טל חבר-חיבובסקי חולם על עברית כשפה בלי מדינה, צבא, משטרה או פקידוּת
לאחר שבע שנות הבשלה יצא לאור הגיליון הראשון של ״מכאן ואילך״, שמטרתו ליצור מרחב עברי ״ללא ריבונות וללא מנגנוני שליטה ריכוזיים״. המייסד והעורך של כתב העת, טל חבר-חיבובסקי, מאמין בשותפות עמוקה בין עברית ליידיש - ומנסח חזון מרתק ומאתגר ל״ברלין העברית״
לפני כמה שנים הוסיף-החזיר טל חֶבֶר לשמו את שם המשפחה המקורי של אביו, והחל לשאת את השם הכפול חבר-חיבובסקי. בדומה לאופן שבו נשיאת שם משפחה כפול מייצגת בעשורים האחרונים עמדה פמיניסטית, גם מאחורי הבחירה של חבר-חיבובסקי עומדת תפישה רחבה יותר, שקשורה באופן ישיר גם למניעים שהובילו אותו לייסד את כתב העת העברי ״מכאן ואילך״, שגיליונו הראשון יצא לאור בימים אלה לאחר תהליך הבשלה ממושך.
״הוריי דחו את שם המשפחה של סבי, חיבובסקי, ועברתו אותו ל׳חבר׳, משום שראו בו שם ׳גלותי׳״, אומר חבר-חיבובסקי בראיון לרגל השקת כתב העת בברלין שתיערך ב-7 ביולי. ״הם לא היו לבד כמובן. דור שלם ביקש לשלול, למחוק ולהכחיש את התרבות שממנה הגיע. הנזק העצום של ניסיון המחיקה הזה בא לידי ביטוי באופנים רבים נוספים. שינוי השם הוא מעשה סמלי בעל משקל כבד ביותר. עבורי, החזרה לשם חיבובסקי באה להמחיש שמעשה השלילה האלים הזה נכשל. אי אפשר לעקור שורשים. אי אפשר למחוק עקבות. תמיד יבוא מי שיחשוף אותם. אך במקום להעלים את השם חבר ולהחליפו בחיבובסקי, בחרתי לחבר את שניהם במקף. לא רציתי לעשות להוריי את מה שהם עשו להוריהם. השם חבר והתרבות שבה הוא נוצר הם חלק גדול מהשורשים שלי, אבל הם לא השורשים הבלעדיים שלי. קשה מאוד לגדל תפישה תרבותית שמבוססת על שורשים בני ארבעים שנה בלבד. הייתי זקוק לעוד עומק. השם חיבובסקי נותן לי את העומק הזה״.
כתב העת ״מכאן ואילך״ הוא זירה נוספת שבה חבר-חיבובסקי מחבר במקף עולמות שהופרדו: ״לרעיון שמאחורי הפרויקט לקח זמן רב להבשיל״, הוא מספר. ״מה שהתחיל, לפני כשבע שנים, כרעיון מאוד כללי לכתב עת עברי שיעסוק בענייני ספרות ומחשבה, הלך והתפתח לפרויקט הרבה יותר רחב: מאסף לעברית עולמית, כלומר, כתב עת שייצור חיבור בין מקומות וזמנים שונים של העברית״.
לשם שנבחר, ״מכאן ואילך״, יש מובן כפול - במרחב ובזמן: ״מבחינה מרחבית, ׳מכאן ואילך׳ נטוע במקומיוּת של ברלין, אבל הוא פונה כלפי כל שאר המקומות שבהם העברית היא שפת מיעוט, שפה לא ריבונית, שפה דיאספורית. גם הבחירה להוציא לאור את ׳מכאן ואילך׳ בברלין ובפריז בעת ובעונה אחת באה להביע את התפוצה המרחבית שגלומה בשם. מבחינת מימד הזמן, השם ׳מכאן ואילך׳ מביע קשר בין העבר, ההווה והעתיד. שדה הפעולה התרבותי של הפרויקט אינו מוגבל להווה המיידי, אלא שואב מן העבר ופונה אל העתיד״.
למה זה חשוב לך? מהי בעצם מטרת הפרויקט?
״׳מכאן ואילך׳ נולד בברלין מתוך תחושה של בדידות בתוך העברית. הרגשתי שהעברית שאני צורך אומרת לי שהיא נמצאת במקום אחר, לא במקום שלי. המטרה הראשונה היתה ליצור מקום עבור העברית שאני חולק כאן עם החברים ועם המשפחה. פרויקטים עבריים מקומיים שנוסדו כאן במשך השנים (׳שפיץ׳, ׳הגימנסיה׳, הספרייה העברית בברלין, הספרייה הציבורית בעברית ואחרים) נבעו בוודאי מנטיות דומות, אך תחושתי האישית היתה שחסרה כאן עברית שתנבע באמת מתוך המקום שבו אנחנו חיים, או לפחות כזו שתפנה כלפי המקום הזה. השיחות, הריאיונות וההרצאות שהקדימו את צאתו לאור של ׳מכאן ואילך׳ התמקדו בשאלה ׳איך כותבים עברית מכאן?׳. דרך אחת להתמודד עם השאלה היא העיסוק בשפה עצמה, במילים שלה, במושגי המקום שלה, בהשפעות של השפות שסביבה. דרך אחרת לחבר את העברית למקום היא הסתמכות על השורשים שלה בברלין, כלומר חיפוש מודלים עבריים שהיו כאן לפנינו במשך מאות שנים ובאפשרותם לתת לנו תשובות לשאלות של קיום עברי מקומי, מיעוטי, בברלין, בגרמניה, באירופה ובכלל״.
המטרה של ׳מכאן ואילך׳ היא לאסוף את המקומות העבריים המפוזרים בזמן ובמרחב, לא בבחינת ׳קיבוץ גלויות׳ אל טריטוריה אחת, אלא בבחינת איסוף סביב טקסט משותף, יצירתו של שיח שמקשר בין הנקודות המפוזרות
לדברי חבר-חיבובסקי, ה״כאן״ של ״מכאן ואילך״ מתחיל אמנם בהקשר המקומי של ברלין, אבל המקומיוּת לא מספיקה: ״כדי להיות נטועים בֶּאמת, אנחנו זקוקים גם ל׳אילך׳. החוויה של שימוש בעברית בתור שפת מיעוט היא חוויה עולמית. זאת חוויה שמתקיימת בהווה, וגם התקיימה בעבר במקומות שונים בעולם. המטרה של ׳מכאן ואילך׳ היא לאסוף את המקומות העבריים המפוזרים בזמן ובמרחב, לא בבחינת ׳קיבוץ גלויות׳ אל טריטוריה אחת, אלא בבחינת איסוף סביב טקסט משותף, יצירתו של שיח שמקשר בין הנקודות המפוזרות. יעדיו של ׳מכאן ואילך׳ מתגשמים בכל רגע שנוצרת תחושה של קהילה ספרותית של אנשים שחיים בעברית במקומות שונים, או בכל רגע שבו העברית עצמה, כשפה, הופכת לגורם מגבש ומלכד למרות המרחק הגדול. קוראת אחת כתבה לי: ׳יש משהו במאסף הזה, בעצם קיומו בעולם, שריכך את תחושת התלישות שאני מרגישה מאז שאנחנו כאן׳״.
הרעיון של ״מכאן ואילך״ נולד והתפתח בברלין, אבל בשנתיים האחרונות חבר-חיבובסקי חי על הקו ברלין-פריז. בפריז הוא מנהל את מרכז היידיש הגדול באירופה, ״ספריית מֶדֶם״ (Maison de la culture yiddish - Bibliothèque Medem) - תפקיד מעט יוצא דופן למי שטרם מלאו לו שלושים. המפגש עם היידיש והעיסוק בה הם עוד מקף-מחבר בחייו של חבר-חיבובסקי, שמדגיש את התפקיד החשוב שמילאה היידיש דווקא בקידום כתב העת העברי.
איך הגעת לנהל את מרכז היידיש בפריז?
״החיפושים אחר הופעות דיאספוריות של עברית הובילו אותי, בין היתר, אל היידיש. היידיש הצמיחה תרבות וספרות ענפה בתור שפה של מיעוט המפוזר בעולם כולו. היא מעולם לא היתה שפת מדינה, לא היו לה צבא, משטרה או פקידות. לפיכך, הרגשתי שיידיש היא מודל מצוין לפרויקט שמבקש לתת ביטוי לעברית כשפה עולמית המחברת בין אנשים בעולם כולו. מהר מאד גיליתי שיידיש היא הרבה יותר מאשר מודל. היצירה העברית באשכנז היתה שזורה במשך כאלף שנה באופן הדוק ביצירה ביידיש. ליידיש נודעה באירופה השפעה עצומה על עברית, הרבה יותר מאשר לגרמנית, לרוסית או לפולנית. ההשפעה הזאת ניכרת באוצר המילים, בתחביר, ובעולם המושגים המשותף בין שתי השפות. בשל כך, ולאור העובדה שחלק ניכר מהסופרים העבריים הגדולים בעת החדשה כתבו בשתי השפות - מנדלי מוכר ספרים, פרץ, ברדיצ’בסקי, ביאליק, עגנון ואחרים - הרגשתי שכדי להגיע לשורשי העברית כאן בברלין, באשכנז, עלי לפנות גם אל היידיש״.
ככל שלמדתי יותר יידיש, כך הבנתי כמה דברים איני יודע על השפה ועל התרבות שלי. אם ברלין היא המרכז העברי החשוב באירופה, פריז היא המרכז היידי החשוב באירופה. המטרה שלי היא להפרות ביניהן
לימוד היידיש וספרותה פתחו בפניו, לדבריו, עולם ומלואו: ״ככל שלמדתי יותר יידיש, כך הבנתי כמה דברים איני יודע על השפה ועל התרבות שלי, העבריוֹת. התעמקותי בשפה וחיפושיי אחר העברית הדיאספורית הובילו אותי לווילנה, לוורשה, לניו יורק ולפריז. בפריז גיליתי את ספריית מֶדֶם, מקום שבו אנשים מכל העולם, יהודים ולא יהודים, נפגשים כדי לדבר, ללמוד, לקרוא ולכתוב ביידיש, שפה ללא ריבונות וללא מנגנוני שליטה ריכוזיים. הדברים שלמדתי בפריז, בעיקר ממורי ורבי יצחק ניבורסקי, השפיעו השפעה עצומה על הפרויקט, שרק הלך והתחדד לאור המפגש עם היידיש. לפני שנתיים קיבלתי מכתב מהמנהל הקודם של מרכז היידיש בפריז, ז’יל רוזייה, שבו הוא בישר לי שהוא בחר לפרוש לאחר 19 שנה שבהן ניהל את המרכז, וזאת על מנת להקים הוצאת ספרים. ז’יל הוא סופר צרפתי מעולה שמדבר גם גרמנית, יידיש ועברית באופן שוטף. הכרתי אותו עוד בתקופה שבה חיפשתי כותבים בפריז ל׳מכאן ואילך׳. הוא שלח לי בזמנו שירים מופלאים שמתפרסמים עתה בגיליון הראשון תחת הכותרת ׳שירים להראל׳. במכתב הוא הציע לי להתמודד על תפקיד המנהל החדש, וכך עשיתי. בספטמבר 2014 התמניתי למנהל המרכז, ומאז אני חי בין ברלין לפריז. אם ברלין היא המרכז העברי החשוב באירופה, פריז היא המרכז היידי החשוב באירופה. המטרה שלי היא להפרות ביניהן, כמובן. אני משוכנע שאם ברלין תקבל קצת מהיידיש של פריז, ופריז תקבל קצת מהעברית של ברלין, יהיו לשתיהן ילדים יפים ביותר״.
איך מתבטא בעיניך הקשר בין העברית ליידיש?
״אני מאמין בשותפות בין העברית לבין היידיש - שותפות תרבותית, שותפות לשונית (הן שזורות זו בזו הרבה יותר משנדמה) ושותפות גורל. שתיהן הוכחשו ונשללו על־ידי דורות של משכילים שראו בעברית שפה מתה וביידיש ׳ז’רגון׳ מקולקל. שתיהן נפלו קורבן לניסיונות הנאצים לחסל אותן מעל אדמת אירופה ומהעולם כולו. הניסיון הנאצי נכשל. שורשיה של היידיש לא נגדעו באירופה, והיא ממשיכה להצמיח ענפים חדשים. כמוה, גם העברית שבה ומכה שורשים וצומחת כעת באותן ארצות שבהן היא צמחה בעבר. שתי הלשונות כל כך קשורות זו בזו מבחינה היסטורית ולשונית, שקשה מאוד ליצור בתוכן משהו חדש מבלי להתעמק בשורשי שתיהן״.
כותרת המשנה של כתב העת היא ״מאסף לעברית עולמית״. מה זו עברית עולמית?
״למושג ׳עולם׳ בעברית יש משמעות כפולה: במרחב ובזמן. מצד אחד, ׳עברית עולמית׳, היא עברית המפוזרת על פני העולם כולו. ומצד שני, זה כינוי לנצחיותה של העברית, שפה שהתקיימה בעבר, מתקיימת בהווה ותמשיך להתקיים ׳עד עולם׳. המושג ׳עברית עולמית׳, ההיסטוריה שלו והחשיבות שלו לפרויקט מוסברים באופן מפורט בפתח הדבר של הגיליון הראשון״.
ולמה ״מאסף״?
״׳המאסף׳ היה שמם של כמה כתבי־עת עבריים שיצאו לאור בברלין ובקניגסברג במשך כמה דורות, החל מסוף המאה ה־18. המוציאים לאור, המשכילים, שאבו השראה ממשה מנדלסון, שהוציא בברלין כבר בסביבות 1750 את כתב העת העברי הראשון ׳קהלת מוסר׳. לשם ׳קהלת׳, מסביר מנדלסון, יש משמעות כפולה: מצד אחד, קהלת הוא זה שמדבר בפני קהל (der Prediger), ומצד שני זה שאוסף (מקהיל) דברי חכמה ומוסר (der Sammler). החיבור הרעיוני בין איסוף הקהילה ובין איסופו של ידע, או של כתבים, עמד בייסוד תנועת ההשכלה כולה. כתבי העת האלו, וגם רבים מאלה שבאו אחריהם, ביקשו לאסוף קבוצות של אנשים המפוזרות במקומות שונים לא בתוך טריטוריה אחת, אלא במסגרת משותפת של ידע. השימוש בשם ׳מאסף׳ הוא לא רק מחווה לדורות הראשונים שהפכו את ברלין למרכז עברי של ספרות והגות לפני כמאתיים וחמישים שנה, אלא גם מתן ביטוי לאותו מודל של איסוף הפזורה סביב טקסט משותף״.
מה ההסבר לכך שבחרת להדפיס את ״מכאן ואילך״? האם האינטרנט אינו הטריטוריה האולטימטיבית שבה ניתן לחבר את הנקודות המפוזרות של העברית העולמית?
״הבחירה בדפוס נובעת בראש ובראשונה מהתייחסות למסורת הדפוס העברי שהיתה כאן, מסורת מפוארת שנקטעה באלימות. חשוב לזכור שהקיום של העברית בברלין היה קיום פיזי, לא רק רוחני. החורבן במלחמת העולם השנייה חיסל כאן לא את השפה, את הספרות או את הרעיונות המופשטים, שהם ממילא נחלתו של הנצח. החורבן חיסל אנשים בשר ודם, וגם את בתי הדפוס, את הספרים, את כתבי העת. המטרה של ׳מכאן ואילך׳, בין היתר, היא לתרום לחזרתו של הדפוס העברי אל ברלין ואל אירופה באופן ממשי, פיזי, ובכך לתת כבוד למי שפעלו כאן לפנינו וליצור המשכיות במקום שבו היתה קטיעה.
בנוסף לכך, יש לזכור שדיאספוריות אינה קוסמופוליטיות. לנקודות המפוזרות שנאספות לכדי דיאספורה יש קיום מקומי קונקרטי, על הקשרים היסטוריים, לשוניים, תרבותיים ואחרים שהם שונים וייחודיים ממקום למקום. עברית בברלין נטועה בהקשר אחר מעברית בפריז, למשל. האינטרנט הוא כלי תקשורת יוצא מן הכלל, ותרומתו לרשתות דיאספוריות היא עצומה. אך האינטרנט גם נתפס בתור מקום בפני עצמו, מעין אתר וירטואלי שאינו זקוק לנוכחוּת מוחשית במרחב. ככזה, האינטרנט לא יכול להיות האכסנייה היחידה ל׳מכאן מאילך׳. התנועה של ׳מכאן ואילך׳ בתור אובייקט פיזי במרחב דורשת מאמץ רב יותר מאשר תנועתו של קובץ אלקטרוני. אך דווקא הפצה שכרוכה במאמץ הפיזי הזה מעניקה ביטוי מוחשי לאותה עולמיוּת ולאותה דיאספוריוּת של העברית״.
הפעילויות העבריות השונות בעיר שצצות מדי יום ביומו מצויות כל הזמן במתח שבין תלות לעצמאות. בין הישענות, מצד אחד, על ההגמוניה העברית של תל אביב, לבין ניסיונות ליצור תרבות עברית מקומית שמזינה את עצמה בברלין
מה הקשר בין נושאי כתב העת למוטיבים של פרחים וצמחים שמעטרים אותו?
״׳דיאספורה׳ היא מילה מיוונית שמשמעותה זריעה בפיזור. המטפורה הבסיסית שמאחורי המושג דיאספורה היא מטפורה של צמחייה. בעיניי, השדה המטפורי של צמחייה - שורשים, ענפים, זרעים, הבשלה, הנבטה וכן הלאה - מתאים הרבה יותר לתיאור העברית העולמית, מאשר, למשל, המטפורה הביולוגית של חיים ומוות. בנוסף לכך, אחד מכתבי־העת העבריים החשובים ביותר שיצאו לאור בברלין בשנות העשרים של המאה הקודמת היה ׳רימון׳, שהתפרסם במקביל לכתב־העת היידי ׳מילגרוים׳ (רימון ביידיש). הפרויקט רימון/מילגרוים נקט גם באסתטיקה מעולם הצומח. לכן ביקשתי מהמאיירת של הגיליון הראשון, אנה טראוסניג, לאייר את השער ואת כותרות המדורים במוטיבים של גבעולים, עלים, פירות, ניצנים, פרחים, זרעים וכמובן - שורשים עמוקים״.
כתב העת מחולק לשלוש קטגוריות: מאמרים, סיפורים ושירים. למה בחרת בשילוב הזה ולא התמקדת רק במאמרים או רק בפרוזה ובשירה?
״הניסיון להעמיד מחדש את העברית למשא ומתן דיאספורי מחייב הן את הכללתם של מאמרים עיוניים המתמודדים עם שאלות הייסוד של הפרויקט, והן את פרסומן של יצירות ספרותיות שנותנות ביטוי, כזה או אחר, לעברית דיאספורית. החלוקה ל׳מאמרים׳, ׳סיפורים׳ ו׳שירים׳ גם מתכתבת עם חלוקת המדורים של ׳התקופה׳, כתב־עת עברי מרכזי ביותר שפעל במקומות שונים באירופה בין שתי מלחמות העולם״.
לפי אילו קריטריונים אתה בוחר מאמרים, סיפורים ושירים למאסף? האם אתה מקבל אך ורק חומרים מכותבים שחיים בפזורה?
״׳מכאן ואילך׳ מחפש טקסטים שנכתבים מתוך או כלפי מקומות שבהם עברית היא שפת מיעוט, שפה לא ריבונית, שפה מפוזרת, שפה בדיאלוג עם שפת הרוב או עם שפות שכנות. המאמרים בגיליון הראשון עוסקים בשני הנושאים המרכזיים של הפרויקט - עברית ודיאספורה, אבל עבור הגיליונות הבאים אנחנו מחפשים מאמרים בנושאים מגוונים. ׳מכאן ואילך׳ מקבל מאמרים ויצירות ספרותיות מכל מקום בעולם, במידה שהם מתאימים בתוכנם ובצורתם לאופיו של הפרויקט. מקום מגוריהם של הכותבים אינו קריטריון בבחירת הטקסטים״.
דיברת על כך שהפרויקט התפתח בברלין דווקא. מה החשיבות של ברלין לעברית?
״כבר הזכרנו שבברלין יצא לאור כתב העת העברי הראשון בעריכת מנדלסון. ברלין היתה מרכזית ביותר עבור שלוש תנועות בעלות חשיבות מכרעת בהיסטוריה היהודית והעברית בעת החדשה - תנועת ההשכלה, חכמת ישראל (Wissenschaft des Judentums) והתנועה הרפורמית. עם הגעתם של מאות אלפי מהגרים לברלין ממזרח אירופה בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 הפכה ברלין למרכז שוקק ליצירה עברית. הפעילות הספרותית בברלין משנות העשרים ואילך צמחה בכתבי עת, הוצאות ספרים, ערבים ספרותיים, מפגשי סופרים בבתי קפה ועוד. ברלין העברית הגיעה לשיאה ב-1931 עם הקמתה של ׳ברית עברית עולמית׳ על־ידי שמעון ראבידוביץ’, שתמך וקידם את העברית בתפוצות כולן.
כשם שבברלין צמחה תרבות עברית ענפה, מברלין גם יצא חורבנה, בברלין באירופה כולה. כיום, כשבעים שנה לאחר החורבן, ברלין הופכת מחדש לצומת חשוב בין מזרח ומערב. ככל ששבים אל ברלין כוחות של חידוש עבריים, כך היא נעשית, שוב, מרכז של תרבות עברית״.
מה הציפיות או התקוות שלך בנוגע להתפתחות של ״ברלין העברית״ כפי שקראת לה?
״ברלין העברית עסוקה בימים אלה בניסויים באוטונומיה תרבותית. הפעילויות העבריות השונות בעיר שצצות מדי יום ביומו מצויות כל הזמן במתח שבין תלות לעצמאות. בין הישענות, מצד אחד, על ההגמוניה העברית של תל אביב, לבין ניסיונות ליצור תרבות עברית מקומית שמזינה את עצמה בברלין. המתח הזה פורה מאד, מניב הרבה יוזמות מעניינות וגם יוצר דיון חשוב. עם זאת, הציר שבין תלות בהגמוניה חיצונית לבין עצמאות מקומית אינו פורה מספיק. אחת הציפיות שלי היא שברלין העברית, כקהילה תרבותית, תתחיל ליצור גם קשרים עם קהילות מקבילות במקומות אחרים. יש פוטנציאל תרבותי גדול מאוד לרשת קשרים רב־מימדית בעברית. רשת כזאת התקיימה בעבר ותשוב להתקיים בעתיד. אני צופה לברלין תפקיד מרכזי בחידושה.
ציפייה אחרת שלי קשורה בכתיבה ספרותית. אנחנו עדים להתייחסות גוברת לברלין בספרות העברית. מה שעדיין חסר היא כתיבה ספרותית שנכתבת לא רק על ברלין, אלא גם אל ברלין. אני לא מתכוון לספרות שמוקדשת לעיר עצמה, אלא לספרות שמדמיינת את הקהל שלה בברלין. בעיניי זהו אתגר ספרותי בעל השלכות מרחיקות לכת: לכתוב יצירות ספרותיות לקהל קורא עברית בברלין. ביום שבו יקומו סופרים ומשוררים עבריים בברלין שגם מדמיינים את קהל הקוראים שלהם בברלין, אז תהיה לנו ספרות עברית ברלינאית״.