יומן קורונה ברלין: ״התמזל מזלי לקנות אדמה ולבנות בקתה ממש ביער. שם אין תחושה של מגפה״
אריאל רייכמן, בברלין מ-2006, אמן פלסטי
מי אני, מאיזו שנה אני בברלין ומה אני עושה בעיר?
אני אריאל רייכמן, אמן פלסטי, גר בברלין מאז שנת 2006. באתי לברלין לחילופי סטודנטים ב-UDK והפרופסורית שלי בזמנו Hito Styerl הציעה לי להישאר ולסיים את הלימודים פה. מאז אני בקרויצברג. אני גר עם הכלבה שלי איזבל, יש לי סטודיו בליכטנברג ואני עובד עם גלריית PSM שנמצאת גם כן בעיר.
איך משבר הקורונה משפיע עליך ברמה האישית?
זה קצת מורכב. ברמה האישית ביותר דווקא נעים לי. אני נהנה מהאיטיות של ה״עולם״. מהרגע הזה שיש תחושה שכולם נמצאים באותו המקום. אין פחד מלפספס או להפסיד בתחרות. הכל קצת יותר בסיסי. כמובן שזו גם תחושה רומנטית כי אני גם מודע לכאב של החולים והמתים ובעיקר לקושי הכלכלי של הרבה אנשים שעוד יגיע, ולקושי של הורים לילדים שיוצאים מדעתם. גם לי יש חששות מהעתיד אבל אני מנסה לבינתיים לא להשתקע בהם יותר מדי. התמזל מזלי וגם רכשתי אדמה לפני שנה בברנדנבורג (Spreewald) ואני בונה ומשפץ שם בקתה. אז יצא לי לבלות הרבה בטבע. הבקתה נמצאת ממש ביער. אין שם תחושה של קורונה.
איך משבר הקורונה משפיע עליך ברמה המקצועית?
לצערי בוטלו לי שתי תערוכות שמאוד ציפיתי להן. אחת בנורווגיה ואחת בקנדה. בספטמבר תיפתח לי תערוכת יחיד ב- Kunstverein in Arnsberg אז אני עובד על זה ומקווה שלא פתאום יהיה גל שני או שלישי או רביעי. אני מתכנן ובונה מיצב גדול שיוצג בפארק מחוץ למוזיאון אז יצא שזה מתאים להגבלות הקורונה. ברמה הכלכלית יש פחד וחרדה כי כרגע אנשים לא קונים אמנות. ומזה אני מתפרנס. גם הגלריה בלחץ אבל אנחנו מאמינים שיקרה שינוי חיובי בעתיד. אני מודה מאוווווווווד לברלין על התמיכה שלה באמנים ובעצמאים. אז זה גם עוזר קצת. חוץ מזה אני רגיל לחיות ולעבוד בסטודיו בבידוד. גם בימים רגילים. אני מקווה שהתערוכות יחודשו במלוא הכוח.
מה הדבר הכי מבאס שהתבטל לך בגלל המשבר?
התערוכות בנורווגיה ובקנדה. לא הייתי גם אף פעם בקנדה וציפיתי לזה מאוד. גם חלל המוזיאון יפהפה ומציגים בו אמנים טובים. באופן אירוני הפסל שבוטל לתערוכה בנורווגיה נקרא I am not safe ומתעסק בשאלה של ביטחון.
מה מבין הדברים שאי אפשר לעשות עכשיו בברלין הכי חסר לך?
להיתקע בטעות באדם בתור לסופר או ברחוב בלי להרגיש שזה איום בריאותי. אני מתגעגע לקולנוע ולמחול. לריח של הבושם של זה שמלפניך. במרחק של 1.5 מטר לא כל כך מצליחים להריח. ובעיקר למגע. לחיבוק. אני שם לב כמה זה חסר לי. כמה זה חשוב לי. הגוף מתגעגע. אני אפילו מתגעגע לצפיפות של איזו הופעה. לחשוב שרק לא מזמן הזענו יחד בחלל סגור נשמע כמעט כמו סרט בדיוני.
מה בברלין הכי עושה לך טוב בימים אלה?
האפשרות לצאת לטבע. ובכלל יש תחושה של שפיות יחסית בברלין. למרות המצב. גם של האנשים וגם של ההנהגה. יש קפה ליד הבית שלי (passenger) שמתחילת המשבר נשאר פתוח והמשיך למכור קפה טוב. תודה להם!
האם גילית או הבנת טוב יותר משהו על ברלין, גרמניה, הגירה באמצעות/בזכות/בגלל המשבר?
אוווווו בהחלט. אני שמח שאני גר בברלין. באירופה. שיש לי ביטוח בריאות ומערכת בריאות טובה ויעילה. שיש לי פה חברים טובים שהם כמו משפחה. הופתעתי מהמהירות ומהקלות שבה המדינה וגם העיר ברלין עזרה לעצמאים, לאמנים. למרות שאני עדיין על ויזת אמן, הרגשתי שאני שייך. שאני שווה זכויות. שרואים ומעריכים אותי. כמובן שאני מתגעגע למשפחה שלי בארץ. אבל משהו בלהיות דווקא פה בזמן המשבר חיזק את התחושה של הבית. אני בעיקר שמח שאני לא חי במדינה אולטרה קפיטליסטית כמו ארה״ב. אני מקווה שאנשים יבינו את החשיבות של מדיניות סוציאלית. במנהיגות אחראית.
המלצות (מכל סוג) לתקופה הזאת?
כמה שיותר טבע. אפילו לשכור אוטו ולעשות טיול בברנדנבורג. Spreewald פורחת ויש בה הרבה מים. ברלין מוקפת בטבע יפהפה. יש אינספור ספרים וסרטים שאפשר להמליץ, אבל אני מניח שלכל אחד ואחת יש כבר רשימה ארוכה. כן אמליץ על מיזם שמוכר פוסטרים שעיצבו כ-50 אמנים, והכסף נתרם כדי לעזור לחללי אמנות עצמאיים שונים שנפגעו בעקבות המשבר. גם אמנים מעולים ופוסטרים טובים, וגם הכסף חוזר לתרבות: http://www.betweenbridges.net/
