יומן קורונה ברלין: ״פתאום כל העולם בעצם נמצא במצב שאני נמצאת בו כבר שנים״
דניאל מלכה, בברלין מ-2013,צלמת וציירת
מי אני, מאיזו שנה אני בברלין ומה אני עושה בעיר?
שמי דניאל מלכה ואני צלמת וציירת. הגעתי לברלין בתחילת 2013, ובין לבין גרתי גם שלוש שנים בהמבורג. כיום גרה עם עילעיל בת הזוג שלי וסופי הכלבה.
איך תקופת הקורונה השפיעה ומשפיעה עלייך ברמה האישית?
כשגרתי בהמבורג, לפני כחמש שנים, עברתי תקיפה ואחריה התפתחה אצלי אגורפוביה - הפרעת חרדה המתבטאת בפחד במקומות בהם יש חשש להילכד או שלא תהיה אפשרות לקבל עזרה במקרה חירום. בפועל זה אומר שהפסקתי לצאת מהבית. בהתחלה לא יצאתי כמעט בכלל, ובשנתיים האחרונות אני יוצאת עם אנשים ולפעמים גם לבד, אבל עדיין נמנעת ממקומות הומים.
פתאום כל העולם בעצם נמצא במצב שאני נמצאת בו כבר שנים - לא יוצאים מהבית, מחפשים פתרונות יצירתיים להעביר את הזמן, שוקעים פנימה למחשבות ורבים מבודדים לגמרי או סגורים 24/7 עם בני משפחה. עבור שאר העולם ההחלטה הזאת הגיעה מלמעלה ועבורי מתוך הפחד שלי, אבל שניהם משתקים בעיניי באותה המידה.
אני לא בנאדם של בית, אני צריכה הרבה אור והתרחשויות. עד עכשיו אני מרגישה לפעמים כמו ילדה שרואה דברים בפעם הראשונה כשאני יוצאת מהבית. במשך זמן רב הרגשתי כמו חייזר שנחת בכוכב של בני האדם, אבל פתאום אני שומעת עוד ועוד קולות דומים לשלי ומרגישה שהנה, העולם משתנה ומתיישר קצת יותר אליי וזה מאוד משמח.
זו תקופה בה אני מצליחה לצאת הרבה יותר ולהתמודד עם פחדים שהכתיבו את שגרת החיים שלי מזה שנים. אני זוכרת ערב אחד בו יצאתי לטיול עם הכלבה, הרחובות היו שוממים והייתי מאוד לחוצה, ופתאום החלו מחיאות כפיים שהדהדו בכל הרחוב. היה לי כמובן ברור שאלה מחיאות כפיים לרופאים העוסקים במלאכת הקודש עכשיו, אבל לרגע דמיינתי את המחיאות האלה בשבילי על כך שאני מתמודדת עם הפחדים שלי, והתמלאתי גאווה.
גם לעילעיל פתאום לא היתה שגרה ומצאנו את עצמנו ביחד כל הזמן. הרבה מהזמן הזה היה נהדר והעמיק מאוד את הקשר שלנו. יכולנו להיות ביחד מבלי לחשוב על מה צריך לעשות ולאן ללכת. פתאום לא היו סיבות לצאת והתשובה על השאלה ״מה עושים עכשיו״ כבר כאילו הוחלטה בשבילנו - אנחנו כאן ביחד ואנחנו צריכות לעשות מזה משהו טוב.
אני מודה מאוד על כך שעילעיל לצדי בתקופה המשוגעת הזאת כי בלעדיה הייתי נורא לבד, אבל לא היו הרבה אינטראקציות חברתיות אחרות וזה לא היה פשוט.
איך תקופת הקורונה השפיעה ומשפיעה עלייך ברמה המקצועית?
ממש לפני תחילת הקורונה חזרתי לעבוד מהבית אחרי הרבה שנים בהן לא עבדתי כלל. אחרי שסיימתי את הפרויקט הראשון חשבתי להמשיך או לחפש עבודה בבית קפה בסביבת הבית כי כבר הרגשתי שאני יכולה לעמוד בזה, אבל הכל כבר היה סגור ולא היה לאן לפנות. בהתחלה הרגשתי שאני מאבדת מומנטום חשוב, אבל עם הזמן הבנתי שהעולם ממשיך וגם אני, כך שיהיו עוד הזדמנויות.
מה הדבר הכי מבאס שהתבטל לך בגלל הקורונה?
אירועים שמאוד משמחים אותי התבטלו כמו ערבי סטוריטלינג, תערוכות, ומשחקי רולר דרבי של עילעיל.
אמא שלי ואחותי תכננו להגיע לבקר אותי וזו היתה אמורה להיות הפעם הראשונה שאחותי מבקרת אותי מאז שעזבתי את הארץ. רציתי שהן יראו את החיים שלי פה ויפגשו אנשים שחשובים לי. מאוד התבאסתי שהביקור ייאלץ להידחות מבלי שיש לי תאריך חדש לצפות לו.
מה הדבר הכי משמח שקרה לך בזכות הקורונה?
פתאום הכל קורה אונליין! מסיבות, אירועים, הרצאות, דיונים, אימונים, טיפולים פסיכולוגיים… הרגשתי מאוד מנותקת וחסרת אמצעים לפני שכל זה קרה, ועכשיו הכל מתקיים בזום. אני מאוד שמחה על האפשרות לקחת חלק מרחוק ואני מקווה ומעודדת שימשיכו להציע יותר ויותר אפשרויות אונליין בתחומים שונים גם אחרי שתחלוף המגפה.
באיזו מידה את מרגישה שחזרת לשגרה? אלו היבטים הכי מאתגרים בתהליך החזרה לשגרה?
אין הרבה הבדל בין השגרה שהיתה לי לשגרת הקורונה. השגרה שהייתי בה היא שגרה שאני מנסה לצאת ממנה, והקורונה דווקא עזרה לי בזה. העובדה הפשוטה שיש פחות אנשים ברחוב מאפשרת לי לאזור יותר אומץ ולצאת מהבית מבלי להיות משותקת מפחד.
אני לא רוצה לחזור לחיים שהיו לי לפני ההסתגרות שלי. אני בהחלט רוצה לחזור להיות פעילה ועצמאית יותר ואני משקיעה את כל משאביי כדי לעשות את זה, אבל אני רוצה חיים אחרים. רגועים יותר, אחראיים יותר, בהם אני קשובה יותר לעצמי בלי מרדפים מיותרים.
חוכמה בדיעבד: מה את מבינה כעת על החודשים האחרונים ועל עצמך בתוכם שלא יכולת להבין או לדמיין בתחילת התקופה?
אני חושבת שהרבה מהשיעורים שהייתי יכולה ללמוד בגלל הקורונה כבר הכרתי, כי כאמור אני במצב מאוד דומה כבר תקופה ארוכה בה היה לי הרבה זמן למחשבות והרהורים, אבל הם כן קיבלו תיקוף בזמן של משבר עולמי שכזה.
מעבר למה שכבר הכרתי, נוכחתי כמה קשה להיות ביחד כל הזמן, במיוחד כשאין שגרה או עיסוקים חשובים. זוהי לא סיטואציה שמכינים אותנו אליה. אני מבינה יותר כמה חשוב ללמוד לתקשר בצורה בונה ועושה מאמצים גדולים לשקף את רגשותיי במתינות תוך הקשבה אקטיבית. הסיטואציה האינטנסיבית הזו יכולה להציף הרבה רגשות קשים וקונפליקטים, ולכן עלינו לפתח כלים חדשים להתמודד איתם בתוך המצב החדש.
לצד הקושי, נוכחתי גם עד כמה קונפליקטים הם חלק חשוב בזוגיות והתמודדות נכונה איתם יכולה להעניק יתדות חזקים מאוד לקשר. הקונפליקטים נובעים מהבדלים ברצונות ובתקשורת, אבל גם עוזרים לחשוף וללבן אותם ולמצוא את הדרכים שמתאימות לשתינו. תוך כדי התהליך אנחנו נדרשות להסתכל עמוק לתוכנו וזוכות להכיר את עצמנו ואת הפרטנר.ית שלנו טוב יותר.
המלצות (מכל סוג) לתקופה?
בגלל שאני ועילעיל בילינו המון זמן יחד, התחלנו להמציא כל מיני דרכים להעביר את הזמן. אחת מהן היא משחק בו אחת מאיתנו סופרת עד 10 בלופ (כמו הא’-ב’ בארץ עיר), השנייה אומרת סטופ, ולפי המספר שיוצא שואלת שאלות, למשל: ספרי לי על חמישה חלומות שהיית רוצה להגשים, שלושת האירועים המשמחים ביותר בחייך, שמונה מאכלים אהובים וכו’. אפשר לשחק את זה גם עם קלפים ופשוט לשלוף קלף מהחבילה שיכריע את המספר. גם כשלפעמים אנחנו חושבים שאנחנו מכירים מישהו כל כך טוב, עדין אפשר ללמוד הרבה דברים אחד על השנייה.
אמצו כלב! כידוע כלבים הם החברים הכי טובים. הם אוהבים, מצחיקים, דואגים, נותנים לחיים שלנו משמעות ויהיו שם ללוות אותנו גם במשברים הכי קשים. הם יתנו לנו, גם כשאנחנו לא בדיוק רוצים, סיבה לצאת מהבית. להביא את הכלבה שלי מהארץ היה המתנה הכי גדולה שנתתי לעצמי לפני המשבר הזה.
המלצות נטפליקס: I Am Not OK With This - על נערה המתמודדת עם התקפי זעם שמגלה שיש לה כוחות על הרסניים, וגם Tales of the City 2019 המתארת את חזרתה של הגיבורה אל הבניין והאנשים בסן פרנסיסקו אותם עזבה.
