יומן קורונה ברלין: ״כשהסרטן שלי והסגר הסתנכרנו - היתה בזה איזושהי נחמה״
גילה בלום, בברלין מ-2019, בתקופות רגילות יותר עובדת מהבית כמנהלת אדמיניסטרטיבית של משרד מכירות
מי אני, מאיזו שנה אני בברלין ומה אני עושה בעיר?
אני גילה בלום, בת 25, במקור מירושלים. חיה בברלין מאז ינואר 2019 עם בן זוגי אוּרי. בתקופות רגילות יותר אני עובדת מהבית בתור מנהלת אדמיניסטרטיבית של משרד מכירות.
איך תקופת הקורונה משפיעה עלייך ברמה האישית?
כשהקורונה התחילה לא חשבתי שהמצב ישפיע עלי יותר מדי בגלל שאני עובדת מהבית, אבל לא ידעתי שהמשבר העולמי הביא לי הפתעה קטנה - משבר קטן אישי במיוחד בשבילי.
כשהתחילה הקורונה שמענו רק על כמה מקרים בודדים בעולם ועוד כמה שהגיעו לברלין. באותם ימים גיליתי גושים בצוואר שהתגלו כסרטן - וקיבלתי את הבשורה שיש לי לימפומה מסוג הודג׳קין, שהסרטן בשלב 3 מתוך 4, ושאני צריכה להיכנס לטיפולים כמה שיותר מהר.
כך שברמה האישית הייתי צריכה להתמודד עם הסרטן שלי אבל הרבה לבד, לא בגלל חוסר באהבה או במשפחה, אלא בגלל החוסר בטיסות והבלבול וההנחיות המשתנות יומיום. כך יצא שלא יכולנו לקבל משפחה שתבוא לעזור, למעט אמא הקסומה שלי שבאה מקנדה בדרך לא דרך. די מהר מצאתי את עצמי מקבלת הוראה מהאונקולוג להיכנס לבידוד עצמי - אני ובן הזוג (שיחיה) שלושה חודשים וחצי בבית.
אז למרות שזה לא היה קורונה, הרגשנו אותה מאוד נוכחת במצבנו.
איך תקופת הקורונה משפיעה עלייך ברמה המקצועית?
זאת שאלה שאני לא בטוחה מה התשובה עליה. הפסקתי לעבוד בגלל הגילוי של הסרטן ועודדתי את עצמי שטוב שזה קורה בדיוק בזמן קורונה כי יש סיכוי שהקורונה היתה פוגעת בעבודה שלי, אם לא בצורה מלאה אז בטוח חלקית. כנראה שלעולם לא אדע ואוכל תמיד לבחור איזו מהמחלות להאשים. בכל מקרה בינתיים עדיין לא חזרתי לעבוד.
מה הדבר הכי מבאס שהתבטל לך בגלל המשבר?
בגדול - טיסות. יש בהן הכל: חברה קרובה ביותר שלא התראינו כמעט שנתיים היתה אמורה להגיע באיזור אפריל לברלין וכמובן שלא התאפשר, וכמו כן כל המשפחה והחברים שרצו להגיע להיות איתי ברגעים כאלו.
אחר כך עודדתי את עצמי שאני לפחות אעשה ליל סדר עם כל החברים בבית (לגמרי החג האהוב עלי), אבל אז קיבלתי תוצאות של בדיקות דם אחרי הכימו ומערכת החיסון היתה על הפנים אז לא יכולתי לפגוש/להזמין אף אחד. אבל עשינו כמובן ליל סדר בזום. בני חורין? הלוואי.
חסרים לי גם חיי הלילה. אחרי שבוע מתיש במשרד הייתי מחכה לסופ״ש לרקוד ולהשתחרר באוויר הלילה הקסום של ברלין.
מה הדבר הכי משמח שקרה לך בזכות הקורונה?
באופן מפתיע - השקט שמגיע מהלבד. זה נשמע כמו הדבר הכי קלישאתי לומר, אבל דווקא בתקופה שהיינו צריכים להינעל בבית ולא לראות אנשים הייתי צריכה להתמודד עם עצמי, ולא רק אני לבד, הפעם יש גם סרטן שמצורף לחגיגה, ולמדתי לאהוב גם אותו.
היה לי את הזמן שלי לעכל, לחבק את עצמי, לנשום עמוק ולתת לגוף להבריא בשקט.
בצורה מסונכרנת להפליא החיים שלי נעצרו וכך גם של כל העולם, אז היתה בזה איזושהי נחמה, שלא רק אני נמצאת באיזו מציאות לא ברורה שעוצרת לי את כל מה שמסביב.
כאילו שאמרו לי - זה בסדר גילה, קחי את הזמן, אנחנו פה איתך.
באיזו מידה את מרגישה שחזרת לשגרה? אלו היבטים הכי מאתגרים בתהליך החזרה לשגרה?
אני לא יכולה לעשות את ההפרדה בין הקורונה לסרטן האישי שלי כי הכל קרה ממש ביחד והקורונה הביאה הרבה הגבלות שכנראה לא הייתי מתמודדת איתן באופן רגיל, אז שגרה אין עוד מבחינתי ואני לגמרי לוקחת את הזמן עד שאוכל להגיד שחזרתי לשגרה.
אבל לצאת לקפה בשכונה ולסיבוב בפארק זה כבר צעד גדול לעומת החודש שעבר, אז יש בזה שמחה ואופטימיות של חזרה לשגרה.
אני חושבת שאחד הפחדים שלנו כבני אדם זה להיפרד ממצב קיים, לטוב או לרע. בחזרה לשגרה יש פחד קטן, אז מבחינתי יש בה הרבה קשיים. אצלי זה מתחיל בדבר הכי פשוט - חיוך, שמבעד למסכות רואים פחות ופחות, וחסר לי. אמנם בתי הקפה חזרו וכך גם עוד עסקים למיניהם, אבל עדיין כל כך הרבה שעוד לא חזרו ומראים שיש עוד אתגרים והסתגלויות חדשות בדרך לשגרה מלאה.
וכן התקבלה הבשורה שעם הליכתה המאוד איטית של הקורונה הסרטן שלי עקף אותה בסיבוב והלך, והגוף כרגע נקי לגמרי ממנו.
חוכמה בדיעבד: מה את מבינה כעת על החודשים האחרונים ועל עצמך בתוכם שלא יכולת להבין או לדמיין בתחילת התקופה?
כשגיליתי שאני חולה, המשפחה בארץ התחילה להציע שאבוא לישראל על מנת לעבור טיפולים ואני התעקשתי להישאר כאן. עכשיו אני מבינה כמה נכונה היתה ההחלטה הזאת. בכל תקופת הטיפולים שלי ראיתי התנהלות מקצועית, בלי לחץ, בלי סיכונים, התמקדות על הסרטן - לא נתנו לקורונה שבחוץ לסכן אותי, ולא נתנו הרגשה שהטיפול יתעכב או יושפע.
כך גם כשהגעתי למיון באמצע הלילה אחרי כימו דאגו מיד להכניס אותי מכניסה אחורית כדי שלא אפגש עם אנשים חולים ולא אצטרך לשבת במיון עם עוד אנשים וליצור חשש להידבקות.
עוד משהו שקיבל משמעות והבנה: הדשא של השכן ירוק יותר. כשהיינו בהסגר רק רצינו לצאת ולטרוף את העולם, ועכשיו כשפתוח פתאום בא לי עוד כמה דקות בבית, פתאום השמש ממש זורחת יפה אפילו מהמרפסת.
האם תהיה לנו עוד הזדמנות של שקט כזה? האם הספקנו מה שרצינו? טיפלנו במה שכאב?
הבנתי בעיקר שהמציאות היא לא אבסולוטית ושאם נשאף ליצור לעצמנו מציאות בריאה וטובה זה שם ובר השגה - ללא תלות בקורונה/מחלות/מגבלות וכו’. זה הכל בכוחות הנפשיים שלנו.
המלצות (מכל סוג) לתקופה הזאת?
בתקופה הזאת עשיתי הרבה מדיטציה. כל חיי היה לי אנטגוניזם כלפי זה, אבל כשנכנעתי לשעמום בתוך ארבעה קירות זה היה מרומם ומרענן לגמרי. פשוט להיכנס ליוטיוב ולחפש כל מדיטציה שמתאימה - לריפוי כאבים/לאהבה עצמית/פתיחת מודעות וכן הלאה.
הקורונה הביאה משבר שמרים קל לכל האופים, אבל אחרי שהצלחנו לשים את היד על כמות טובה של שמרים - אפייה! ממליצה במיוחד על Challah Prince באינסטגרם, חלות משגעות ומתכונים ברורים עם כל השלבים בהיילייטס.
עוד קונדיטורית משגעת שאני עוקבת אחריה באינסטגרם זו natissrie. לצערי היא לא בברלין, אבל הדף שלה פשוט וואו (גילוי נאות: זאת אמא שלי).
ומשהו שאני חושבת שכולם נכנסו אליו בתקופת הקורונה - צמחים! גידלתי גינה שלמה לתפארת, שמשמשת אותי בבישולים. כל סוף של ירק שבדרך לפח נכנס אצלי לצנצנת מים ומחכה לראות אם הוא יביא חיים (לרוב זה קורה!). אבל הגאווה האמיתית שלי זה עציץ עגבניות השרי שגידלתי מזרעים של שרי שקניתי בסופר.
