לוקינג פור לאב: נצן ברנשטיין עושה את ברלין במבטא עברי
ברנשטיין משיקה אלבום ראשון ומסמנת עוד ציון דרך במסע להגשמת חלומה להיות דיוות קברט. ״הרבה אמנים ישראלים רוצים נורא לשיר באנגלית ול׳השתלב׳, אבל אנשים דווקא רוצים לשמוע מה את מביאה מהבית״
נצן (״בכתיב חסר, ההורים שלי פלצנים״) ברנשטיין יוצרת ושרה קברט עסיסי ואירוני בעברית, אנגלית, יידיש וגרמנית, אבל לא מנסה להסתיר את המבטא שלה. להיפך: לאלבום הראשון שלה, שיושק ביום שלישי הקרוב, 25 ביולי, במועדון b-flat במיטטה, היא קראה Hebrew Accent, ״מבטא עברי״.
״אני מביאה איתי את המבטא שלי, הזהות שלי, אבל אני מנסה לנצל את זה בצורה חיובית, להשתמש בשורשים אבל גם ליצור משהו שהוא בכל זאת בינלאומי, שעוד אנשים יכולים להזדהות איתו. הרבה אמנים ישראלים רוצים נורא לשיר באנגלית ול׳השתלב׳, אבל כשהתחלתי להופיע בברלין ראיתי שאנשים דווקא אוהבים את זה שאני מביאה משהו ממקום אחר, רוצים לשמוע מה את מביאה מהבית״.
ברנשטיין, בת 33, נולדה וגדלה בירושלים, וכבר מילדות התבלטה לא רק בנטייה לאמנויות, אלא גם ב״צורך עז בדרמה ובתשומת לב״. כאשר החליטה להתחיל באופן רשמי את המסלול להגשמת ייעודה (״להיות דיווה״), היא החלה ללמוד באקדמיה למוזיקה ומחול בירושלים במחלקה לביצוע ג׳ז. תוך כדי הלימודים כבר הקימה את ״הקברט העברי״, שבו שיחקה ושרה את שיריה בליווי שבעה נגנים.
השלב הבא היה מעבר לתל אביב, אבל ברנשטיין התאכזבה. ״זה לא היה שינוי גדול. רציתי להתפתח אמנותית לכיוונים יותר מפתיעים, והרגשתי שעם הסגנון שלי אין כל כך מקום להתפתח בתוך ישראל״.
המעבר לברלין ב-2013 היה ספונטני למדי. ״התפרנסתי מללמד מוזיקה ומהופעות בכל מיני הפקות וחלטורות. היה לי חופש מהעבודה והפקת תיאטרון שהשתתפתי בה בדיוק הסתיימה״. הדרכון הרומני שלה הפך את המעבר לקל יחסית מבחינה בירוקרטית (אם כי לא רק קל מהרבה בחינות אחרות), ומהר מאוד היא גם הכירה, לדבריה, הרבה אנשים מעניינים. ״הרגשתי שזה מקום אידאלי עבורי ליצור בו. עברתי המון דירות והמעברים נתנו לי הרבה רעיונות לשירים. במקום להתחיל ללמוד גרמנית התחלתי לעבוד על האלבום. גרתי עם מוזיקאי אמריקאי שאני מאוד אוהבת, Roland Satterwhite, והחלטנו לעבוד על עיבודים ולאסוף נגנים שיתאימו לשירים שאני רוצה לבצע. ככה גם הכרתי מוזיקאים מכל העולם״.
ב-2015 הקימה יחד עם איתי רוזנבאום והבמאית אינדרה בוגדן את ״קברט הדור השלישי״ (The Third Generation Cabaret), טריו שירה, פסנתר וצ׳לו, שמופיע בערך אחת לחודש. הופעת ההשקה ב-25 ביולי תשלב בין חומרי הקברט לחומרים חדשים מהאלבום.
רוב השירים באלבום נכתבו והולחנו על ידי ברנשטיין בתקופת המעבר וההסתגלות לברלין. כך, למשל, חוויותיה כרווקה בעיר מקבלות הדהוד נרחב. ב״ברית מילה״ היא פונה לאהובה הגוי ומבקשת שאם הוא אוהב אותה כפי שהיא אוהבת אותו, שיקריב ״משהו קטן״ למענה. ״הנושא הזה עלה לעתים קרובות עם חברותיי הישראליות בברלין. להמון בחורות, גם הכי חילוניות, יש את האישיו הזה עם הברית מילה. או בכלל, סממנים של מסורת. אז כתבתי שיר אהבה לגוי, שבהופעות שלי אני מקדישה אותו כל פעם לאיזה בחור מסכן אחר, שאני מסתכלת לו בעיניים ושרה… זה בדרך כלל מאוד מביך אנשים (צוחקת). לא שזה באמת משהו שאני מצפה מבחור. היום אני חושבת שאם אלד בן אני בכלל לא אמול אותו. אבל זה מעסיק אותי כאן, בהקשר של מישהי שגדלה במשפחה חילונית בירושלים, עד כמה הדת משפיעה על הזהות שלי. יכולתי לומר שאני רק ישראלית, שאין לי שום זיקה לדת, אבל הדברים האלה כל כך נוכחים בחיים ומשפיעים, ופתאום כשהגעתי לכאן גיליתי כמה שהישראליות והיהדות הן לא ממש נפרדות. זה מעלה שאלות לגבי המשמעות של חיים יהודיים חילוניים במדינה שאינה ישראל״.
ב״לוקינג פור לאב״ היא מתנסה בהיפוך תפקידים למצב שכיח שחוותה בברלין. ״הגישה ליחסים כאן מאוד שונה ממה שהכרתי. בישראל כולם הולכים לכיוון של משפחות, וכאן הרבה אנשים מחפשים קשר פתוח. לפעמים זה יותר מדי קיצוני ומבולגן בשבילי. אבל גם לי קרה שיצאתי עם מישהו ומהר מאוד הרגשתי שזה לא בשבילי בתור זוגיות. הוא דווקא רצה, ואז הרגשתי פתאום איך לזה להיות בצד השני. הוא נשאר לישון אצלי ונחר, ומצאתי את עצמי ממש מתעצבנת על הנחירות שלו ומקללת אותו בעברית בלילה. הסיטואציה הזאת, שאני מקללת אותו בעברית, הצחיקה אותי״.
גם ״פול אוף שיט״ נכתב על בחור שברנשטיין יצאה איתו. למעשה, הבחור הראשון שהיא התאהבה בו בברלין. ״לא מזמן שלחתי לו את השיר״, היא צוחקת, ״עבר מספיק זמן. הוא בחור שווייצרי, מאוד שרמנטי ומלא בקלישאות. מהר מאוד קלטתי שהוא ׳פול אוף שיט׳, אבל בכל זאת הוא הצליח להקסים אותי. זה הצחיק אותי שאני מודעת לזה שהוא פול אוף שיט ועדיין מתאהבת בו. נראה לי שיש לי נקודת אל-חזור כזאת, שאחריה לא משנה מה קורה, אני לא אצליח להפסיק להתאהב במישהו״.
״המילים על העזיבה״, שברנשטיין הלחינה למילים של המשורר מתי שמואלוף, עוסק במעבר לברלין והעזיבה של החיים בישראל. ״אבא שלי ראה את השיר בעיתון ושלח לי אותו במייל, ׳תראי, השיר הזה מתאים לך׳. ואז שמעתי ראיון עם מתי ברדיו שבו הוא הקריא את השיר, ואחרי זה השמיעו בלוז, ופתאום היה נראה לי מתאים להלחין את זה בסטייל של בלוז מינורי״. מאז שמואלוף וברנשטיין התיידדו, ואף משתפים פעולה באירועי החאפלה הפואטית.
ב״קברט הדור השלישי״ ברנשטיין מבצעת כמה שירים בגרמנית, בחירות מעניינות למדי ליוצרת ישראלית בברלין. ״Davon geht die welt nicht unter״ (״זה לא סוף העולם״ בתרגום חופשי) של אחת הזמרות האהובות על היטלר, צארה ליאנדר, מתוך סרט התעמולה ״Die große Liebe״ (״האהבה הגדולה״); ״Ich fühl mich nicht zu hause״ (״אני לא מרגיש בבית״) של אמן הקברט היהודי-וינאי גיאורג קרייזלר; ״Sag mir, wo die Blumen sind״ (״אמור לי היכן הפרחים״) של מרלן דיטריך; ו״אן אלעם זינד די יודן שולד״ (״בהכל אשמים היהודים״), שנכתב בשנות השלושים על ידי פרידריך הולנדר, יוצר יהודי-גרמני מוכר מאוד בסצנת הקברט של ברלין. את האחרון אף כללה באלבום החדש. ״השיר הזה הוא סאטירה על אנטישמיות. אם הנסיך מוויילס הומו, זה באשמת היהודים. אם לכלב שלך יש עצירות, זה באשמת היהודים. המילים עניינו אותי גם בהקשר הספציפי של ברלין וההיסטוריה שלה, וגם כשיר שבאופן כללי מדבר על ראיית האחר״.
החוויות האישיות שלה בעיר בהקשרי ״אחרוּת״ מעורבות. ״מצד אחד, לפני כמה חודשים רציתי להופיע באיזשהו בר, וכשסיפרתי לבעלים שתוכנית הקברט שלי משלבת שירים בעברית, אנגלית, יידיש וגרמנית, הוא אמר שהוא מעדיף שנוריד את השירים בעברית. ניסיתי להבין מה הסיבה, כי הוא עצמו ממוצא רוסי, אז הוא אמר שיש לו הרבה לקוחות ערבים ושזה ירגיז אותם לשמוע עברית. הוא רוצה רק הופעות ׳נייטרליות׳. מצד שני, אני ובחור מלבנון ג׳ימג׳מנו על אותה במה והרגשנו שהרקע המוזיקלי שאנחנו באים ממנו מאוד דומה, והופעתי גם עם זמר סורי, ובאלבום שלי מנגן מוזיקאי מאיראן. בברלין בכל זאת יכולים להירקם קשרים ולקרות דברים שלא אפשריים בישראל״.
גם ליחסים שלה עם ישראל יש מקום משמעותי באלבום, בעיקר דרך שלושה שירים שכתבה עוד לפני העזיבה. את ״מדינה היא כמו אדם״, שמבטא חשש לקיומה של ישראל, הלחינה לקראת הופעה ביום העצמאות; ״ים ואביב״ (״אין ים בי-ם אין אביב בתל אביב״) נרקם במהלך שחייה בחוף בתל אביב, אבל בדיעבד מכיל כבר את נבואת המעבר לברלין; ו״קולי ערב״ נכתב להופעה מול קהל של נשים בירושלים. ״לא אהבתי כל כך את זה שהזמינו אותי להופיע רק מול נשים בקטע דתי, אז החלטתי לכתוב שיר מחאה, ׳קולי ערב לך ערווה׳. אני אוהבת את זה שהוא נשמע שיר דתי, אבל הטקסט הוא דווקא הפוך״.
כמו רוב היוצרים בברלין, גם ברנשטיין לא מתפרנסת רק מאמנותה. ״כשאתה עובר למקום חדש אתה באמת מתחיל מהתחלה. אתה לא יכול להתפרנס באותה צורה, כי אין לך את אותם כלים וכישורים. לפני שהגעתי לברלין, מצאתי לעצמי עבודת בייביסיטר אצל זוג מוזיקאים קלאסיים ישראלים, עבודה שאני ממשיכה בה עד היום כי אני אוהבת אותה והיא גם קשורה לעולם שלי. נסעתי איתם לסיבובי הופעות בכל מיני מקומות בעולם, הכרתי קצת את העולם הקלאסי, זה היה מאוד נחמד וגם יצר הזדמנויות מעניינות למפגשים מוזיקליים ולקשרים. אבל אני עדיין מחפשת את המקום שלי, איך אני מוצאת פרנסה קבועה בתחום המקצועי שלי, שתאפשר לי להיות בררנית במוזיקה״.
בינתיים, לצד ההופעות והבייביסיטר, היא מלמדת פיתוח קול באופן פרטי, במקהלה טורקית, מארגנת חוג יצירה ועברית לילדים ולומדת גרמנית. ״מסביבי כל הזמן מדברים אנגלית ועברית, אבל אני רוצה לאתגר את עצמי מהבחינה הזאת. אפשר לחיות בברלין במשך שנים ולא להתעמת עם זה שאתה צריך לחיות בגרמנית״.