יומן קורונה ברלין: ״שחררתי את עצמי מציוּת להנחיות ומפחדים לבריאות שלי ושל היקרים לי״
עומר קורן, בברלין מ-2008, שף וקונדיטור שעשה הסבה לחינוך לגיל הרך ועובד כגנן בגן ילדים
מי אני, מאיזו שנה אני בברלין ומה אני עושה בעיר?
אני עומר קורן, הגעתי לעיר במאי 2008 כשף קונדיטור מנוסה, בידיעה שזה הדבר שאמשיך לעשות גם בברלין. באתי לכאן בעיקרון כדי לנוח שנה שנתיים מהמירוץ המתיש לקריירה בתל אביב ופשוט להתפרנס בשקט ממה שאני יודע ואוהב. אבל כדרכה של הגירה היא מציבה אותך לעתים קרובות מול מכשולים ואתגרים שלפעמים מתגלים כצמתים והזדמנויות. כך שאתה מוצא את עצמך נאלץ, או אולי מקבל הזדמנות, לחשב מסלול מחדש. אני בחרתי כעבור כמה שנים לשנות כיוון לחלוטין והלכתי ללמוד חינוך לגיל הרך, וכבר שבע שנים שאני גנן מוסמך בגן ילדים יהודי במערב העיר.
איך משבר הקורונה משפיע עליך ברמה האישית?
באופן פרדוקסלי ברמה האישית די הרווחתי מהמשבר הזה. זכיתי למנוחה שבדיעבד הייתי מאוד זקוק לה. העיתונים והחדשות עוסקים רק בזה. בשיחות עם חברים ועם המשפחה כמעט כל מה שמדברים עליו הוא הקורונה או ההשלכות שלה, ובתוך כל זה אני מוצא את עצמי באופן מפתיע נינוח כמו שלא הייתי זמן רב. בשלב מוקדם מאוד של המשבר שיערתי שמדובר בגל של שפעת חמורה ותו לא. האמנתי שאני עד לתגובת יתר מוגזמת וחסרת פרופורציות של התקשורת והשלטונות שנרעשות מווירוס שפעת. הדבר שהייתי זקוק לו הוא קולות נוספים שיאמתו את תחושת הבטן שלי במספרים, נימוקים והוכחות, ולשמחתי מצאתי כאלה. המוכר ביניהם, לכל הפחות עבורנו הישראלים, הוא פרופסור יורם לס, ואחריו מצאתי גם אחרים שאיששו את התחושה שלי. כך, על אף עוצמת ההפחדות שעלתה מיום ליום ורגולציות חדשות שניחתו בקצב מסחרר, חשתי עצמי אז ועדיין, משוחרר: מציות להנחיות, מפחדים לבריאות שלי ומחששות לבריאותם של היקרים לי. לשמחתי על אף שהגנים נסגרו המשכורת שלי לא נפגעה. כך, בחופשה שנכפתה עלי מהעבודה, מצאתי את עצמי חופשי מדאגות ולא נותר לי אלא להפיק את המרב מהמצב הקיים. ואכן הפקתי: מפגשים רבים עם חברים, ארוחות נהדרות, טיולים רגליים וטיולי אופניים ברחבי ברלין האביבית. בניתי לי שגרת יום נעימה משוחררת מאילוצים, לחץ ועייפות. נוצר פער אדיר בין הפריחה האישית שלי ומילוי המצברים, לבין תחושת סוף העולם שמהלכת בחוץ. באמת פער לא פשוט - אך מסתבר שאפשרי. אני מודע לכך שאני פריווילגי ובר-מזל ביחס למשבר הנוכחי ולו רק בשל העובדה שאני בריא וחף מדאגות לעתידי הכלכלי. יחד עם זאת, אני לא חושב שמדובר במצב כה ייחודי, שכן כמו במצבים קשים אחרים גם כאן קיימת בחירה איך להתייחס למצב נתון וכיצד לקרוא את המציאות.
איך משבר הקורונה משפיע עליך ברמה המקצועית?
מעבר לחופשה שציינתי, התארגנו מהר מאוד בגן להעביר לילדים מפגשי בוקר בזום על בסיס יומי. רוב הילדים התחברו לפורמט ,אם כי הקטנים פחות (בקבוצה שלי יש ילדים מגיל שנתיים עד שש). להבדיל מהלמידה מרחוק, תפקידם של מעגלי הבוקר המקוונים הוא שמירה על קשר מרחוק. המחשבה מאחוריהם היתה להזכיר לילדים שעל אף שהמציאות שלהם השתנתה באופן קיצוני, היא לא נעלמה. כך שדמויות משמעותיות בחייהם, הגננים שלהם - אני והקולגה שלי - והחברים שלהם מהגן עדיין נמצאים שם. בהיבט הזה המפגשים מילאו פונקציה חשובה עבור הילדים וכך למעשה שמרנו על קשר במשך ששת השבועות הראשונים.
לפני כשבועיים חזרתי לעבוד בגן במתכונת מצומצמת (מבחינת כמות הילדים). קדמו לפתיחה אין ספור דיונים, הנחיות והגבלות לאופן שבו נעבוד עם הילדים. היבט נוסף של החזרה לגן היה החשש מתקופת הסתגלות קשה שהילדים יצטרכו לעבור אחרי הזמן הרב שבו היו בבית. כבר בשעות הראשונות לפתיחה רוב החששות התבדו. היה כיף גדול לפגוש מחדש את הילדים ולראות באיזו שמחה הם מגיעים לגן. המסקנה היא כי על אף זמן האיכות שלהם עם ההורים, הצרכים החברתיים שלהם לבני גילם חזקים לא פחות. מבחינת מגבלות הקורונה, הסתבר שמעט מאוד מההנחיות שתוכננו מראש ניתן ליישם ולאכוף: ילד שנופל ובוכה צריך שייקחו אותו על הידיים ויחבקו אותו, ילדים לא מסוגלים להפנים ולשמור מרחק מהחברים שלהם שאותם הם כל כך חיכו לפגוש, ולעבוד עם ילדים חבוש מסיכה וכפפות זה פשוט לא לעניין. אני לא מרגיש ש״נשלחתי לקו האש״ או שאני מפקיר את בריאותי - חזרתי לעבוד כי אני מאמין ומשוכנע שזה הדבר הנכון לעשות. לא מדובר מבחינתי באקט קפיטליסטי שמאפשר להורים לחזור לעבודה (כפי שחלק טוענים), אלא על בחירה מושכלת של חברה תאבת חיים, על החלטה מובנית שהיא נכונה מבחינה בריאותית, חינוכית וחברתית, הן עבור הילדים והן עבורנו המבוגרים.
מה הדבר הכי מבאס שהתבטל לך בגלל המשבר?
הייתי אמור להיות עכשיו בארץ. השבוע מלאו שנה לפטירתו של אבי. התכוונו לציין את היום הזה באופן מיוחד. אבי היה בשלן נלהב ואיש של טבע וטיולים. תכננו לערוך פיקניק לזכרו ביער עם המשפחה המורחבת וחברים. כמובן שבשל המצב שום דבר מזה לא יצא לפועל. לציין את היום הזה כאן בלי המשפחה זה מאוד מעציב עבורי. אני חי בשלום עם המרחק וטיב הקשר שאני והמשפחה בארץ מקיימים לאורך השנים שלי בברלין, אבל ביום כזה אין שום תחליף לשהות הפיזית איתם.
מה מבין הדברים שאי אפשר לעשות עכשיו בברלין הכי חסר לך?
אני מחכה מאוד למסעדות ולברים שייפתחו כבר. כל שירותי הטייק אוויי ממלאים בעיניי פונקציה בסיסית של סיפוק רעב, מענה ראוי ל״אין לי כוח לבשל היום״ או ״אין מצב שאני עומד בתור לסופר עכשיו״. משלוחים זה דבר מצוין כשלעצמו, אבל כל חוויית המפגש, החברה, האכילה, האווירה וההתענגות על האוכל לא יכולים להתקיים באמת עם קופסאות פלסטיק על ספסל בפארק.
מה בברלין הכי עושה לך טוב בימים אלה?
טוב, אני בכל זאת קונדיטור בדימוס, אז ממש כיף לי לבשל ולאפות - דברים שלמי יש כוח אליהם ביומיום. אני מאוד מבסוט על עצמי שהצלחתי להתמיד עם אפליקציית ספורט בבית ועל אף הבישולים לא לעלות במשקל. וכמובן גם האביב: ברלין ירוקה ופורחת והברלינאים מגלים סממנים של נהנתנות עם כל קרן שמש שפורצת ומתמסרים אליה בהנאה על גדות התעלה והפארקים עם מוזיקה ובירה ביד. כשברלין מתנהגת ככה - נינוחה, חביבה, ירוקה ומתמסרת - קל לי מאוד להיזכר למה התאהבתי בה לפני 12 שנה.
האם גילית או הבנת טוב יותר משהו על ברלין, גרמניה, הגירה באמצעות/בזכות/בגלל המשבר?
היה מעניין לבדוק עוד פעם את היחסים בין הגרמנים לתקנות וחוקים. עושה רושם שהפעם ההגבלות דווקא השרו סוג של נינוחות. נוצרה מסגרת שגם השלטון וגם האזרחים יודעים להתנהל בתוכה והיא אפילו השאירה מרווח סביר לאלה שלא צייתו לכללים, כמוני למשל. ההשוואה לישראל מתבקשת. מדינת הבלגן ממנה אנחנו באים הצטיירה לאורך כל המשבר היסטרית ומיוזעת. דווקא שם הכללים יצרו לחץ - אלה היו כללים הרבה יותר נוקשים בלי מרווח תמרון, ניכר חוסר יכולת להתמודד עם הגבלות חלקיות ושלטון עם רצועה מאוד קצרה. בקיצור, הרגיש לי שוב נכון לגור כאן וכפרה על אנגלה מרקל.
המלצות (מכל סוג) לתקופה הזאת?
המלצה כללית שלי היא לפתח הקשבה ביקורתית, במיוחד כשכולם מדברים בקול אחיד לנסות לחפש את הקול האחר השונה. לא ייתכן שכל העולם מיישר קו ,זה לבדו אמור לסמן לנו שמשהו דפוק פה. בסופו של דבר כולנו מיישמים אופן פעולה שהועתק מסין הלא דמוקרטית והתווה דרך לשאר העולם לאופן שבו יש להתמודד עם משבר. נורמות טוטליטריות גלשו לכיוון המיינסטרים בהסכמתנו. אני חושב שביום שאחרי הקורונה זה הדבר שנצטרך להתמודד אתו ,זה ומשבר האקלים, שהוא זה שיחסל אותנו באמת, לא בכאילו כמו הקורונה.
