יומן קורונה ברלין: ״פתאום לפגוש אמא מהגן ברחוב היה ממש מלהיב״
אורית אשל, בברלין מ-2012, מאמנת טרנספורמטיבית מוסמכת
הי, אני אורית אשל. אני פה מקיץ 2012 עם בן זוגי נעמן, והילדים שלנו מיכאל ולילה שנולדו פה. כשהגענו לברלין התכוונתי לגמור מהר דוקטורט בבלשנות אירית לאוניברסיטה העברית ולהמשיך לפוסט דוקטורט. הדוקטורט התמשך, עשיתי גם פוסט דוקטורט במרבורג, אבל בעצם תוך כדי התחלתי לאמן אקדמאים ולפני שלוש שנים עשיתי הסבה מלאה לאימון אישי וכעת אני מאמנת טרנספורמטיבית מוסמכת. אני עובדת בעיקר עם ישראלים, הרבה מברלין, וגם מישראל ומרחבי העולם.
איך משבר הקורונה משפיע עלייך ברמה האישית?
כעצמאית עם גמישות במהלך היום, אני רוב היום עם הילדים כי נעמן עובד במשרה מלאה. לא הייתי בוחרת תקופה כזו בבית וזה בהחלט מאתגר, אבל אני כן אוהבת לגלות את הילדים שלי ולראות אותם גדלים. אני מוצאת יותר ויותר נינוחות בתוך זה וגם בכל זאת דרך לא לוותר על קצת עבודה ושיטוט בחוץ. אני נהנית מהשקט שהתקופה הזו מביאה בחוץ וגם בפנים - יותר נקי, יותר שקט, לא חייבים לצאת כל הזמן לעשות משהו ואני אוהבת לא להרגיש אשמה שאני לא מנצלת את המנוי לחדר כושר.
בשבילי התקופה הזו היא הזדמנות לראות בגדול את מה שאני רואה בשנים האחרונות - אין לנו מושג מה הולך לקרות עוד כמה זמן או עוד רגע ואנחנו מתפקדים יותר טוב כשאנחנו לא מתחילים לדמיין ללא הפסקה את העתיד. אין לנו מושג מה יקרה ואין לנו מושג איך נרגיש ביחס לזה. אני רואה שוב ושוב שמצב הרוח שלנו עולה ויורד בלי קשר למה שקורה, ושהמציאות שאנחנו חווים בכל רגע היא דרך המחשבות שלנו ביחס למה שקורה. ובכלל אני נהנית לראות שבני אנוש די טובים בהסתגלות למצב חדש ברגע שהם עוברים את פרפור הלחץ וחוסר הוודאות הראשוניים. כיף לי לראות איך מגבלות מביאות יצירתיות ואפשרויות חדשות - אצל אחרים ואצלי גם.
אני גם ממש אוהבת את זה שיש יותר שקט ופחות זיהום. אני רואה את המשבר הזה כחלק ממשבר האקלים ואין ספק שהעולם חייב להשתנות ולהתאים את עצמו ולא לחזור לביזנס אז יוז׳ואל.
איך משבר הקורונה משפיע עלייך ברמה המקצועית?
מצד אחד בבת אחת לא יכולתי כמעט לעבוד כי אני עם הילדים בעיקר. אז גם אי אפשר לקיים פגישות עם לקוחות ומצד שני גם לקוחות ביטלו פגישות עד שהמשבר ייגמר כי הן עם ילדים ו/או בחוסר ודאות כלכלי. המענק לעצמאים בהחלט עוזר מהבחינה הזו. חוסר הזמן אומר שאני גם לא מגיעה לפרויקטים של תרגום ועריכה שאני עוסקת בהם כדי שיהיה קיים יותר חומר בעברית בהבנה ששינתה את חיי ולפיה אני מאמנת.
מצד שני דברים חדשים מתחילים להתפתח - פרסמתי ספרון שכתבתי בתקופה שלפני הקורונה, התחלתי לאמן עם קולגה שוויצרית קבוצה של אימון accountability שכולל מפגש זום שבועי ומעקב יומי אחר ביצוע משימות והתקדמות, ובקרוב בטח גם אתחיל קבוצה בעברית, ואני מוצאת עוד דרכים להיות בקשר עם לקוחות כמו דרך הודעות והקלטות, ומגלה גם שיכולה לקיים שיחות זום קבוצתיות בבית בזמן שהמשפחה פה בעוד שקודם חשבתי שזה פשוט לא יילך.
בנוסף, רציתי דרך פשוטה ומהירה להיות בקשר עם לקוחות וקהילה ולשרת אותם, במיוחד בתקופה כזו של שינויים ואתגרים, אז התחלתי קבוצת פייסבוק לחלוק הרהורים וקישורים מועילים. בשבועיים האחרונים גם התחלתי לצלם כל יום סרטון קצר לשתף ופתאום יש תחושה שמשהו ממש זז, שנוצר תוכן שיכול לעזור לאנשים והתחיל משהו שגם ימשיך לצמוח בהמשך.
מה הדבר הכי מבאס שהתבטל לך בגלל המשבר?
כמה שעות רצופות בלי דדליין או מחויבויות כדי לשוטט בעיר ברגל או באופניים. לא קרה שהיו לי יותר משעה וחצי-שעתיים בתקופה הזו. בכלל, יותר זמן שקט לבד לשקוע בדברים בלי הפרעות או עם בן זוגי.
מה מבין הדברים שאי אפשר לעשות עכשיו בברלין הכי חסר לך?
לא קשור לברלין כמו לבידוד - לפגוש חברות ולנהל שיחות עם מבוגרים פנים אל פנים. בכלל קשר אנושי ולא רק אונליין. בכל התקופה הזו כן היינו בקשר עם גיסי שגם גר כאן אבל לפגוש ברחוב אמא מהגן היה פתאום ממש מלהיב.
מה בברלין הכי עושה לך טוב בימים אלה?
האביב! כל כך ירוק ויפה. אוהבת לראות את העצים מלבלבים ומתמלאים ואיך הנוף משתנה, הפרחים והריח. הכי אני אוהבת לראות את העיר והירוק ברכיבה על אופניים, להרגיש את הרוח ולהקשיב תוך כדי לפודקאסט או לכאן 88. היום רכבתי לראשונה עד איזור שנוויידה דרך טרפטו ופלנטרוולד וזה פשוט מהמם. בכלל לצאת מקרויצברג לאיזור טרפטו ופלנטרוולד זה כמו לחזור ארבעים שנה אחורה. ובכלל מהמם אותי כמה מגוון פה - מהשכונה שלנו שגם בלי תיירים יש בה הרבה שפות ולכל איזור שאסע ברדיוס של כמה קילומטרים יש תחושה אחרת.
המלצות (מכל סוג) לתקופה הזאת?
שיטוט בעיר על חלקיה השונים על אופניים, לעצור לגלידה או הכי טוב - גרניטה סיציליאנית ב-duo בסקליצרשטראסה.
חוץ מזה, ממליצה על כנס אינטרנטי בחינם בשם ״החיים הסודיים שלי - משהו לא בסדר איתי״ שאני משתתפת ב-3 עד 10 במאי לצד עוד כעשרים מאמנים ומורים, מחלקם הושפעתי מאוד אישית או דרך פודקאסטים, ספרים וסרטונים. יש משתתפים גם באנגלית וגם בגרמנית וכתוביות בשתי השפות. כל יום יש גישה לשלושה ראיונות שבהם מספרים המשתתפים מה היה ״לא בסדר״ אצלם ואיזה תובנות שינו להם את החיים - נושאים כמו למשל דיכאון, חרדות, כאב כרוני, ספק עצמי וחוסר ביטחון, קשרים אלימים ורעילים וכן הלאה. אני אדבר ב-9 במאי על הנישואים הראשונים שלי שהיו רעילים, מה עזר לי לצאת מהקשר ומה עזר לי להשלים עם העבר שלי ולחיות ללא טראומה. אבל אני יכולה להזדהות עם כמעט כל אחד מה״לא בסדר״ של האחרים. בטוחה שכל אחת ואחד יוכלו למצוא שם משהו וייפלו כמה אסימונים, שאולי יביאו לשינוי ממש גדול.
קישור לתוכנית בגרמנית ולגירסה האנגלית.
האם גילית או הבנת טוב יותר משהו על ברלין/גרמניה/הגירה באמצעות/בזכות/בגלל המשבר?
גיליתי את מה שאני מגלה כל הזמן - שאחרי מעל שבע שנים בשכונה הזו, היא עדיין המקום שאני הכי אוהבת לגור בו ושאני נהנית להיות בו, ואני לא יכולה לדמיין את חיי בלי התעלה הזו! אני שמחה לחיות במקום שגם ישר עזר כלכלית ונתן אוויר לנשימה וגם שמרגיש שדואג לעקומה בעודו לא מגביל חופש תנועה ואוויר בחוץ. ומה שכבר ידעתי קודם - הייתי שמחה שאנשים בשכונה שלי ידאגו יותר לנקות אחריהם. מלוכלך עוד יותר מהרגיל לאחרונה.
וגם - המשבר הזה הוא עוד הזדמנות אדירה לראות איזו קהילה ישראלית תומכת יש פה. קבוצת הנשים בפייסבוק היא מדהימה בהתגייסות ובתמיכה שלה אחת בשנייה ונוצרים בה קשרים יפים ומשמעותיים.
בקשר להגירה, בכללי אני מתה על ברלין ויודעת כבר שהתחושות שלי לגבי העיר, מזג האוויר, השפה והתרבות הן תמיד ביחס למה שמתחולל בתוכי, ולא ההפך. המתח בשבילי בדרך כלל מצטמצם להאם יותר חשוב לי לגור במקום שאני אוהבת והוא בית בשבילי, או בבית השני - קרוב למשפחה. אני מרגישה שחייבים לצמצם טיסות ולא בא לי לבקר רק פעם בשנה או שנתיים. מצד שני עם הטיפול במשבר הקורונה בישראל והמהלכים הפוליטיים המחשבה לחזור לשם לא מוצאת חן בעיניי.
