געגועים לשמש
מתקשים לצאת מהמיטה? נרגנים? מנשנשים בלי הפסקה? ייתכן שאתם סובלים מ-SAD - ״הפרעה רגשית עונתית״. למה מהגרים רגישים יותר, ואיך יוצאים מזה לפני האביב
16:30 וכבר חושך מצרים בחוץ. מינימום ארבע שכבות בגדים בכל יציאה מהבית, חיפוש קדחתני אחר מעיל פוך רציני, פרידה מהאולסטארס - כולם סימנים שלא רק שווקי חג המולד נמצאים מעבר לפינה, אלא גם החורף הברלינאי. אם בנובמבר עוד אפשר לקוות, גם אם לשווא, לאיזה יום נעים יחסית שיבליח, בדצמבר כבר ברור שהמצב בלתי הפיך, לפחות עד סוף מרץ. ובין אם זה עומד להיות החורף הראשון שלכם בברלין (או החורף הראשון שלכם מחוץ לישראל - כלומר החורף האמיתי הראשון שלכם אי פעם), או שאתם כבר שתייני גלו-וויין ותיקים, הניסיון מלמד שאי אפשר להתעלם גם מהצדדים הפחות רומנטיים של החודשים שלפנינו.
מילות המפתח הן קר ואפור. הכפור חודר העצמות בדרך כלל גונב את הפוקוס, כי מי מסוגל בכלל לחשוב על משהו אחר כשהתחושה היא שהאף עומד לנשור. אבל בעוד שעם קור אפשר להתמודד באמצעות ציוד ראוי (כפי שאמר סקנדינבי חכם, “אין דבר כזה מזג אוויר גרוע, רק ביגוד לא מתאים”) ובעזרת תשתיות החימום הגרמניות (בעוד שבתל אביב החנויות מקפידות על עננת מזגן בכניסה שתמשוך אותך פנימה, כאן הפיתוי הוא בדמות משב חימום קטלני), דווקא אור השמש הנעדר מחיינו למשך פרק זמן בהחלט לא קצר הוא הערמומי יותר, ואם לא משגיחים, השפעתו מתגנבת לאט ובטוח, הן במישור הנפשי והן בגופני.
“צמצום שעות האור מביא לשינויים בשעון הביולוגי, ולשינויים בהפרשת חומרים כימיים במוח - בעיקר סרוטונין ומלטונין״, מסבירה ענב אור גורדון, פסיכולוגית קלינית המתגוררת בצ’כיה ומכירה את החורף האירופי גם באופן אישי. ״השינויים האלה יכולים לתרום אצל חלק מהאנשים לדכדוך, רצון להישאר במיטה, ירידה ברמת האנרגיה ושינויים בתיאבון ובדפוסי השינה״.
בשנת 1984 הפכו הסימפטומים המוזכרים לעיל להפרעה פסיכולוגית מוגדרת. הפסיכיאטר הדרום-אפריקני נורמן רוזנטל (Norman E. Rosenthal) ניסה להבין מדוע תקף אותו Winter Blues כשבילה את החורף בצפון ארה״ב. רוזנטל הצליח להראות קשר בין התסמינים שהוא ואחרים חוו לבין מיעוט שעות האור ביממה, וטבע את המושג SADי(Seasonal Affective Disorder). כמו סוגי דיכאון אחרים, גם ״הפרעה רגשית עונתית״ נפוצה יותר בקרב נשים מגברים, אך בשונה מהם היא מאופיינת בהשמנה ובשעות שינה רבות מהרגיל. ברשימת הסימפטומים אפשר למנות גם נרגנות, איבוד עניין בעבודה ותנועות נרפות.
כדי להתמודד עם דיכאון חורף, מציעה אור גורדון להקדים תרופה למכה, רצוי כבר בסתיו: לדאוג לתזונה בריאה ומאוזנת, למצוא פעילות גופנית שאפשר להתמיד בה גם בקור (יוגה, חדר כושר, סקווש, ובעצם כל ספורט שניתן לתרגל במקום מקורה), להיפגש עם חברים, ולהדליק אורות כדי להוסיף אור ואנרגיה. לדבריה, עבור מהגרים, ״האקלים הוא חלק ממערך שינויים שלם שיש להתמודד עמו - תעסוקה, שפה חדשה וכדומה, ולכן כדאי לחזק את מערכות התמיכה הטבעיות, כמו משפחה וחברים. כמובן שאפשר לפנות גם לטיפול רגשי”.מובן שתנאי מזג האוויר משפיעים גם על מי שנולד במקום מסוים וגם על מי שהיגר אליו. אך האם ההשפעה על מי שהתרגל למזג האוויר מילדות לעומת מי שמסתגל אליו בשלבים מאוחרים יותר בחיים היא זהה? לדברי אור גורדון, אצל מהגרים חדשים הקושי הפסיכולוגי עלול אף להתעצם: ״בהחלט אפשר לומר, שככל שהסביבה החדשה שונה מזו שאליה האדם רגיל, כך ההסתגלות תהיה עבורו מורכבת יותר. גם אם מישהו אוהב את השלג והקור, העובדה שזו לא הסביבה המוכרת שבה גדל תדרוש ממנו הסתגלות והשקעת מאמץ. בחורף מבלים יותר זמן בבית ובמקומות סגורים, ומי שעדיין לא יצר קשרים חברתיים בסביבה החדשה יכול לחוות באופן מוחשי יותר בדידות, געגוע, ואפילו קושי לתפקד״.
ישע כרמלי, רופא טבעי שלמד בשווייץ ובגרמניה ומתגורר בברלין, מסכים שלמזג האוויר השפעה חריפה יותר על מהגרים מארצות חמות. כרמלי, המתמחה ברפואה אנתרופוסופית, הומיאופתיה, רפואת צמחים ופסיכותרפיה, חווה את השפעות שינויי האקלים באופן אישי לפני כ-15 שנה: ״כמה חודשים אחרי המעבר לשווייץ חליתי, עד כדי כך שלא היה לי כוח לזוז. זו היתה מחלה שליוותה אותי במשך כחצי שנה וגרמה לי לחקור את הגוף והנפש שלי״. לדבריו, הגוף והנפש של מהגר ישראלי מושפעים משני היבטים מרכזיים: הראשון הוא המצב המדיני-פוליטי בישראל. ״רובנו סבל בישראל מלחץ שנוצר מחוויות לא קלות, שהשפיעו באופן ישיר או עקיף על הגוף והנפש, והן עדיין נמצאות שם. אחרי תקופה של ׳שקט נפשי׳ שנוצר בברלין, תופעה שכיחה היא שהגוף רוצה ׳לנקות את עצמו׳ מהלחץ שנספג עם השנים. תופעה זו מעלה סימפטומים נפשיים שונים. ההיבט השני הוא שינוי האקלים וההשפעות הסביבתיות עלינו. מצד אחד, מדובר בשינוי אקולוגי - הגוף מקבל פחות שמש ממה שהיה רגיל עד כה, ומצד שני, שינוי בהרכב החיידקים שחיים סביבנו. הגוף שלנו צריך להתאים את עצמו לסביבה החדשה ולחיידקים החדשים, ולכן חשוב לתמוך בחיזוק המערכת החיסונית והמעיים. מעבר לכך, על מנת להסתגל לסביבה החדשה, חשוב ללמוד להתלבש בהתאם למזג האוויר ולדרישות הגוף המעוניין בחום, במיוחד כשמדובר בילדים קטנים״.
החבר שלכם לחורף: ויטמין D
דיכאון חורף מתבטא לעתים גם בהשפעות גופניות עקיפות, ובראשן השמנה בשל מיעוט בפעילות גופנית וחיבה גוברת לנשנושים. אולם למיעוט חשיפה לשמש יש גם השלכות גופניות ישירות, והניכרת ביותר שבהן היא בגזרת הוויטמין D. ויטמין D חיוני לעיבוד נכון של סידן וזרחן בגוף, והרפואה מודעת כבר שנים רבות לכך שמחסור בו גורם לרככת (Rickets) - התרככות העצמות והתעקמותן. אולם מחקרים מהשנים האחרונות מצביעים על השלכות רחבות הרבה יותר, וכיום מקשרים בין מחסור בוויטמין D לבין סיכון מוגבר לחלות בשורה ארוכה של מחלות, בהן סכרת, סרטן המעי, השד והערמונית, טרשת נפוצה, דלקת פרקים ועוד.
למה חסר לנו ויטמין D? תאי העור שלנו מייצרים ויטמין D מכולסטרול בתגובה לחשיפה לקרני UVB באורך שבין 270-300 ננומטר. הקרינה הזו מסופקת רק כשקרני השמש מגיעות לכדור הארץ בעוצמה מספיקה. בישראל, העוצמה הזו גבוהה בחודשי הקיץ, עד כדי כך שמספיקות דקות ספורות של חשיפה לשמש מדי יום כדי להגיע למכסת הוויטמין D הדרושה (אם כי גם בארץ רבים סובלים ממחסור בוויטמין D בשל הפחד מנזקי השמש והשימוש הרב במסנני קרינה). בגרמניה, קרינת השמש בימי החורף אינה חזקה מספיק, ולכן גם ״השמש השקרנית״ שצצה מדי פעם בימי חורף קפואים לא ממש עוזרת. לדברי כרמלי, ״בקרב רוב הפציינטים הגרמניים המטופלים אצלי מתגלה בבדיקת הדם מחסור חמור בוויטמין D. פירוש הדבר - מחסור באנרגיה״. עם זאת, בניגוד לישראל, שבה ניתן לבצע את הבדיקה כחלק מבדיקות הדם השגרתיות, בדיקת ויטמין D אינה כלולה בסל הבדיקות הממומן בגרמניה, ותידרשו לשלם עליה 32 אירו. למרות העלות, לא מומלץ לצרוך תוסף ויטמין D ללא אבחון. כאשר ויטמין D מיוצר בגוף כתוצאה מחשיפה לשמש, הגוף יודע לפרק מייד עודפים אם נוצרים כאלה. אך עודפי ויטמין D המגיעים דרך הפה מצטברים בכבד ועלולים לגרום לבחילות, הקאות, אובדן תיאבון, עצירות, חולשה ועודף סידן. לכן, חשוב להתייעץ עם רופא לגבי המינון המומלץ. כרמלי מציע להקפיד ליטול ויטמין D3 טבעי ולא סינתטי, וממליץ להתבונן גם בתמונה הרחבה יותר: ״יש גם השפעה של רעלים סביבתיים, חומרים משמרים, תרופות ומתכות דוגמת כספית, שחוסמת תהליכים רבים בגוף ובהם את היכולת לספוג אור שמש. רוב המחלות הכרוניות הן תוצאה של הרעלה, וניקוי הגוף מרעלים מקל משמעותית על ספיגת הוויטמינים והמינרלים הדרושים לנו״.
כמובן שגם חופשה שטופת שמש באמצע החורף יכולה לעזור, אבל בהנחה שאין לכם אפשרות או אמצעים לטוס לקאריביים (או לישראל), את המחסור באור שמש אפשר לפתור באמצעות מנורות. אלו הרגילות שיש לנו בבית פולטות אור בעוצמה של 200-500 לוקס (Lux), בעוד שעוצמת האור ביום בהיר (לא תחת שמש ישירה) היא בין 10,000 ל-25,000 לוקס. יש כיום מנורות פוטותרפיה מיוחדות שמפיצות אור בעוצמה של 10,000 לוקס, ומלבד העובדה שהן מסייעות לסובלים ממחלות עור, הן גם מקלות על תסמינים של דיכאון עונתי. יש לשבת במרחק של 60-30 ס״מ מהמנורה, במשך כ-30 דקות כל פעם, ולא להביט ישירות אליה (עלול לגרום לכאבי ראש ועיניים). מומלץ לשבת ליד המנורה בבוקר, כדי לתת לגוף אנרגיה, ומאוד לא מומלץ לעשות זאת לפני השינה (עלול לגרום לקשיים בהירדמות). עמותת ה-SAD בבריטניה מדווחת כי טיפול באור במשך שעה עד שעתיים ביום בממוצע עוזר לכ-85% מהסובלים מדיכאון עונתי.
סוג נוסף של מנורות נועד להחזיר אותנו לימים הנפלאים שבהם האדם התעורר עם הזריחה, ולא עם השעון המעורר שנקבע לפי מועד הפגישה הראשונה ביום. אלה מנורות המפיצות אור בעוצמה הולכת וגדלה במשך כעשרים דקות (בחלקן אפשר לכוון את משך הזמן), וגורמות להתעוררות טבעית גם כשבחוץ עדיין חושך מצרים. מיטות שיזוף עוזרות גם הן, אבל במקרה שלהן הסיכונים בהחלט גוברים על היתרונות. מנורות הפלורסנט שנמצאות בשימוש ברוב הסלונים פולטות 97% קרינת UVA ורק 3% קרינת UVB הדרושה ליצירת ויטמין D, ורופאים מזהירים מפני סכנות של סרטן עור, הזדקנות מואצת של העור וקמטים. למרות הסכנות, ברחבי ברלין יש יותר מ-50 סלונים עם מיטות שיזוף.
קר בחוץ = קר בלב?
אחרי שהבנו את ההשלכות הפסיכולוגיות והגופניות האישיות האפשריות של חורף רציני, עולה כמובן שאלה נוספת: האם למזג אוויר קר ולמחסור באור שמש יש גם השלכות תרבותיות וסוציולוגיות? ברמת הסטריאוטיפים אין ספק שהתשובה היא כן. המיתולוגיה העממית מחברת בין אקלים חם לחום חברתי ותרבותי ובין אקלים קר לקרירות ולקפדנות. כך למשל, בתוך אירופה עצמה, ישראלים נוטים לראות דמיון חברתי ותרבותי רב יותר לעצמם באיטליה או בספרד הדרומיות והחמות יותר, לעומת גרמניה או דנמרק הצפוניות והקרות יותר.
מחקר שפורסם בשנת 2008 במגזין Science, מחזק לכאורה את אמיתות הדעות הקדומות הללו: המחקר מצא כי נבדקים שהחזיקו משקה חם במשך שלושים שניות, נטו לאחר מכן יותר לאקט של נדיבות (בחירת מתנה עבור חבר תחת בחירת מתנה לעצמם), ואף שפטו אנשים אחרים כיותר ״חמים״. כלומר, המחקר הוכיח לכאורה את ההשפעה של חום פיזי על חום בין-אישי. אולם פרופסור אבי גוטליב, מרצה לסוציולוגיה באוניברסיטת תל אביב המבקר תכופות בברלין לצרכי עבודה, מסתייג מהשלכת מחקרים מסוג זה על חברות שלמות, עמים ותרבויות. גוטליב מסביר, שהקשר בין תנאים סביבתיים לשינויים חברתיים אינו ישיר ודטרמיניסטי כפי שסברו גיאוגרפים במחצית הראשונה של המאה העשרים. מנגד, גם הגישה הסוציולוגית הקיצונית שלפיה הודות לטכנולוגיה התנתק האדם מסיפוק צרכיו על-ידי המערכת האקולוגית ויצר מעין חברה בוואקום - איבדה מכוחה. לדבריו, הסברה הרווחת היום היא שהקשר בין תנאים סביבתיים ואקלימיים לבין מאפיינים חברתיים מתווך על ידי גורמים אחרים, כלומר שהמתאם ביניהם מדומה: ״בארצות חמות, למשל, אנשים נוטים לבלות יותר בחוץ. קיום אינטראקציות חברתיות חיוני למפגשים ביניהם בפרהסיה ולקיום קשרים חברתיים, ועל כן התפתחו יחסים יותר חברותיים ו’חמים’ כצורך חברתי, ולא בתגובה ישירה לתנאי מזג האוויר״, אומר גוטליב.
את המקומיים שנוכל לפגוש בברלין בחורף מחלק גוטליב לשלוש קבוצות: ״אלה המשתדלים לא לצאת את ביתם עד האביב; המתיימרים ליהנות מהחורף (רובם בעלי כלבים, כך שאין להם ברירה אלא לצאת מהבית); והזעפנים שנאלצים לנסוע כל יום לעבודה. אותם פוגשים ברכבת התחתית, והם מעצבנים כמעט כמו המתיימרים ליהנות מהחורף״.
אורי ברקוביץ׳, עיתונאי שחי בברלין לסירוגין מ-2010, מאמין שהישראלים בברלין דווקא לא משתייכים לקבוצת הנרגנים: ״אנחנו מעריכים את מה שאין לנו״', הוא כותב מהשמש התל אביבית שאליה שב לאחרונה. עם זאת, הוא לא מכחיש את הקושי המצטבר שמציב החורף באירופה: ״חבר הגדיר זאת יפה: בשנה-שנתיים הראשונות זה כיף, בשלישית-רביעית-חמישית זה בסדר, אבל בשישית-שביעית כבר נשבר לך לגור במדינה עם שלושה חודשים חמים בלבד״. ברקוביץ׳ הגיע לברלין כ״חובב אפלה״ ודווקא שמח להתרחק מאור השמש החזק והבוהק של ישראל, אך גם הוא גילה ששום קיצוניות אינה טובה: ״חוסר האור מדכדך ומעגמם, ואתה מוצא את עצמך כאחרון הברלינאים, שמח על כל יום בהיר, וכמותם מנצל כל הזדמנות לצאת לטייל ולשבת בחוץ. הרי בחורף יום בהיר עם שמונה או עשר מעלות מעל האפס נחשב לחמסין״.
ולמרות הכל, איך מסיימים בנימה אופטימית? למרבה המזל, הטבע עושה את העבודה בשבילנו. בסך הכל צריך לזכור שאחרי כל חורף מגיע האביב, שבו נוכל להתקלף אט-אט מהשכבות. יש שיאמרו שבשביל האנרגיה המתפרצת בעיר ביום השמש האמיתי הראשון, התורים בגלידריות והמוני האנשים המחייכים בפארקים - שווה לעבור את הכל.