יומן קורונה ברלין: ״כמארגנת מסיבות, המעבר הדרסטי מהכל לכלום די שבר אותי״
היא-לי לידר, בברלין מ-2016, מארגנת אירועים ומסיבות Fetish ו-BDSM
מי אני, מאיזו שנה אני בברלין ומה אני עושה בעיר?
אני היא-לי לידר, גרה בברלין ממאי 2016. הגעתי לכאן עקב משבר בחיי, הרגשתי שהגעתי לנקודה בחיים שבה לא באמת הרגשתי חיה, פשוט פעלתי מכוח האינרציה כמו איזו זומבית והייתי חייבת לעשות שינוי. לא היתה לי תוכנית ולא ידעתי גרמנית, רק ידעתי שאני חייבת לנסות. התפטרתי מהעבודה, התגרשתי, ארזתי שתי מזוודות ונסעתי.
כשהגעתי לא הכרתי אף אחד בברלין, לכן החלטתי למצוא את קהילת ה-BDSM המקומית, לאחר שנים שהייתי חלק בסצינת ה-BDSM בישראל, זה היה הדבר הכי טבעי לעשות כי הרגשתי ששם שאמצא את האנשים שלי. די מהר מצאתי אותם במפגש חברתי שנקרא Berlin munch, שנערך בבר בכל שבוע, בגרמנית. שם התחלתי להכיר אנשים, והתחלתי גם לקחת חלק ולהיות אחראית על המפגש באנגלית שנקרא The international english munch ומתקיים כל יום שישי. לאחר כמה מפגשים וכמה מסיבות BDSM, החלטתי שמשהו חסר לי, ולפני בערך שלוש שנים החלטתי לארגן מסיבת BDSM, עם דגש על חיבור חברתי בין אנשים, וזה עבד והתפתח. מאז זה מה שאני עושה כאן ונהנית מזה מאוד, מארגנת מפגשים חברתיים של הקהילה ומסיבות FETISH ו-BDSM במועדון האינסומניה.
איך משבר הקורונה משפיע עלייך ברמה האישית?
ביום שהכל נסגר הרגשתי שבבת אחת נגמרו חיי כמו שאני מכירה אותם. הייתי בשוק. הרי כל מה שעשיתי כל הזמן היה לעבוד ולהיפגש עם אנשים, אם זה חברים או באופן עסקי, להנחות מפגשים כל שבוע, היו לי שתי מסיבות חודשיות לארגן, אחת pLay party קטנה שנקראת Hilly’s spielplatz בימי חמישי לכ-50 איש ועוד מסיבת BDSM גדולה שנערכה לראשונה בפברואר שנקראת KINKTASTISCH והיו בה בערך 400 איש, היה מטורף וכיף.
ואז ממצב של לראות אנשים ואירועים ואקשן וארגונים וטלפונים כל הזמן - פתאום אין כלום.
קצת קשה לי להודות שהייתי בהלם ובדיכאון בהתחלה ולקח לי זמן לצאת מזה. הבידוד והמעבר הדרסטי הזה מהכל לכלום היה מאוד קשה. להיות לבד די שבר אותי.
אבל אחרי בערך חודש של הלם ודיכאון התחלתי לחשוב מה אני כן יכולה לעשות במצב הזה, כי פתאום יש לי הרבה זמן, אז התחלתי לעשות את המפגשים של הקהילה בזום. זה היה מוזר בהתחלה, אחרי מפגשים של כשבעים איש פתאום לשוחח עם 7-10 בזום, אבל זה כיף ועושה הרגשה של ביחד וגם אפשר להכיר אנשים חדשים.
עברתי דירה בינואר ולא באמת הספקתי לעשות כלום בדירה או להכיר את השכונה ואחרי שהתחילה הקורונה פתאום היה לי זמן ויצאתי לסיבובים להכיר את האיזור בו אני גרה ולעצב את הדירה כמו שרציתי.
התקופה הזאת של השקט גרמה לי לחשוב הרבה על חיי, מה אני רוצה להמשיך לעשות ומה חייב להשתנות, בפן האישי ובפן העסקי, ואלו אנשים אני רוצה קרובים אלי, דברים שחשבתי עליהם לפני אבל לא באמת יכולתי להתעמק בהם עם כל הרעש והכאוס מסביב.
איך משבר הקורונה משפיע עלייך ברמה המקצועית?
כמובן שמייד איבדתי את מקור ההכנסה שלי כיוון שהמועדונים היו בין הראשונים להיסגר. זה היה מאוד מפחיד, בייחוד אחרי שהדברים הצליחו כל כך. מזל שקיבלתי את הסיוע מהממשלה, זה קצת הרגיע, אבל זה רק לכמה חודשים, לכן עדיין קיים הפחד, גם מבחינה כלכלית אבל גם מהבחינה שאני מאוד אוהבת ומחוברת לעבודה שלי ומאוד רוצה להמשיך לעשות אותה.
ב-18 באפריל עשינו לייב סטרים ראשון של KINKTASTISCH מהמועדון וקיבלנו קצת תרומות, וב-16 במאי עשינו את השני. נמשיך בינתיים לעשות אירועי לייב סטרים אחת לחודש, אבל לאורך זמן אי אפשר להסתמך על זה, לכן אני כרגע עובדת עם מועדון האינסומניה על פרויקטים אחרים אונליין שאמורים לייצר הכנסה יותר משמעותית, אחרת לא יהיה מועדון לחזור אליו.
רק אחרי שהכל הפסיק בגלל הקורונה קלטתי כמה אנשים איבדו מקום עבודה בגלל שהמועדון סגור - הצוות שעובד במועדון, מארגני המסיבות, דיג’ייז, פרפורמרים, צלמים וכו’, פשוט מטורף. לכן אנחנו עובדים קשה ממש ודי ללא תשלום כדי לשמור על מקום העבודה שלנו, שיהיה לנו לאן לחזור.
בנוסף לכך, בשיתוף עם המעצבת Marten May נתחיל למכור בקרוב מסיכות עם הלוגו של KINKTASTISCH ומשם נוכל להתפתח לעוד אקססוריז. כל עוד אין מסיבות, צריך לחשוב על כיוונים ושיתופי פעולה חדשים.
מה הדבר הכי מבאס שהתבטל לך בגלל המשבר?
לבקר את המשפחה. באוגוסט נהייתי דודה והיה לי לי תכנון לבקר כל חודש. אני מתגעגעת לכולם וזה מרגיש לי שאני מפסידה את האחיין שלי גדל ובכלל מפסידה זמן עם המשפחה. כמובן שאנחנו מדברים הרבה בווידאו אבל זה לא אותו דבר.
מה מבין הדברים שאי אפשר לעשות עכשיו בברלין הכי חסר לך?
כל האירועים החברתיים והמסיבות, לא בהכרח שלי, חסר לי ממש הפן החברתי של להיפגש עם יותר ממישהו אחד לשבת לשתות איפשהו ולצאת לרקוד.
מה בברלין הכי עושה לך טוב בימים אלה?
להיפגש עם חברים (אחד כל פעם, כמה שניתן), כל כך חשובה האינטראקציה האנושית, זה הבדל מהותי בשבילי וזה חשוב לי ממש, ישר הבחנתי בשיפור ניכר במצב הרוח שלי לעומת התקופה שלא פגשתי אף אחד. בנוסף, עכשיו כשמזג האוויר מעולה כיף להסתובב כשהטבע פורח וירוק.
האם גילית או הבנת טוב יותר משהו על ברלין/גרמניה/הגירה באמצעות/בזכות/בגלל המשבר?
גיליתי שאפילו מוסד כמו הג’ובסנטר יכול להיות ידידותי וקל למשתמש בזמן משבר - הם הוציאו טפסים קלים למילוי (מי יודע, אולי הם אפילו ימשיכו עם זה), הייתי בשוק, ובכלל כל ההתנהלות המהירה של הממשלה עם הסיוע, בהחלט היתה גילוי מפתיע לטובה.
המלצות (מכל סוג) לתקופה הזאת?
צפו בלייב סטרימים ממועדונים בברלין, גם בבית כיף לרקוד.
צאו לטייל במקומות בעיר שעוד לא הייתם בהם או אפילו קרוב לבית, במיוחד אם אתם בדרך כלל נוסעים כל הזמן בתחבורה ציבורית - לפעמים אנחנו לא יודעים מה יש לנו ליד הבית.
אל תוותרו על שמירת קשר עם חברים. גם אם אתם מרגישים שהתרחקתם, זה הזמן ליצור קשר חזרה בלי לעשות יותר מדי חשבון. כולנו עברנו ועדיין עוברים חוויות יותר או פחות נעימות, אם אי אפשר להיפגש, שיחות וידאו זה מעולה גם.
אפשר גם לא לעשות כלום ופשוט לשכב בחוץ על שמיכה וליהנות מלהיות כאן ולתת לראש לנדוד במחשבות, גם זה ממש בסדר…
