יומן קורונה ברלין: ״כל הקונצרטים בוטלו, אבל חזרתי להתאמן 8 שעות ביום״
מתן פישוב, בברלין מ-2019, פסנתרן קלאסי ומורה לפסנתר
מי אני, מאיזו שנה אני בברלין ומה אני עושה בעיר?
אני מתן פישוב, פסנתרן קלאסי ומורה לפסנתר שאוהב מאוד את התלמידים שלו, את המוזיקה ואת המסלול המקצועי שבחרתי בחיי. הגעתי לברלין בקיץ האחרון, יחד עם בן זוגי ועם המון מוטיבציה להתחלה חדשה מלאה הרפתקאות ולמידה. כאן בברלין, אני מלמד תלמידים בוגרים וצעירים ישראלים, מתכונן להמשך לימודיי האקדמיים, לומד גרמנית, ובעיקר מוצא המון פנאי לאימוני פסנתר ארוכים.
איך משבר הקורונה משפיע עליך ברמה האישית?
אני יכול לחלק את התחושות ממשבר הקורונה לתקופות מאוד ברורות. בתחילת המשבר, בסוף פברואר, אני ובן זוגי עוד היינו בקופנהגן, התחתנו באושר וטיילנו בעיר היפה. עם חזרתנו לברלין ההבנה כי דבר גדול עומד בפנינו התחילה לחלחל ואיתה גם הלחץ. היתה תקופה מאוד חרדתית לגבי ההווה והעתיד, לאחר מכן קבלה של גזרת הטבע על האנושות ואז, בלי שבכלל התכוונתי לצאת ממצב הרוח המדשדש, התגנב לו צחוק קטן שם ופה, חמש דקות ואז עשר דקות של שכחה מהמילה שמתחילה ב-ק’ ועם הימים התגבשה לה אופטימיות מלאה וראיית המצב בפרופורציה האינדיבידואלית הנכונה.
איך משבר הקורונה משפיע עליך ברמה המקצועית?
עם תחילת המשבר, כשהעסקים והחנויות עוד היו פתוחים, המשכתי לפגוש את תלמידיי בביתי, אך דאגתי לחטא את קלידי הפסנתר באמצעות מגבונים לחים המבוססים על אלכוהול, פתחתי את החלון והתיישבתי רחוק כמה שניתן. אז, חשבתי לעצמי, איזו סיטואציה מוזרה זו, להקפיד לנקות את הפסנתר מתלמיד לתלמיד, אך כל ה״טוב״ עוד היה לפני. עם סגירת החנויות והעסקים, הודעתי לתלמידים שלא אוכל לקבלם יותר בביתי ונאלץ לעבור לשיעורים אונליין. במשך כל שנותיי כמורה לפסנתר התנגדתי לשיעורים מסוג כזה. אני לא רואה תחליף אמיתי לשיעורים פרונטליים, לתחושה האינסטינקטיבית שלי כמורה לשפת גופו של התלמיד שיושב לידי שאני יכול להרגיש רק עם קרבה פיזית, ולמפגש הביתי, החם והקרוב של מורה ותלמיד שבסופו של דבר גם מעלה את המוטיבציה לנגינה ולאימון אצל התלמיד.
חלק מהתלמידים יצאו מהעיר ולא היה ברשותם כלי נגינה על מנת לקיים שיעור אונליין, חלק אחר העדיף שלא לעבור לשיעורים כאלה, והחלק השלישי שמח על האופציה להמשיך בשגרה ויחד קיימנו שיעורים. עם הפתיחה המחודשת של העסקים והחנויות בעיר, גם אני חזרתי ללמד בביתי ולשמחתי הרבה כל התלמידים חזרו, וחדשים נוספים הגיעו גם כן.
בניגוד לקריירה כמורה, קריירת הפסנתרנות מאוד אהבה את הקורונה. התפנה לי זמן בלתי מוגבל לאימון היומיומי, שחזר לימים הטובים מפעם ועמד על כשמונה שעות יומיות. למרות היכולת להתאמן, לצערי, כל הקונצרטים העתידיים שתוכננו לשנה הקרובה בוטלו וכעת עלי למצוא את הדרך למלא את לוח השנה שוב.
מה הדבר הכי מבאס שהתבטל לך בגלל המשבר?
ללא ספק הקונצרטים. בסיס התכלית שלי כפסנתרן היא ההופעה והעברת המוזיקה שאני לומד במשך זמן רב כל כך לקהל הרחב. כשפעולה זו מתבטלת, היא פוגעת במידה מסוימת במוטיבציה ונדרש למצוא פעולות מוזיקליות חלופיות שמעלות אותה חזרה.
בנוסף לקריירה המקצועית, גם ביקור וחופשה בארץ היו מתוכננים וזה בהחלט מבאס להעביר את ערב החג כשמסך מחשב מחליף את השולחן הערוך היטב, המטעמים והאנשים שממלאים אותו בנוכחותם הפיזית.
מה מבין הדברים שאי אפשר לעשות עכשיו בברלין הכי חסר לך?
כל כך הרבה! הגעתי לברלין לפני פחות משנה, בקושי הספקתי לטעום משהו בשביל שאוכל לדעת על כל כך הרבה דברים שאני ודאי לא יכול ליהנות מהם עכשיו. הקצת שכן הספקתי לטעום הם חיי התרבות בעיר. כשלושה חודשים לפני תחילת המשבר רכשתי לעצמי הרגל שכל סופ״ש אני רוכש כרטיס אחד לפחות לקונצרט. משהו ב״מסגרת״ הזו נתן לי להתחבר ולהיקשר יותר לעיר כמהגר חדש. הפילהרמונית היתה המוקד המרכזי שלי אבל גם נהניתי מרסיטלים קטנים ברחבי העיר שאני בהחלט מתגעגע אליהם ומחכה לחזור ולהאזין להם.
מה בברלין הכי עושה לך טוב בימים אלה?
השקט. בתור מי שרעשי תל אביב עדיין מהדהדים בראשו, השקט שאפשר למצוא כמעט בכל מקום בעיר מאוד מרגיע, נותן תחושת סדר ויציבות. אני נהנה לחפש יצירות קלאסיות חדשות שאינני מכיר ו״לקחת אותן לסיבוב בפארק״ עם האוזניות. הפארקים כאן מדהימים.
האם גילית או הבנת טוב יותר משהו על ברלין/גרמניה/הגירה באמצעות/בזכות/בגלל המשבר?
אני חושב שבאמצעות המשבר הבנתי כמהגר חדש המון על גרמניה, על אזרחיה ועל שלטונה. המשבר הזה נתן חלון הזדמנויות להכרות, שלדעתי לוקח שנים רבות בימים רגילים להבין.
שני הדברים הכי בולטים בהבנה שלי לגבי ברלין/גרמניה היום הם המשמעת והארגון. מדהים לראות את ההישמעות של הגרמנים להנחיות והיישום שלהן כמעט במלוא האחוזים, את העברת התחושה של ממשלה רצינית, שגם אם לא מצליחה לשלוט במצב (מכורח הנסיבות שאי אפשר לשלוט בו), לפחות ערוכה בצורה טובה ומקבלת החלטות בצורה עניינית. לגבי ברלין הבנתי, בתקווה שהאינטואיציות שלי לא מפספסות, שהיא עדיין שומרת על ה״קוליות״ שלה, וגם למרות המשבר האדיר מצליחה לא לצאת לגמרי מהאווירה הנינוחה, האמנותית והדינמית שלה.
המלצות (מכל סוג) לתקופה?
מאוד התגעגעתי ללמידה בשפה העברית. אני גם מתגעגע למרצים המדהימים שהיו לי באקדמיה בתל אביב. כשהודיעו על חזרה של הסמסטר האקדמי בארץ דרך לימודים אונליין, עלה למחשבתי הרעיון שאולי בגלל שהלימודים מקוונים אוכל להצטרף לחלק מהקורסים של האקדמיה למוזיקה בתל אביב. שלחתי אימייל לכמה מרצים מהעבר שלי, ביקשתי להאזין להרצאות שהם מעבירים בזום וככה בכל יום שלישי, הבוקר שלי מלא בלימודי מוזיקה, בעברית! הסמסטר האקדמי עוד לא נגמר, לכן אני ממליץ למי שגם מתגעגע ללמוד בעברית לנסות ולהאזין גם להרצאות בתחומים שמעניינים אותו.
