יומן קורונה ברלין: ״למרבה האירוניה, זו אחת התקופות המיוחדות והכיפיות בחיי״
יסמין גרא, בברלין מ-2017, מלמדת נשים לשפר את כישורי המשא ומתן שלהן
מי אני, מאיזו שנה אני בברלין ומה אני עושה בעיר?
יסמין גרא, הגעתי לברלין לפני שלוש שנים עם בן הזוג שלי, תומר. קיבלתי מלגה נדיבה לסיום המאסטר בחקר סכסוכים פה, וכשהגענו ראינו כי טוב והחלטנו להישאר. משבר הקורונה תפס אותי בתקופה של מהפכות אישיות ומקצועיות בחיים: לאחרונה סיימתי תפקיד כמנהלת צוות יישוב סכסוכים בחברה גדולה מאוד בברלין והפניתי את תשומת הלב המקצועית שלי לפרויקט שהוא בייבי שלי כבר כמעט שנה - מתן כלים לנשים לשאת ולתת עבור עצמן בצורה טובה יותר, ובכלל עידודן להיכנס יותר לעולם המשא ומתן ולשפר את כישוריהן בתחום. אני מעבירה סדנאות שמלוות בבלוג, ונותנת ייעוץ אחת על אחת. אני נמצאת גם בעיצומו של הריון ראשון, חוויה שלמה של מציאות משתנה ולמידה עצמית, ולקראת היציאה לחופשת לידה מתעסקת הרבה בדואליות הזו של להפוך לאמא ולעצמאית, ואיך אפשר לשלב את כל הזהויות האלה שמתפתחות בו זמנית.
איך משבר הקורונה משפיע עלייך ברמה האישית?
למרבה האירוניה המשבר הזה, שלצערי גורם סבל וכאב לכל כך הרבה אנשים במישור האישי והמקצועי, הוא אחת התקופות המיוחדות והכיפיות בחיי. זה שאני ותומר עובדים מהבית שינה לגמרי את הדינמיקה, אנחנו חווים אחד את השנייה מחדש כמשפחה, מבלים זמן ומקבלים החלטות לגבי העתיד ביחד. זו מן תקופת התכנסות - יש לי את הפנאי לקבוע לעצמי את הלו״ז, לפתח את העסק, להקשיב לגוף שלי ולתת את כל תשומת הלב הראויה לשינויים המטורפים שהוא חווה. תומר חווה איתי את ההריון מקרוב. הוא אנליסט בהיי-טק פיננסי ואני כמנהלת צוות, באיזה עולם היינו מצליחים למצוא זמן לקום בבוקר ולעשות פילאטיס-הריון ביחד לפני חצי שנה?
גם כאמא לעתיד זה מרגיש לי תקופת מבחן רצינית - מה זה אומר לגבי העולם שאליו את מביאה את הבן שלך, ואיפה האחריות שלך לוודא שהמסקנות לגבי אחריות חברתית, קיימותיות ופוליטית מיושמות בצורה שתייצר לו עולם ראוי למחייה.
איך משבר הקורונה משפיע עלייך ברמה המקצועית?
עוד לפני המשבר, ידעתי שהמעבר מסביבה משרדית ומסגרת למצב שבו אני קובעת את סדר היום והיעדים לעצמי יהיה מאתגר. אני בן אדם שאוהב את האינטראקציה האנושית**,** ואת הקצב המהיר והאקשן שמגיעים עם עבודה מהסוג שבה עבדתי. גם התחום החדש שלי הוא מאוד פרונטלי בטבעו - סדנאות, מפגשים, הקשר הבין-אישי הוא קריטי. נאלצתי לבטל הרבה סדנאות והגעה לכמה כנסים, דווקא בתקופה שהפרויקט מתחיל להצמיח כנפיים. לשמחתי, האדפטציה לוובינרים קרתה מהר וחלק, ואפילו יצרה הזדמנויות חדשות. בוובינרים עד כה השתתפו נשים מרחבי גרמניה, שווייץ, הולנד, ישראל, צרפת, בריטניה, ארה״ב, פורטוגל, איטליה - התחושה היא שמעז לגמרי יצא מתוק.
מה הדבר הכי מבאס שהתבטל לך בגלל המשבר?
אחותי הצעירה מתוכננת לעבור לאירופה כדי ללמוד רפואה, וקבענו שתגיע לברלין ונעשה רואוד-טריפ לפראג ביחד כסוג של בילוי אחיות אחרון לפני הלידה. כמובן שבגלל המשבר התוכנית התבטלה, שזה מבאס מאוד. בכלל, אני בן אדם שתמיד על קוצים לטייל ולראות עולם וזה שזה לא מתאפשר כרגע, במיוחד כשברור שאחרי הלידה נאט את הקצב בכל מקרה, זה קשה. אבל אם כבר בקיימות עסקינן, כמות הטיסות המרובה היא באמת חטא קדמון שקשה לי להיגמל ממנו, אז אולי גם זה לטובה.
מה מבין הדברים שאי אפשר לעשות עכשיו בברלין הכי חסר לך?
קשה לי ההימנעות מהתקהלויות על סוגיה, זה שצריך להנדס כל מפגש עם חברים (פיתחנו כבר טקטיקות איך להימצא באותו הפארק באותו הזמן, אבל לשמור על מספיק מרחק כדי לעמוד בהנחיות). יש לנו חברים שהביאו ילדים לאחרונה, וזה מוזר שאי אפשר לנשנש אותם ולהקיף אותם בחום כמו שרוצים. את בדיקת האולטרסאונד האחרונה תומר נאלץ לראות בווידאו מהטלפון כי לא איפשרו לו להיכנס. חוסר הקירבה לא טבעי לי, ואני אשמח כשהוא יהיה מאחורינו.
מה בברלין הכי עושה לך טוב בימים אלה?
ברלין מהממת בתקופה הזו, אנחנו יוצאים להליכות וריצות והרחובות כל כך יפים ורגועים. הגענו למצב שעשרה אנשים על הרחוב מרגיש לנו עמוס אז אנחנו דואגים לצאת מוקדם בבוקר, כשהאוויר טרי ואין רעש, רק פריחה יפהפייה ואנשים בודדים עם עגלה או כוס קפה רב-פעמית פה ושם.
האם גילית או הבנת טוב יותר משהו על ברלין/גרמניה/הגירה באמצעות/בזכות/בגלל המשבר?
בדרך כלל אני מאוד ביקורתית לגבי הלך הרוח הברלינאי\גרמני. אני צוחקת לא מעט על הנוקשות והראש-בקיר, שמרגישים לי הרבה פעמים חסרי היגיון, ומתחברת הרבה יותר לגמישות והחום הישראליים. אבל מבחינת התנהלות מול משבר הקורונה אני נאלצת לאכול את הכובע - האחריות שגילתה ההנהגה הפוליטית פה, ההירתמות של האוכלוסייה, והאיזון בין שמירה על זכויות פרט ורווחת האזרחים מחד, וצמצום נזקי המגיפה מנגד מרשים מאוד. הדגש הוא בעיקר על ההנהגה הפוליטית ומקבלי ההחלטות, כי גם בארץ בעיניי האזרחים נרתמו בצורה יוצאת מן הכלל ונחשפתי לסיפורים מרגשים, אבל נדמה שהם משלמים מחיר גבוה הרבה יותר, ולא תמיד מוצדק, וזה כואב לראות.
המלצות (מכל סוג) לתקופה הזאת?
במידת האפשר, להשתדל למקסם אינפורמציה ולמזער פאניקה וחרדות, הן באמת לא מועילות לכלום. בהינתן שהמצב כבר פה, נראה לי עדיף לחפש את ההזדמנויות שבו ולשמור על פרופורציות מאשר לשקוע בחרדות קיומיות.
