יומן קורונה ברלין: ״30% פחות ממה שהיה ב׳חיים הקודמים׳ זה מבורך, אני מתכוון לאמץ את זה״
נתנאל אזולאי, בברלין מ-2016, סטודנט להיסטוריה של עם ישראל וספרות, מדריך טיולים
מי אני, מאיזו שנה אני בברלין ומה אני עושה בעיר?
נתנאל אזולאי, בברלין מ-2016, נשוי לדני, סטודנט להיסטוריה של עם ישראל וספרות, מדריך טיולים בעיר ומשתתף בפרויקט תרגום עדויות ניצולי שואה של חברת אאודי מעברית לגרמנית.
איך תקופת הקורונה השפיעה ומשפיעה עליך ברמה האישית?
בסוף חודש פברואר, כשהכל רק התחיל ובחלק מהמקומות אפילו הכה בעוצמתו, הייתי עם בן הזוג שלי בחופשה בניו יורק ואף אחד מאיתנו לא היה מודע למימדי ההשפעה של הווירוס, אף אחד מאיתנו לא דמיין שהדבר הזה בכלל ישפיע באיזושהי צורה על החיים האישיים שלנו. כשאני בחופשה אני מתנתק מכל הרשתות החברתיות ולא קורא עיתונות מתוך עקרון, באתי לנפוש לא להתעדכן במשפטי שחיתות או אירועים פוליטיים דרמטיים. אבל היה איזה ערב אחד במלון שדפדפתי בין ערוצי הטלוויזיה האמריקאית וראיתי איזה אזכור קטן על וירוס מסין והשערה שהרבה מאוד אנשים מתים ממנו. כמו כל דבר בחיים, מה שמופיע בחדשות אין לו שום השפעה ישירה עלי, חשבתי. צעקתי לבן זוג שלי שהיה במקלחת שאיזה וירוס מסתובב בסין, והוא אפילו לא הגיב. יום לאחר מכן, אחרי התרוצצויות ברחובות ניו יורק, תקף אותי דיכאון קטן. ישבתי עם דני בבית קפה מקומי, ירד אז הרבה גשם שלא הוסיף למצב הרוח, ואמרתי לו: ״הלוואי שהיינו יכולים לעצור הכל״. כנראה שהבניינים המפלצתיים, הניכור של ניו יורק וריצת החיים עשו את שלהם. ״בוא ניקח איזו חופשה של חצי שנה״, אמרתי לו. ״נעצור הכל, נקרא מלא, נראה הרבה סרטים וסדרות, נטייל, נהיה בבית, נחבק את גרב (הכלב שלנו), אני מרגיש שהחיים רצים מדי ואני רץ אחריהם״.
כמה ימים לאחר מכן נחתנו בברלין, ואז התחילו הידיעות על חולה ראשון בברלין וחולה ראשון בישראל ומדד הפחד עלה. הייתי מהראשונים לקבל את המכה, כי היתה מתוכננת לי טיסה לישראל שבוטלה ואני גם עובד כמדריך טיולים, כך שמרבית הסיורים בוטלו. במובן מסוים, המשפט ״היזהר מהחלומות שלך, הם עלולים להתגשם״, התממש. והנה, קיבלתי את מה שרציתי - חופש וניתוק מריצת החיים, לחתוך לפחות שלושים אחוז ממה שהיה לפני הקורונה: קניות, בילויים, עבודה מרובה, עיסוק בפוליטיקה ובחדשות. החיים הפכו מרווחים יותר ומבחינתי הקורונה היתה שיעור לא רע לקונטרול פריק כמוני - מישהו תלה אותי באוויר, והייתי תלוי לצד אחרים באוויר, הכל נעצר ואין לי שליטה על כך. זה חירפן אותי בהתחלה, אבל לאט לאט התרגלתי והתחלתי לחבב את זה.
איך תקופת הקורונה השפיעה ומשפיעה עליך ברמה המקצועית?
הייתי אומר שהראשונים לחטוף בתחילת המשבר היו מדריכי הטיולים בעיר או בכלל כל מי שעובד בענף התעופה והתיירות. מצאתי את עצמי בעל כורחי מרותק לטלוויזיה ולחדשות מישראל כי אני עובד בעיקר עם תיירים ישראלים ולכן כל דבר שקורה בארץ משפיע עלי ברמה המקצועית. ביטולים מיהרו להגיע, תוך שבוע מצאתי את עצמי ללא עבודה. זה היה מאוד לא פשוט כיוון שבחודשים שלפני כן עבדתי על להקים עסק משל עצמי ולצאת לדרך עצמאית (עד אז עבדתי בחברת סיורים לא שלי) - עבדנו על קונספט וחומרים ועל אתר ועל ממשק ייחודי והכל כבר היה מוכן - ואז הגיעה הקורונה ודרשה ממני לבטל תוכניות, או לכל הפחות לדחות אותן. אז כרגע התוכנית במגירה, אבל אני לא מתכוון להתלונן על שלושה חודשים שקיבלתי שבמסגרתם יכולתי לעבוד עוד על העסק שלי, וכשיגיע הרגע - הוא ייצא לאוויר העולם. במידה מסוימת זו מתנה שהקורונה דחפה אותי לצאת לדרך עצמאית עם כל הסיכונים שכרוכים בכך.
מה הדבר הכי מבאס שהתבטל לך בגלל הקורונה?
טיסות. המשפחה שלי, שלא ראיתי הרבה מאוד זמן, היתה אמורה לבקר אצלנו בפסח אבל הטיסה התבטלה. אני גם הייתי אמור לבקר בארץ במרץ וגם במאי, ושתי הטיסות התבטלו. ובואו נודה, מבחינתי טיסות זה יותר הכרחי מלפתוח את זארה או יוניקלו, באמת שאני יכול להסתדר גם בלי השיט הזה. קניונים וחנויות הם פחות מצרך חיוני מטיסות נניח, כך שכרגע זה הדבר שהכי חסר לי וממש לא מעניין אותי מתי יחזירו את הקהל לאיצטדיוני הכדורגל ואלו חנויות ייפתחו או לא.
מה הדבר הכי משמח שקרה לך בזכות הקורונה?
נזרקתי לתוך מציאות של חוסר שליטה איום ונורא, שלאדם כמוני זה היה חתיכת אתגר להתמודד איתו. עמדתי חסר אונים, תלוי בחסדי הקורונה, ובמהלכם של שלושה חודשים משתקים צמחתי מזה: התחלתי לעשות יוגה, עבדתי על העסק שלי וביליתי יותר זמן עם בן הזוג שלי שעבד בתקופה הזו מהבית. השלמתי הרבה קלאסיקות וסדרות שתמיד רציתי לראות ולא היה לי זמן, קראתי המון ובאופן כללי המטבח אצלנו בבית הפך לחגיגה כי למדתי מתכונים חדשים. חוץ מזה, היינו אמורים לעבור לדירה חדשה לפני חודש אבל גם זה נדחה בגלל הקורונה, ויקרה רק בחודש הבא. מבחינתי זה מדהים שקיבלתי זמן כדי לתכנן את המעבר, לבחור רהיטים חדשים. אלו דברים שהיו יכולים להיות סיוט כשצריך לעשות אותם במקביל לשגרה מעייפת פלוס עבודה. יותר טוב מזה אין.
באיזו מידה אתה מרגיש שחזרת לשגרה? אלו היבטים הכי מאתגרים בתהליך החזרה לשגרה?
קשה לקרוא לזה שגרה. אמנם בתי קפה ומסעדות פתוחים והחיים לכאורה חזרו למסלולם, אבל אני עדיין לא עובד, רק לומד, כך שהחיים לא השתנו מאז הכל התחיל, פרט ליכולת ללמוד בבית קפה או להיפגש עם יותר מחבר אחד. ואני באמת בסדר עם זה, שלושים אחוז פחות ממה שהיה ב״חיים הקודמים״ זה משהו מבורך ואני מתכוון לאמץ את זה. קוקו שאנל אמרה על זה משהו יפהפה בהקשר לאופנה: ״לפני שאת יוצאת מהבית, תורידי מעלייך לפחות פריט אחד״. חיים מינימליסטיים הם ברכה, מסתבר.
חוכמה בדיעבד: מה אתה מבין כעת על החודשים האחרונים ועל עצמך בתוכם שלא יכולת להבין או לדמיין בתחילת התקופה?
בתחילת המשבר מצאתי את עצמי בלי הכנסה ונלחצתי מזה מאוד. כל חיי עבדתי ופרנסתי את עצמי ופתאום החיים מאלצים אותך לחפש פתרונות אחרים. העניין הוא שלא היו הרבה אפשרויות, כי לא יכולתי לצאת ולחפש עבודה כשהכל נסגר. הייתי חרד עד שהגיעה הידיעה שהמדינה מסייעת לעצמאים, דבר שהוא ממש לא מובן מאליו. מהיסטריה מוחלטת עברתי למצב של שקט נפשי, וזה משהו שבדיעבד מלמד אותי הרבה על המקום שבו אני חי. הרי זה לא עניין של כסף כמו העניין שהמדינה סומכת עליך וברגעי משבר עומדת במבחן המציאות ונותנת יד. לחלק מאיתנו זה אולי מובן מאליו, עבורי - ממש לא. בטח לא מהמקום שממנו אנחנו, ישראלים בברלין, מגיעים. איכשהו, במרחב הגרמני, אפשר לנשום יותר לרווחה. תרתי משמע.
המלצות (מכל סוג) לתקופה?
יהיה מגוחך להמליץ על יוגה, כי אני מרגיש שהצטרפתי לגל מאוחר מדי, אבל מי שעדיין לא טעם מהאושר הזה - יש כל כך הרבה סרטוני הדרכה מעולים ביוטיוב, אחד מהם הוא של אמריקאית בשם אדריאן, מדובר על תוכנית למתחילים לשלושים יום וזה הפתיע אותי עד כמה זה הצליח לגעת לי בנקודות ולהעיף אותי גבוה.
וגם - ממליץ על הפודקאסט של העיתון ״די צייט״, יש להם ערוץ שמוקדש לז’אנר האגדי-גרמני ״קרימי״ שעונה לשם Verbrechen שבו מתארחת חוקרת וכתבת קרימינולוגיה, ההגשה סופר מעניינת והסיפורים אמנם מחרידים, אבל נותנים הצצה לפרשיות אפלות וחידות בלתי פתורות.
והכי חשוב - אם יש משהו שאני באמת ממליץ עליו זה לברך על כך שהקורונה ריסקה את הפומו. אין יותר תמונות מחופשות, אין יותר תמונות אינסטגרם על זוג מתעורר בבוקר עם ארוחת בוקר ומיץ תפוזים כי באיזשהו מובן הקורונה הכתה בכולנו ללא הבחנה והתחושה של ״אחרים עושים יותר ממני״ ראוי שתיעלם. אפשר גם ליהנות מהכלום והשום דבר ולא להרגיש אשמים על כך, החיים לא צריכים להתנהל על דפי ״טו דו ליסט״, כי יום אחד אתה מתכנן תוכניות ויום לאחר מכן פורצת, נניח, מגפה עולמית.
