עוד כתבות בקטגוריית קולטורה (עמוד 2)
לוקינג פור לאב: נצן ברנשטיין עושה את ברלין במבטא עברי
ברנשטיין משיקה אלבום ראשון ומסמנת עוד ציון דרך במסע להגשמת חלומה להיות דיוות קברט. ״הרבה אמנים ישראלים רוצים נורא לשיר באנגלית ול׳השתלב׳, אבל אנשים דווקא רוצים לשמוע מה את מביאה מהבית״
אחרי ארבע שנים שבהן צילם את חומת ההפרדה, גלעד ברעם עבר לברלין
סרטו של ברעם ״קודלקה: שוטינג הולילנד״, המתעד את מסעו של הצלם הצ׳כי האגדי יוזף קודלקה לאורך חומת ההפרדה הישראלית, זכה להתעלמות של קרנות וגופי שידור ישראליים, אך מוצג בהצלחה בפסטיבלים ברחבי העולם וישודר בערוץ ארטה הגרמני ב-20 במרץ. ראיון
הסרט #uploading_holocaust: כך משמשים המסעות לפולין להנצחת הפוסט-טראומה
שגיא בורנשטיין ואודי ניר יצרו סרט תיעודי מטלטל על המסעות לפולין של בני נוער מישראל - מבלי לצלם אפילו פריים אחד: הסרט מורכב כולו מסרטוני יוטיוב של תלמידים, מורים והורים. ״המסע לפולין הוא מעין מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית ושל תהליכים מטרידים בעינינו שמתרחשים בה״
שתי האימהות שלי
לא סתם קוראים לזה ״שפת אם״. שפה היא אכן אמא. ולי יש שתיים - ביולוגית ומאמצת. אני לומד גרמנית כדי לשרוד. כדי לעבוד. כדי לשחק. כדי להכיר אחרים. כדי להיות מובן ולהבין. אבל תמיד אתגעגע לאימהות שלי
הספר החדש של תומר גרדי נכתב בגרמנית שבורה ומאתגר את ההנחות הבסיסיות ביותר על ושל מהגרים
על הלגיטימיות, היופי והצדק בכתיבה בשפה משובשת; על המשמעויות הפוליטיות והפרטיות של הגרמנית השבורה; וגם על ההנאה מהאופן שבו טלטל את השופטים המכובדים בתחרות החשובה של עולם הספרוּת הגרמנית. שיחה עם תומר גרדי לכבוד צאת ספרו בגרמניה
הרגע ההוא בהיסטוריה, כשהגרמנים העריצו את עם ישראל הכובש
ספרו החדש של עפרי אילני מראה כיצד הוגים גרמנים במאה ה-18 קראו את התנ״ך בתור מיתוס לאומי - וראו בו מופת שהגרמנים צריכים ללמוד ממנו. ראיון
טל חבר-חיבובסקי חולם על עברית כשפה בלי מדינה, צבא, משטרה או פקידוּת
לאחר שבע שנות הבשלה יצא לאור הגיליון הראשון של ״מכאן ואילך״, שמטרתו ליצור מרחב עברי ״ללא ריבונות וללא מנגנוני שליטה ריכוזיים״. המייסד והעורך של כתב העת, טל חבר-חיבובסקי, מאמין בשותפות עמוקה בין עברית ליידיש - ומנסח חזון מרתק ומאתגר ל״ברלין העברית״
ארבעים. רות. סוף
ובכן, אלה העובדות: התגרשתי. חזרתי לחדר כושר. קבעתי תור לקעקוע חדש. אני שוב יוצא לברים ולמסיבות. יש לי חברה שצעירה ממני ביותר מעשור, וחוץ מריגושים היא גם באה עם אוטו ספורט בצבע אדום. יוסף סוויד מציג: משבר ה-40
כל מה שילד גרמני יכול, גם ילד ערבי-יהודי-פלסטיני-ישראלי-נוצרי עם דרכון אוסטרי יכול
בסך הכל מצבו טוב: באופניים הוא שולט, בהחלקה על הקרח יש התקדמות, הוא דובר גרמנית שוטפת - כך שנשארנו בעיקר עם סוגיית השחייה
הסיפור מאחורי מרכז הקבלה החדש בברלין (ולמה בכניסה יושב ניאו-נאצי לשעבר)
איך לוץ לאנגר הפך ליונתן שמאוהב בתורת הסוד, למה טייקון הנדל״ן חזי נתנאל מימן את הקמת המרכז המפואר, ומה חושבת על הלוקיישן החדש קרן ברג, האישה מאחורי אימפריית הקבלה העולמית
טימור ורמש על השקת ״הוא חזר״ בעברית: ״התגובות בישראל היו פחות חריפות ממה שציפיתי״
בראיון לשפיץ אומר מחבר רב-המכר הגרמני, שיצא לאחרונה בישראל לאחר תקופה ארוכה שבה סירבו ההוצאות הגדולות לפרסמו: ״הספר סותר את ההנחה האינטואיטיבית שלפיה לא ניתן לחוש אמפתיה כלפי היטלר. אני סבור שתהליך זה אפשרי גם עבור הקורא היהודי״
מחשבות על מונוגמיה בין תל-אביב לברלין
אם מערכות יחסים הן חנות צעצועים, ברלין היא רשת קניונים. האם תושבי בירת היחסים האלטרנטיביים יודעים משהו שאנחנו לא יודעים?
דיוויד בואי בברלין: Station to Station
הבניין בשנברג שבו חי בואי בשנות השבעים הפך לאחר היוודע דבר מותו לאתר זיכרון ועלייה לרגל. אבל זו לא התחנה היחידה בברלין שבה נותרו זכרונות מהאיש והאגדה
״אנחנו בסך הכל פנטזיה של מישהו אחר״: מבוא לתרבות הישראלית-ברלינאית החדשה
האם גרמניה באמת רוצה אותנו, הישראלים, או שאנחנו פשוט הדבר הכי קרוב שבנמצא ל״מה שהיה פעם, בימים הטובים״? והאם אנחנו רוצים את ״גרמניה״, או דווקא את ״ברלין״ כ״לא-גרמניה״? אלעד לפידות ועפרי אילני מניחים את היסודות לדיון על האפשרות של תרבות ישראלית-ברלינאית חדשה
לא באנו ליהנות: שיחה על אוכל גרמני ועל הנפש הגרמנית בכלל
פונקציונלי, צדקני, ילדותי - ד״ר עפרי אילני וד״ר אורי גנני מפרקים את המטבח הגרמני