא לא מבקשת). רבים מבתי החולים נוטים להציע זירוזים אלטרנטיביים למיניהם לפני הצעה להתערבויות אחרות. באחת הלידות שליוויתי בשנה שעברה בבית החולים ויוונטס קליניקום, היתה ירידת מים אך לא התחילו צירים במשך זמן רב. התרגשתי לפגוש מיילדת רגועה מאוד, שהציעה זירוז טבעי (שמן קיק, מיץ פירות ושמנת או שילובים דומים), עודדה את העיסוי שביצעתי, ואפילו אמרה בגאווה שבית החולים מציע גם דיקור. הכל נעשה בסבלנות, בלי הלחצה והפחדה (שחוויתי לא מעט פעמים בארץ). במקרה הזה הסבלנות אכן השתלמה, והלידה התפתחה בהמשך באופן טבעי. אבל זה כמובן סיפור אחד, ובאותו בית חולים עם יולדת ומיילדת אחרות הכל עלול היה יכול להיות שונה לגמרי. בגרמניה, אגב, יש שיעור של כמעט 30 אחוזי לידות קיסריות, לעומת כ-20 אחוז בישראל (ההמלצה של ארגון הבריאות העולמי עומדת על כעשרה אחוזים). אפשר לומר שיש כאן גם פחות דחיפה מצד הצוות לקבלת אפידורל, וכשכבר נותנים, הכמות הרווחת פה היא מה שנקרא ״Walking Epidural״, כלומר מינון שמשאיר ליולדת אפשרות תנועה ברגליים. זאת בניגוד למתודה השכיחה בישראל, לשאול כל חצי שעה (ולפעמים יותר) ״את בטוחה שאת לא רוצה כבר אפידורל?״. חשוב לציין שאני לא נגד אפידורל, להיפך - אני מאוד שמחה שהאפשרות הזאת קיימת - אבל אני מאמינה שצריך גם להיות קשובים לרצון של היולדת ולא לערער את הביטחון שלה בעצמה וביכולת שלה לעבור את הלידה.
בית יולדות - מחלקות יולדות בבתי חולים
אני מעדיפה לקרוא לאפשרות הזאת בית יולדות, כי הריון ולידה הם לא מחלות. הקטגוריה הזאת מאוד רחבה וכוללת בתי חולים יותר קטנים ואינטימיים ובתי חולים יותר גדולים וסואנים. בתי החולים הקטנים בדרך כלל יותר רגועים, וכתוצאה מכך גם ניתנת תשומת לב יתרה לכל יולדת, ויש יותר סבלנות לתהליך הלידה. אפשר לבחור בית יולדות לפי המוניטין שלו, ואפשר לבחור לפי קירבה הביתה. אני ממליצה להתחיל את הבדיקה דווקא בקטנים יותר. כל בית חולים מציע מפגשי סיור, בהם אפשר לשאול שאלות, לחוות את האווירה הכללית ולהכיר מעט את הצוות.
גם בין בתי החולים הגדולים יותר לא כולם אותו הדבר כמובן. יש מזמינים יותר ופחות. בהרבה מקרים, אם כי בהחלט לא בכולם, בבתי החולים הגדולים מקבלים פחות תשומת לב אישית ובעיקר פחות זמן ללדת. לרוב מדובר בבתי חולים אוניברסיטאיים, כלומר שיש בהם סטודנטים חרוצים המעוניינים לראות וללמוד מהכל. חשוב לברר מראש אם ייתכן שייכנסו לחדר סטודנטים במהלך הלידה ולהחליט אם זה מתאים לכם.
בית לידה (Geburtshaus) - בתי יולדות שאינם בבתי חולים
אפשרות בית הלידה מתאימה למי שמעוניינת בלידה שדומה ללידת בית מבחינת אווירה, אבל מעדיפה מקום מוסדר. יש בתי לידה רבים בברלין, פזורים לפי אזורים ומצוידים בין השאר בבריכות לידה, כדורי פיזיו, מיטה זוגית ועוד אבזרים. מבין בתי הלידה בברלין, יש כאלה שקרובים מאוד לבתי חולים, לעתים ממש באותה חצר, ואחרים שמעט מרוחקים יותר. כך שממש אפשר לבחור מה הכי מתאים לרצונות, לחששות ולכל הקולות הפנימיים. השירות ממומן בחלקו אם לא ברובו על ידי הביטוח הרפואי, אך העלויות משתנות בהתאם לביטוח שלכם ולבית הלידה שבחרתם, כך שצריך לבדוק באופן פרטני. אגב, בשנים האחרונות החלו לצוץ בתי לידה דומים בישראל, אבל הם עדיין פרטיים לחלוטין ואין השתתפות במימון.
בית יולדות אנתרופוסופי
בית היולדות של בית החולים האנתרופוסופי Gemeinschaftskrankenhaus Havelhöhe טובל ביער ירוק (מערבית לגרונוולד) ומתאים למי שרוצה ללדת עם ולהרגיש בלי (גילוי נאות: עשיתי שם את אחת משתי ההתמחויות שלי בברלין). מצד אחד יש חדרי לידה ענקיים בצבעי פסטל, כדורים, מזרנים, אמבטיות, כיסא לידה, מיטה גדולה במיוחד ואופציות לידה נוספות אם רוצים או צריך; ומצד שני יש צוות רפואי מנוסה ואם עולה הצורך בניתוח קיסרי או כל התערבות מוכרת אחרת מבתי חולים רגילים, הכל מתבצע באותה המחלקה. עם זאת, הנטייה היא לנסות קודם את הנתיבים הטבעיים יותר. מדובר בבית חולים ציבורי, כך שאין עלויות נוספות.
ליווי של מיילדת פרטית ו/או דוּלה
לחלק מבתי היולדות בבתי החולים אפשר להביא מיילדת פרטית (Beleghebamme), כלומר מיילדת שהכרנו במהלך ההריון והתחברנו אליה, וחוויית הלידה איתה תספק ביטחון ורוגע. חשוב לבדוק מראש, כי לא כל בית חולים מקבל מיילדות פרטיות, ויש כאלה שמקבלים, אבל רק מתוך רשימת שמות מוגדרת. אם זאת אפשרות שאתן שוקלות, שווה לברר בשלב מוקדם אלו בתי יולדות מקבלים אלו מיילדות ולמצוא אחת שמתאימה לכן כבר בחודשי ההריון הראשונים. אפשרות נוספת היא דולה. המילה דולה קצת פחות מוכרת בגרמניה מאשר בישראל, בין השאר משום שתפישת תפקיד המיילדת כאן יותר הוליסטי (כלומר המיילדת לא מלווה רק בזמן הלידה, אלא גם לפניה ואחריה). אבל דולות הן חלק מעולם ההריון והלידה גם כאן, ואף מורשות ללוות לידה בבתי חולים. הדולה מספקת תמיכה פיזית, נפשית ואינפורמטיבית בהריון, בלידה ולאחר הלידה, תוך שימוש בטכניקות מעולם הרפואה המשלימה, עיסוי, זירוז לידה טבעי במקרה הצורך ועוד. מניסיוני כדולה, חלק משמעותי מהשירות הוא זמינות לייעוץ בכל עת כחודש סביב הלידה. למרבה הצער שירות הדולה, שעלותו כמה מאות אירו, אינו ממומן על ידי המדינה. כמובן שכאשר יש ליווי של מיילדת כפי שניתן בגרמניה, עולה השאלה האם ומדוע צריך בכלל דולה. יכולים להיות לכך כמה מניעים: ראשית, כפי שציינו, כאשר נעזרים בשירות המיילדות הציבורי, בדרך כלל המיילדת המלווה בהריון לא תהיה זו שנוכחת גם בלידה, כלומר הדמות התומכת המשמעותית בלידה תהיה על פי רוב מישהי שתפגשו לראשונה בחדר הלידה. מניע נוסף שעשוי להיות מאוד משמעותי עבור מי שלא נולדו כאן הוא השפה והמנטליות. לידה היא תהליך מאוד אינטימי ורגיש, ונשים רבות יעדיפו לעבור אותו בשפה שנוחה להן ולא דורשת מהן מאמץ, הן מבחינת תמיכה והן מבחינת הסברים וגישור תרבותי לתהליך. התמודדות עם כאב, דרכי תקשורת, תפישת גוף - לא תמיד קל להתמודד עם ההבדלים בזמן שיש כל כך הרבה דברים נוספים להתמודד עימם, ועוד בגרמנית, או אפילו באנגלית במקרה הטוב. הסיכויים ללידה מוצלחת טובים יותר כאשר יש לנו תחושת ביטחון, נוחות ונעימות. בכל מקרה כדאי לנסות ולהבחין בהבדלים התרבותיים רגע לפני שנעלבים. רצוי תמיד לשאול לסיבת ההערה או השאלה שגרמו לתחושה לא נעימה. על פי רוב לא מדובר במשהו אישי, וקל יותר להרפות אם מודעים לכך. אני מכירה יולדת ששלחו לה פסיכולוגית לאחר לידה קיסרית בטענה שיש לה ״בעיה נפשית עם כאב״. הפסיכולוגית הרגיעה והבהירה שמדובר פשוט בפער תרבותי ורמת רגישות שונה.
לידת בית
לידת בית מתבצעת בבית היולדת/הזוג, עם מיילדת מקצועית ומנוסה, שמתמחה בלידות בית (ולרוב גם עם מיילדת נוספת או דולה). שיעור לידות הבית בגרמניה גבוה מאשר בישראל, אך לא בהרבה. מי שרוצה לידת בית בדרך כלל מרגישה בעצמה שזו האפשרות שמתאימה לה, ולפעמים מדובר בנשים שזו אינה הלידה הראשונה שלהן. הממסד בגרמניה תומך בלידת בית כמו בכל לידה אחרת, כך ששירות הליווי של המיילדת במהלך ההריון ואחרי הלידה ניתן כרגיל, ותידרש רק השתתפות עצמית בכיסוי עלות המיילדת הפרטית בלידה, כפי שתידרש אם נרצה מיילדת פרטית שמכירה אותנו גם בלידה בבית חולים.
אגב, יחסית נפוצה כאן גם ״לידה אמבולנטית״, שהיא פחות דרמטית ממה ששמה מרמז: הכוונה היא שהלידה התבצעה בבית לידה/יולדות, אך היולדת יוצאת הביתה עם התינוק כמה שעות אחרי הלידה.
אתר עם הרבה מידע על לידה בברלין
3. אחרי לידה
ההגעה הביתה אחרי לידה יכולה להיות מאתגרת ומבלבלת בכל מקום. הכל חדש, יש הרבה שאלות ותהיות. בגרמניה נהוג שבעשרת הימים הראשונים שלכם בבית, המיילדת מגיעה כל יום לביקור בית של כעשרים דקות עד חצי שעה (Nachsorge).
המטרה היא לדאוג גם לתינוק וגם לאמא: ה-Hebamme תבצע בדיקת דם לתינוק, תשקול אותו, תבדוק את חבל הטבור, ההנקה, העיכול… אצל האמא היא תבדוק את התפרים אם יש, מצב הרחם אחרי הלידה ועוד לפי הצורך. במקרה שתתעורר בעיה שמצריכה סיוע נוסף, המיילדת תדע לאן להפנות להמשך בדיקות/טיפול/תמיכה. מלבד עשרת הימים הראשונים, אתם זכאים לעוד כמה מפגשים עד תום תקופת ההנקה. זהו שירות סטנדרטי שניתן על ידי המדינה, אך עלותו משתנה מעט לפי סוג הביטוח - על פי רוב הוא בחינם לגמרי ולעתים בהשתתפות עצמית נמוכה. כיוון ששירות מסוג זה אינו קיים בישראל, כלומר זה לא חלק מ״קופסת הלידה״ שהגענו איתה, האפשרות הזאת יכולה להפתיע לפעמים, ונתקלתי באנשים ששאלו בשביל מה צריך את זה בכלל. אני יכולה לומר שמניסיוני זו מתנה גדולה, שלא כדאי לפספס. לא מזמן ישבתי עם חברה, מיילדת גרמנייה, וסיפרתי לה איך דברים מתנהלים בישראל בתחום הלידה. היא ממש עצרה אותי בשלב של אחרי הלידה ושאלה ברצינות ״וזה עובד בלי שמיילדת באה בימים הראשונים? איך הם מסתדרים?״. אז נכון, מסתדרים יופי. ויחד עם זאת, ככל שאישה אחרי לידה יכולה להרפות יותר - בגוף, במאמץ, בהתרגלות, בלחץ של ״איך עושים את זה״ - יש לה יותר אנרגיות לעצמה ולתינוק החדש. ובל נשכח את העיקר: בישראל יש לנו על פי רוב גם תמיכה ממשפחה, הורים וחברים - מעגל תמיכה שלא נגיש כאן עבור רבים. לסיכום - בורכנו באפשרויות רבות וטובות, ומה שצריך לזכור הוא שלכל אישה נכון משהו אחר ושכל לידה היא שונה. בברכת לידות בריאות והמון שמחה!
זהר רן קרני היא דולה, מדריכת הכנה ללידה בדגש על הפיכת תהליך ההריון והלידה להזדמנות טרנספורמטיבית, יועצת לנשים ולזוגות בהריון במגוון נושאים, מורה ליוגה, מדריכת עיסוי תינוקות ועוד. גרה בברלין מאז 2005, כאן עשתה בין השאר התמחות מעשית בבית הלידה הטבעית Geburtshaus Charlottenburg ובבית היולדות האנתרופוסופי. הקימה את “שפת אם - Mother Language”, מפתחת סדנת “מסע האגן שלי” (“My Pelvis’ Journey”), מעבירה סדנאות גוף-מיינד דרך תנועה, מגע, קול ועבודה רגשית. מדברת עברית, אנגלית וגרמנית.